1. לפני בקשה להחזרת תפוס, לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969 (להלן: "
הפקודה").
המבקשים 1 ו- 2 פונים בבקשה (כל אחד מהם פונה בבקשה נפרדת), להורות למשיבה להחזיר תפוס, אופנוע מס' רישוי 7026601, מסוג KTM 600 (להלן: "להלן: "
האופנוע"), אשר נתפס ע"י המשיבה ונמצא בחזקתה מתאריך 13.5.2004.
2. בטרם אדון בבקשה גופה, אסקור מקצת מן ההליכים שהתקיימו עד עתה בתיק זה, שאיננו תיק שגרתי, כלל ועיקר.
א. בתמצית, מדובר בשתי בקשות להחזרת אופנוע, שהוגשו על ידי מבקשים שונים, ואשר נדונו בנפרד, על ידי שופטים שונים - מבלי שהאחד יודע על השני.
ב. הבקשה
הראשונה הוגשה ביום
08.11.04 (ב.ש. 9141/04) היא בקשתו של המבקש 1 (יכונה להלן: "
רייזר"), אשר נדונה, במקור, בפני סגן הנשיא כב' השופטת ט. שחף.
הבקשה
השניה הוגשה ביום
06.01.05 (ב.ש. 1196/05), היא בקשתו של המבקש מס' 2 (יכונה להלן: "
אלוג'"), אשר נדונה בפני.
ג. סגן הנשיא, כב' השופטת ט. שחף, ואנוכי - לא ידענו על קיום ההליך המקביל והמשיבה לא טרחה לעדכן אף לא אחד מהמותבים.
ד. בהחלטתי מיום 06.02.05 (ב.ש. 1196/05) הוריתי להחזיר את האופנוע לאלוג' וכחודש לאחר מכן (ביום 10.3.2005) הורתה סגן הנשיא, כב' השופטת ט' שחף, להחזיר את האופנוע לרייזר. להבהיר שוב, שלא היה ידוע למי מהמותבים, אודות קיום ההליך השני.
בהחלטתי להחזיר את האופנוע לאלוג' (החלטה מיום 6.2.2005) הסתמכתי על ההוראה שבסעיף 35 לפקודה, הקובעת תקרת זמן שמעבר לה אין המשיבה רשאית להוסיף ולהחזיק בחפץ, אלא אם הורה בית המשפט על הארכת התקופה. ציינתי כי עם תום 6 חודשים מיום תפיסת החפץ, ומשלא הוגש כתב אישום כנגד אלוג' או הוארכה התקופה, הרי שבתום המועד קמה למבקש (אלוג') הזכות לקבל את החפץ ללא כל פעולה משפטית, הואיל ועל המשיבה הייתה החובה
"...להחזיר את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח. . ." החפץ. לכאורה לא הייתה מחלוקת שהאופנוע נתפס, ביום 15.5.2004, כאשר היה ברשותו של אלוג' וכי מאז ועד מתן ההחלטה שניתנה, חלפו כ- 8 חודשים מבלי שהוגש כתב אישום.
ה. ביום 20.2.2005 הגישה המשיבה כתב אישום כנגד המבקש אלוג' בת.ק פלילי מס' 1925/05, בגין עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בכך שנמצא, כי המבקש אלוג' מחזיק את האופנוע וכן טרקטור שהם גנובים, ואין בידו של המבקש אלוג' להניח את דעתו של בית המשפט, כי החזיקם כדין.
ו. המדינה הגישה ערר על החלטתי מיום 6.2.2005, אשר במסגרתה הוריתי להחזיר את האופנוע לאלוג'. בערר שנדון ע"י כב' השופט ואגו (ב.ש. 20237/05, ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע, החלטה מיום 02.03.05) נקבע, כי אין להחזיר את האופנוע לאיש מהמעורבים והוא יישאר בחזקת המשטרה, עד שיתקיים דיון בנוכחות כל המעורבים, תוך שהוא מחליט להעביר את שני התיקים לדיון בפני, וכדלקמן:-
"הריני מבטל את ההחלטה נשוא הערר ומורה על החזרת הדיון לכב' השופט רוזין, אשר מצידו וכטוב בעיניו בין שידון בעניין כולו מחדש כאשר כל הצדדים מוזמנים ומתבקשים ליתן עמדתם, ובין שיבחר להעביר את הדבר להחלטת הנשיא או סגן הנשיא של בית משפט השלום, כדי לברר מי המותב שצריך להיזקק לעניין מחדש...".
ז. בעקבות החלטת כב' השופט א. ואגו הנזכרת לעיל, ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת ט. שחף מיום 29.03.05 וכדלקמן:-
"המזכירות תקבע מועד לדיון בפני כב' השופט רוזין, ותזמן כל הצדדים הרלוונטיים - תמציא לו גם החלטותיי...".
תיקו של רייזר שהיה כאמור בטיפולה של כב' השופטת שחף (ב.ש. 9141/04) הועבר לטיפולי
לראשונה, בעקבות ההחלטה האמורה לעיל.
ח. בעקבות ההחלטה הנ"ל של כב' השופטת ט. שחף, נודע לי לראשונה על החלטת כב' השופט ואגו (ב.ש. 20237/05, ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע), אשר ניתנה כאמור, כחודש לפני כן (ביום 02.03.05), כאשר עותק ממנה הומצא לתיק שהיה בטיפולה של כב' השופטת ט. שחף (ב.ש. 9141/04), אך הצדדים לא טרחו להמציא עותק ההחלטה לתיק שהיה בטיפולי (ב.ש. 1196/05).
ט. עמדתה הראשונית של המשיבה, כי היא איננה מתנגדת לשחרור האופנוע, כאשר המחלוקת היא בשאלה למי יימסר האופנוע, האם לרייזר או לאלוג'.
קבעתי דיון מחדש במעמד כל הצדדים, תוך שהוריתי למבקשים להתייחס, בין היתר, לשאלה האם לא ראוי שהמחלוקת ביניהם, תבוא על דרך של תובענה אזרחית.
המבקש רייזר הודיע על התנגדותו הנחרצת לבירור המחלוקת בבית משפט אזרחי, ומכאן הדיון המחודש שנערך בבקשה.