החלטה בתיק ב"ש 9084/07

1.                  ערר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ') לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.                  נגד העורר ונגד נאשם נוסף הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס להם עבירה של החזקת סם מסוכן מסוג חשיש שלא לצריכה עצמית במשקל של 6 ק"ג וכן עבירה של תקיפת שוטר. הסם נתפס ברכב שבו נהג הנאשם האחר ונסעו בו העורר, אשר ישב במושב שליד הנהג, וקטין שישב במושב האחורי שלידו גם נמצא הסם.

3.                  ביום 8.10.06 הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהחלטה זו נקבע שקיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר ובהתחשב בעילת המעצר הקבועה בחוק לגבי עבירות מסוג זה, כמו גם בהרשעותיו הקודמות והמכבידות של העורר, יש לעצור אותו עד תום ההליכים המשפטיים.

4.                  על החלטה זו הגיש העורר ערר בפני בית משפט זה. בדיון שקוים בערר זנח ב"כ העורר את טענתו להעדר ראיות לכאורה ומיקד את הערר בחלופת המעצר. בהקשר זה העלה ב"כ העורר לראשונה את הטענה כי מרשו מכור לסמים וכי יש לאפשר לו להיגמל מהסם על ידי שליחתו לחלופת מעצר. הוא הציע לצורך כך את מוסד "רטורנו" שהוא מוסד גמילה אשר הביע נכונות לזמן את העורר לראיון. נציג המוסד (מר ליכטנשטיין) מסר באותו דיון  שמוסד רטורנו אכן מטפל בגמילתם של נאשמים במסגרת חלופת מעצר וכי לא היו מקרים של בריחות מבוגרים ששהו במוסד במסגרת זו. ב"כ המדינה טענה כי לאור הפסיקה אשר מאפשרת חלופת מעצר במוסד גמילה רק במקרים נדירים בהם החל העורר בהליכי גמילה עוד לפני המעצר, מה שאינו מתקיים במקרה שלפנינו, אין מקום לחלופת מעצר מעין זו.

5.                  בהחלטתו בערר הורה בית משפט זה (מפי כב' השופט מ' דרורי) כי העורר ישוחרר לראיון במוסד רטורנו בערבויות שנקבעו בהחלטה וכן הורה על הגשת תסקיר מעצר והחזרת הדיון בעניינו של העורר לבית משפט השלום כדי שישקול את שחרורו של העורר לחלופת מעצר בדרך של גמילה. בהתייחס לעמדת המשיבה השוללת חלופת מעצר בדרך של גמילה, ציין בית המשפט שקיימות החלטות של בית המשפט העליון אשר אפשרו שחרור לחלופת מעצר במוסד גמילה גם של נאשמים אשר טרם החלו קודם למעצר בהליך של גמילה. מכל מקום ציין בית המשפט בהחלטה, "גם אם המקרה שלפנינו גבולי, לא יקרה נזק בהחלטת הביניים דביניים, המאפשרת לעורר לצאת לראיון מקדמי במוסד רטורנו" וכי "אין בהחלטתי זו משום קביעת עמדה סופית ביחס לחלופת המעצר של מוסד גמילה".

6.                  לאחר ההחלטה דלעיל של בית המשפט המחוזי, נערך לעורר ראיון קבלה במוסד רטורנו. במכתבו של רכז הקבלה של המוסד מיום 26.11.06 נאמר שהעורר נמצא מתאים לעמוד בתהליך שיקומי של רטורנו, כי במצבו הנוכחי העורר אינו מסוגל להיגמל מהסם באופן עצמאי והוא זקוק לשם כך למסגרת סגורה ותומכת ורק בדרך זו קיים סיכוי גבוה שהעורר יפתור את הבעיות הרגשיות שלו ולא יחזור למעגל עבריינות ושימוש בסמים. על כן נאמר במכתב זה, העורר יוכל להתקבל לקהילה הטיפולית שבמוסד רטורנו לתהליך טיפולי של שבעה עד תשעה חודשים בתנאי חלופת מעצר.

7.                  בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של העורר, קבע שירות המבחן כי הוא מתקשה "לתת התרשמות מגובשת לגבי כוחותיו והמוטיבציה של [העורר] להתמיד בטיפול ממושך ומעמיק (משך הטיפול במקום כ-9 חודשים). עם זאת ציין שירות המבחן כי הוא סבור שמדובר באדם שזקוק למסגרת טיפולית סגורה לשם עריכת שינוי באורח חייו ההתמכרותי, והמליץ לאפשר את קבלתו של העורר לתהליך גמילה במוסד בתנאי חלופת מעצר.

8.                  בהחלטה נוספת שניתנה בעניינו של העורר ביום 28.12.06 חזר בית משפט השלום והורה על מעצרו עד לתום ההליכים. בהחלטה נקבע כי לאור הגישה המקובלת בדרך כלל בפסיקה בעניינים אלה, לפיה שאלת הגמילה צריכה להישקל במסגרת הטיעונים לעונש ולא בהליכי המעצר, למעט מקרים בהם הנאשם כבר החל בהליכי גמילה לפני מעצרו, אין לאפשר במקרה זה חלופת מעצר בדרך של גמילה. מה גם, שהעורר לא טען מלכתחילה כי הוא משתמש בסמים או מכור לסמים ונזקק לטיפול גמילה, מה שמפחית מאמינות הטענה ומהדחיפות והנחיצות שבגמילה. אשר לתסקיר המעצר ציין בית המשפט קמא בהחלטתו, אף שתסקיר זה המליץ על שחרור העורר לגמילה, מדובר בהמלצה טיפולית כללית שיפה לגבי כל נאשם אשר אינה מבוססת על תשתית התומכת במסקנה זו. בית משפט השלום הוסיף וציין בהחלטתו, כי במוסד זה גם אין  פיקוח פורמאלי על העורר בעת שהותו בקהילה. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

9.                  לטענת העורר, על בית המשפט קמא היה לשחרר את העורר לחלופת מעצר במוסד גמילה כדי לאפשר את שיקומו וגמילתו מסמים. לטענת העורר בית המשפט קמא טעה כאשר קבע שתסקיר המעצר בנושא זה אינו מבוסס על תשתית התומכת בהמלצה. לשיטתו של העורר בית המשפט טעה גם בקביעתו שבעובדה שהעורר לא טען מלכתחילה כי הוא משתמש בסמים יש כדי להפחית מאמינות הטענה ומנחיצותה של הגמילה. גם קביעתו של בית המשפט קמא לפיה במוסד רטורנו אין פיקוח פורמאלי על המטופלים, טוען העורר, מוטעית. לבסוף טוען ב"כ העורר שההלכה המשפטית בעניין זה אינה עשויה מעור אחד וכי לצד הגישה השוללת, ככלל, שחרור לחלופת מעצר לצורך גמילה קיימת גישה אחרת אשר מוכנה לשחרר לחלופת מעצר לשם טיפולי גמילה גם נאשמים שטרם החלו בטיפול כזה קודם למעצרם.

10.              דינו של הערר להידחות. על פי הפסיקה, החזקת סמים מסוכנים בכמויות מסחריות גדולות אינה מאפשרת בדרך כלל שחרור לחלופת מעצר. במקרה שלפנינו הדיון מתמקד בשאלה אם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר במוסד רטורנו (או מוסד מתאים אחר) כדי שיעבור תהליך שיקומי של גמילה.

11.              לצורך הדיון אני מוכן להניח, למרות שהעורר לא העלה עניין זה בדיון הראשון בפני בית משפט השלום, שהעורר אכן מכור לסם. עם זאת כפי שקבע בית המשפט קמא בהחלטתו, ההלכה הרווחת בעניין זה (אף שקיימים גם פסקי דין אחרים) היא שחלופת מעצר במוסד סגור לצורכי גמילה היא בבחינת חריג אשר מתקיים בנסיבות מיוחדות ובמקרים יוצאי דופן, כאשר בדרך כלל העיתוי המתאים לבחינת אפשרות שיקומית של גמילה היא לאחר סיום המשפט במסגרת קביעת העונש. (ראה: בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(3) 164; בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5635/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 11176/04 פנחס דהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5147/05 אלי חדידה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). "חריג נדיר לעקרון זה עשוי להתקיים מקום שהנאשם החל בהליך גמילה שצלח קודם למעצרו, ובמקום שישנה חשיבות מיוחדת ביצירת המשכיות ורציפות של הליך זה לבל יושם לאל הישג שיקומי שנרכש בקשיים ובהשקעת משאבים מרובים" (בש"פ 8688/04 שמואל חסדאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5888/03 קריטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

12.              במקרה שלפנינו נסיבות חריגות מעין אלו אינן מתקיימות. לעורר עבר פלילי מכביד. הוא ניהל משך שנים אורח חיים שולי תוך ביצוע עבירות מרמה, רכוש אלימות וסמים. ביולי 2002 הוא נדון בגין עבירות סמים למאסר של 3.5 שנים ממנו השתחרר בשנת 2004 וכיום תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה חב הפעלה (אם יורשע בתיק זה) של שנתיים. חרף כל אלו, עד למעצרו הנוכחי העורר לא עבר מעולם הליך של גמילה ואת בקשתו להיגמל מהסם העלה לראשונה במסגרת הדיון בבקשת המעצר, גם זאת רק במסגרת הערר. גם כיום שירות המבחן מתקשה לקבוע עמדה חד משמעית "לגבי כוחותיו והמוטיבציה שלו להתמיד בטיפול ממושך ומעמיק" של גמילה.

13.              בנסיבות אלו עניינו של העורר אינו נופל במסגרת אותם חריגים המאפשרים שחרור לחלופת מעצר במוסד גמילה.

14.              התוצאה היא שהערר נדחה.

ניתנה היום, י"א בשבט, תשס"ז (30 בינואר 2007), במעמד ב"כ הצדדים.