כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, החזקת מקום לשם זנות, סרסרות למעשי זנות וכליאת שווא.
בנוסף, מואשמים משיבים 1-5 בעבירה של הלנה, העסקה והסעה שלא כדין. למשיב 3 מיוחסות בנוסף עבירות של איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ולמשיב 5 מיוחסת בנוסף עבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס.
המדובר בפרשה לפיה קשרו, לכאורה, המשיבים קשר בינהם לסחור בנשים, להביאן לארץ לשם עיסוק בזנות, לסרסרן, לכלאן, להחזיק מקום לשם זנות, להלינן, ולהעסקתן שלא כדין.
"שיטת הפעולה" של המשיבים פעלה, לכאורה, כך שהמשיבים הביאו מספר נשים לארץ, הורו להן לעסוק בזנות, כלאו אותן בדירה קרובה למכון הליווי בו אולצו לעבוד, "שלטו" בהן, והורו להן לעבוד בכל מצב, גם כאשר הן מדממות מאיבר מינן וחשות בכאבים עזים. כן המשיבים בנו, לכאורה, באמצעות משיב 8 מחילות בתוך הקיר, בהן הורו לנשים להסתתר בזמן פשיטה משטרתית, ואף "אימנו" אותן לוודא שהן נכנסות במהרה למקום המסתור.
עבירות של סחר וסרסרות בנשים הינן עבירות קשות ומכוערות.
הלכה היא מלפני בית המשפט העליון שאדם הסוחר, לכאורה, בנשים לשם עיסוק בזנות - דינו למעצר עד תום ההליכים.
מסוכנות אדם שכזה הינה גבוהה ביותר. מסוכנות שכזאת, על פי ההלכה הפסוקה, לא ניתן להפיג, ככלל, בכל חלופת מעצר.
בית המשפט העליון חזר ושנה בהלכה זו במספר החלטות. בית המשפט העליון הרחיב ההלכה עד שכנפיה פרוסות לא רק על סחר בנשים לצורך עיסוק בזנות, אלא אף
בסרסרות הכרוכה באותו סחר.
בבש"פ 2878/03 קבע בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת פרוקצ'יה, כי אין צורך לקבוע עמדה בשאלה האם מדובר בהעסקת האזרחית המולדבית במכון הליווי הגיעה לכלל סיוע לעבירת סחר אם לאו, שכן: "עבירות החזקת מקום לזנות וסרסרות למעשי זנות עשויות להוות, בנסיבות מסוימות, עילה למעצר נאשם גם כשהן עומדות לעצמן בשל מסוכנות לשלום הציבור".
בית המשפט העליון קובע כי העסקת אשה בזנות מכתימה בכתם מוסרי עמוק ביותר עד שיש צורך לעוצרו.
בבש"פ 7544/03 קבע בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת ביניש, כי אדם הנוהג מנהג בעלים- יש בכך ללמד שהנאשם עסק ב-"סחר בנשים". גם שהינו חוליה בשרשרת הסחר האמורה.
בע"פ 11196/02, קבעה כב' השופטת ביניש כי: "אין כל ספק כי על פי מהותה, השרשרת כולה היא בגדר מעשה סחר, כל עוד היא מאפשרת התיחסות לאדם עצמו כקנין או כטובין העוברים לסוחר".
בבש"פ 1991/04, ציין כב' השופט חשין כי: "הנה כי כן, עבירת הסרסרות אינה כה רחוקה מעבירת הסחר בבני אדם,
ומכאן השקפתי כי אין זה נכון למתוח קו ברור בין שתי עבירות אלו. יתר על כן: הסרסורים למעשי זנות מסוכנים הם לא פחות מאשר העוסקים בעבירה השפלה של סחר בבני אדם".
בית המשפט העליון קבע כי לאו דווקא עבירת הסחר מובילה למעצר עד תום ההליכים.
גם עבירת הסרסרות, להבדיל מעבירת הסחר, מקימה עילת מעצר. זאת משעבירת הסרסרות נגזרת ממעשה הסחר בנשים. כב' השופטת ביניש ציינה בין השאר: "הסרסור מהווה חוליה חיונית בשרשרת הסחר שהוא פועל בנסיבות אשר המחוקק ראה בהן חומרה מיוחדת, אין בעובדה שאינו שותף למעשה הסחר עצמו, כדי להפחית ממסוכנותו לציבור".
בבש"פ 9274/01 עמד בית המשפט העליון על החומרה הרבה בעבירת סחר. מדובר בעבירה בזויה ונתעבת. בית המשפט העליון ציין את הזוועה שבמכירת אדם. לפיכך: "על בית המשפט הדן במעצר חשודים או נאשמים בעבירה זאת, לשוות לנגד עיניו את אופיה המיוחד של העבירה". ובהמשך קבע כב' השופט טירקל: "עבירה זאת מקימה עילת מעצר בשל הסכנה שהנאשם ימשיך בפעילותו העבריינית. מעצם טבעה גם טבוע בה החשש שינסה לשבש הליכי משפט. סכנות אלה אי אפשר להפיג על ידי הגבלת תנועותיו של הנאשם, או על ידי התנאת שחרורו בשהייה בכתובת מסויימת".
בבש"פ 7542/00 קבע כב' השופט חשין כי
המלחמה בסחר בבני אדם לעיסוק בזנות היא כמלחמת ישראל בעמלק. מלחמה שאין בה לא שביתת נשק ולא פשרות. לגישת כב' השופט חשין: "אין חלופת מעצר הולמת למעשים קשים ומכוערים כמעשים המיוחסים למשיב".
בבש"פ 291/01 נדרש בית המשפט העליון לטענות כי מדובר בעוררים שעסקו בסחר,
אבל לא הפעילו כל אלימות או כפיה. עדות התביעה פעלו כפרוצות מרצונן הטוב והמלא. לגישת בית המשפט העליון לא ניתן להשיג מטרת מעצר בדרך של "מעצר בית" (ראה גם בש"פ 3438/02; בש"פ 4501/04; בש"פ 8458/04).
בבש"פ 11063/03 שיחרר בית המשפט המחוזי את המשיבים לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. בית המשפט המחוזי התבסס בהחלטתו על כך שלא יוחסו למשיבים מעשי אלימות פיזיים כלפי המתלוננות, ועל עברם הנקי של המשיבים. בית המשפט העליון קיבל ערר המדינה, והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. כב' השופטת ביניש ציינה בהחלטתה כי: "הצורך למנוע
פעולתן של כל החוליות בשרשרת הסחר, בדומה לשרשרת המעורבים בעבירות הסמים, מצדיק מעצר עד תום ההליכים של המעורבים בפעילות הקשורה בסחר בבני אדם או בסרסרות בנסיבות מחמירות, ורק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן תוכל החלופה לקיים את תכלית המעצר; אם כי בית המשפט אינו פטור מלבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו כדי לבחון האם חלות ביחס אליו אותן נסיבות המאפשרות שחרורו לתנאי חלופה".
בבש"פ 4137/03 דחה כב' השופט מצא ערר שהוגש כנגד החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים. השופט המלומד ציין בהחלטתו: "העורר, כפי שתואר, העסיק את המתלוננת (ואחרות כמותה) בזנות לאחר ששלל דרכונה, ותוך שהוא מגביל את חופש תנועתה, מחייבה לקבל לקוחות במשך שעות רבות, מאיים עליה ונוהג בה מנהג בעלים. משקלם המצטבר של מעשים חמורים אלה מעיד על מסוכנותו הרבה ומקים עילה למעצרו".
הנה נא, הלכת בית המשפט העליון הינה קטגורית וחד משמעית. משכך פני הדברים באתי לבחון חומר הראיות, ולדוק האם קיימות בענייננו ראיות לכאורה כנגד המשיבים למיוחס להם עלי כתב האישום.