החלטה בתיק ב"ש 90172/05

2. זוהי בקשה לעיון חוזר שהוגשה מטעם המבקשים  על החלטה קודמת של ביהמ"ש זה, שניתנה על ידי עוד ביום 21.7.05 שם הוריתי על מעצרם של המבקשים עד תום ההלכים המשפטיים כנגדם, לאחר שקבעתי קיומן של ראיות לכאורה הקושרות את המבקשים לעבירות נשוא כתב האישום: קשירת קשר לביצוע פשע, ייצור נשק שלא כדין, נשיאת נשק בלא רשות כדין, כניסה לישראל שלא כדין, התחזות לאחר והכשלת שוטר במילוי תפקידו.

3. עפ"י המפורט בעובדות כתב האשום, המבקשים יחד עם אחרים קשרו קשר לרצוח את יעקב אלפרון, אחד המסוכסכים עם משפחת אוחנה על רקע הפעלת אתרי הימור באינטרנט. המבקשים היוו זרוע מסייעת לאחים אוחנה להוצאת הקשר לפועל, ייבוא רוצחים מבלרוס לישראל בדרך לא חוקית לאחר שזהותם של האחרונים הועלמה ע"י מסמכים מזוייפים. המבקשים יחד עם אחרים סיפקו לבלרוסים כלי נשק ותחמושת והכל במטרה לרצוח את אלפרון. כאמור היו אלה המבקשים אשר נסעו לליטא לשם שכירת הרוצחים. המבקשים יחד עם אחרים ביצעו מספר ניסיונות רצח: הניחו מטען חבלה ממולכד ברכב מול ביתו של אלפרון, ירו צרור יריות לעבר ניסים אלפרון, והניחו מטען חבלה ממולכד ברכבו של אחר על מנת להביא למותו, אך המטען השתחרר ונפל בעת חניית הרכב במרכז עזריאלי בת"א.

בהחלטתי המקורית קבעתי קיומן של ראיות לכאורה לאחר שפירטתי ראיות אלה, ולצד זאת קבעתי קיומה של חזקת המסוכנות הנובעת ממסוכנות מעשיהם של המבקשים יחד עם אחרים, בשים לב כי במסגרת קשירת הקשר לעבירות כנגד חיי אדם כמו גם מדובר היה בכמויות גדולות של תחמושת ואמצעי לחימה, מה שבהחלט  היה בו כדי להעיד על מסוכנותם של אלה.

4. בעקבות החלטת המעצר עררו המבקשים לביהמ"ש העליון, וגם שם  ביהמ"ש, מפי כב' השופט טירקל, דחה טענת ב"כ המבקשים לפיה חלקם השולי והתמים של המבקשים מצדיק שחרורם לחלופה. ביהמ"ש העליון ציין בין היתר בהחלטתו כי "יש כאן, כביכול, מעין תמונת הרכבה (פזל) המסבכת את העוררים בפרשה", עוד קבע ביהמ"ש בשלהי החלטתו כי יש ליחס משקל רב למסוכנות המבקשים אשר פעלו כחלק מקבוצה שקשרה בצוותא חדא ביצוע פשע, ואי לכך גם לא צריך ליתן משקל לעובדת עברם הנקי שכן שיש בו ליסוג מפני המעשים שהוכחו לכאורה.

5. ב"כ מבקש 1, עו"ד קלייו, מיקד את טיעוניו לשלוש עילות, שלגישתו, יש בהן כדי לעמוד במבחן הבקשה לעיון חוזר ולכרסם בראיות לכאורה. האחת, היא לעניין הראיה לפיה רכב ה"סיטואן סקסו" הרשום על שם אמו של המבקש שימש חלק מהמעורבים בפרשיה, כאשר מתצפיות שערכה המשטרה נצפו ה"בלרוסים" ( משיבים 6-7 בהחלטת המעצר) עולים לאותו רכב יותר מפעם אחת. עו"ד קליין ציין לעניין זה כי התביעה הגישה ראיות לגבי מסדרי זיהוי שנעשו לתצפיתנים אשר תיצפתו על מכונית הסיטרואן, כאשר כולם העידו שלא זיהו את המבקש כמי שנהג ברכב האמור. עילה נוספת היא לעניין האישום של הטמנת פצצה ברכב קניון עזריאלי שבת"א, כאשר מבקש זה נמצא קשור לאירוע בעקבות שיחה טלפונית בינו לבין שלום שטרית ( משיב 1 בהחלטת המעצר) בה הוכח לכאורה כי ידע אודות הטמנת הפצצה. לעניין זה ציין ב"כ המבקש כי לא ברור ולא הוכח כלל מי היה זה שהטמין את הפצצה ומי בדיוק היה הקורבן המועד. עילה שלישית ואחרונה שהעלה ב"כ המבקש היא לעניין נסיעת המבקש לחו"ל, כאשר התביעה הוכיחה לכאורה כי נסיעה זו נועדה כדי לייבא את הבלרוסים. לעניין האמור ציין ב"כ המבקש כי נסיעת המבקש הייתה לפי הנחיית עורך דינו לענייני משפחה, לצורך הבאת תעודת גירושין.

ב"כ מבקש 2, עו"ד עורקבי, ציינה בטיעוניה כי התשתית הראייתית נגד המשיב התבססה בעיקרה על דיווחי מעקב סמויים של המשטרה,כאשר בשלב זה מתברר כי תשתית ראייתית זו קורסת בעקבות עדותם על השוטרים הסמויים שביצעו את המעקב. התביעה טענה בשלב המעצר כי קצין הבילוש, דן ארצי, זיהה את המבקש יחד עם יורי וורביוב (משיב 8 בהחלטת המעצר) לאחר שעצר בעיר חולון, כאשר בהמשך לטיעוני התביעה נטען כי הבלש המשטרתי, יניב חורש, עיכב שניים ברכב ליד קניון עזריאלי כאשר היה המבקש היה אחד מאותם שניים. מעדות שני בלשי המשטרה הנ"ל מתברר כי הבקש לא היה אחד מאלו שנעצרו בין אם בחולון ובין אם בקניון עזריאלי, מכאן שהרי לא נותרה כל ראיה הקושרת את מבקש זה ליתר הנאשמים בכתב האישום.

מנגד ב"כ המדינה, עו"ד אברמוב, הגיבה בטעוניה לעניינו של מבקש 1, כי מירב הטענות שעלו מפי ב"כ המבקש נטענו כבר בביהמ"ש העליון במסגרת הערר על החלטת המעצר, וזה לא מצא בהם ממש. המבקש הכחיש בחקירתו כי זהו קולו אשר הוקלט בשיחה בינו לבין משיב 1, בעוד שמסתבר עפ"י  זיהוי קול כי כן מדובר במבקש. עוד ציינה לעניין הטענה כי המבקש נסע לחו"ל על מנת להתגרש, כאן מדובר בטענה חדשה שהיה סביר שתיטען בשלב מוקדם יותר - מה המניע להסתרת מידע שכזה? ישנן ראיות מחזקות אחרות כגון עדותו של שותף לעבירה אשר מפליל וקושר את המבקש לאירועים המיוחסים לו, כמו גם עדות מבקש 2 לפיה מבקש זה הבריח אחד הבלרוסים באמצעות דרכון מזוייף - כאמור ברכבו של מבקש זה נמצא  דרכון מזויף.

ב"כ המדינה, עו"ד הרמן, ציינה, לעניינו של מבקש 2, כי באשר לנסיעת המבקש לחו"ל זו כבר טענה שנטענה בערר ונדחתה ואין צורך לחזור עליה. לעניין זיהוי המבקש, בית המשפט צריך לבחון האם באמת הזיהויים נפלו, ובמידה וכן אנו צריכים לבדוק האם הזיהויים הללו היו מבחינת נדבך כה חיוני בהחלטת המעצר עד תום ההליכים. התביעה מסכימים כי דן ארצי טעה כאשר הוא הצביע על תמונתו של המבקש בת8ור מי שהוא מזהה באופן לא וודאי כאחד מהשניים שהוא עיכב בגינה בחולון, אבל הזיהוי המוטעה הזה לא עמד בבסיס החלטתו של ביהמ"ש זה.

עוד הוספיה לציין, כי  הודעתה של ילנה טראוס, לפיה ימים לפני שהמבקש נעצר אמר לה " תגידי, אם אני אכנס לכלא אתה תחכי לי?", לאחר שהמבקש נעצר היא מסרה בחקירתה כי ביקרה אותו בבית המעצר, באחד הביקורים היא אמרה לו " עכשיו אני מבינה למה אז שאלת אותי את השאלה הזו", התשובה שלו היתה " טוב אז עכשיו את יודעת" יש בה כדי לחזק את קשירתו של המבקש במיוחס לו.  

6. הלכה פסוקה היא מימים ימימה שניתן לבקש עיון חוזר על החלטה אם נתגלו עובדות חדשות, או נשתנו נסיבות, או עבר זמן מעת מתן ההחלטה, כאשר בהתייחס לראיה החדשה ביהמ"ש העליון קבע את המבחן של הצורך בראיה המשנה באופן דרמטי  את ההתרשמות מהראיות או משפיעה באופן ניכר על משקל הראיות. כאן ראוי לציין כי אין הכוונה לראיות שכבר הוגשו ו/או לראיות שהן בעייתיות ושכבר קיבלו את יומן בביהמ"ש ( ראה לעניין זה את בש"פ 10077/02, עובד נ' מ"י ).

7. אין חולק כי טענות כבדות משקל נטענו ע"י ב"כ המבקשים, טענות שהיה בהן כדי לשפוך אור על חלק מן הטענות שנטענו מפי ב"כ המדינה בסמוך לפני שניתנה ע"י החלטת המעצר, כך לדוגמא: הסכמת ב"כ המדינה לעניין הכשל בזיהויו של מבקש 2, יש בה כדי לאיין חלק מן הטענות שנטענו נגד מבקש זה. מאידך, ראוי להבהיר כי ביהמ"ש זה לא קבע קיומן של ראיות לכאורה על סמך עובדות אלו בלבד, שכן מעיון בהחלטת המעצר, ראיות לכאורה, ניתן להבחין כי נסיעת  המבקש לחו"ל לא הייתה תמימה, שאם כן לא היו השניים (מבקש 1 ו-2 ) מוסרים גרסאות סותרות ומפלילים האחד את השני.

זאת ועוד, מעיון בהחלטת ביהמ"ש העליון בערר ניתן ללמוד כי ביהמ"ש התרשם לאור מכלול הנסיבות, גם מבלי שניתנה התייחסות של ממש לעניין זיהוי מבקש 2 ע"י הבלשים, כי אין מדובר בתמים שנקשר לאירועים נשוא כתב האישום.

בצדק טענה ב"כ המדינה כי לעניינו של מבקש 1, מדובר בטענות שנשמעו מפי ב"כ המבקש עוד בערר בביהמ"ש העליון, כב' השופט טירקל, הן לעניין מטרת נסיעתו של המבקש לחו"ל והן לעניין הקושי להוכיח כי מבקש זה הסיע אחרים (נאשמים בתיק העיקרי) ו/או ידע אודות הטמנת הפצצה בקניון עזריאלי. כפי שכבר ציינתי זאת לעיל אין ביהמ"ש בשלב של עיון חוזר נדרש הוא לדון בטענות שכבר קיבלו את יומן בביהמ"ש.

למעלה מן הצורך, וככל שהדבר מתייחס למבקש 1, הרי שהתשתית הראייתית נגדו הנה דווקא מוצדקה באופן יחסי ביחס לחלק הנאשמים בתיק. קולו של המבקש זוהה כמי שדיבר עם שטרית (משיב 1) לגבי הטמנת פצצה בעזריאלי, כמו גם הודעתו של מבקש 2 לפיה מבקש זה נפגש עם "אלכס" עת השניים שהו בחו"ל, ולאחר ביקור של "אלכס" בישראל, מבקש זה הבריח את "אלכס" בחזרה לחו"ל באמצעות דרכון מזויף.

ב"כ מבקש 1, עו"ד קליין, הגיש בפני, בשתי הזדמנויות  שונות, שתי בקשות שעניינן הוספת ראיה חדשה. האחת מתייחסת לטיעון כי מבקש זה לא שהה בארץ בתאריך הרלוונטי של האישום הרביעי שבכתב האישום לפיו מיוחס למבקש ניסיון רצח של שוני גבריאלי. השניה הנה לעניין תוצאות בדיקת הפוליגרף שלפיהן לא אובחנו אצל המבקש תגובות לאמירות שקר, מה שלגישת ב"כ המבקש צריך שיכריע את הכף לטובת המבקש.

קיבלתי  לידי את הטיעונים החדשים שהוגשו מטעם ב"כ מבקש 1, עיינתי בהם, בחנתי אותם והגעתי למסקנות הבאות:

א.      לעניין הטיעון לפיו המבקש שהה בחו"ל בזמן הרלוונטי לניסיון הרצח בפרשה של שוני גבריאלי במרכז עזריאלי, הרי עפ"י העולה מהשאילתא לאיתור, המבקש יצא את הארץ ימים ספורים לפני ניסיון הרצח, וכן חזר לארץ יום אחד בסמוך לאחר ניסיון הרצח כאמור, כאשר עובדות כתב האישום, אישום רביעי, מציינות כי הקשר לביצוע הרצח נעשה בסמוך לפני התאריך 28.1.04, והרי הדעת נותנת שהוצאת קשר שכזה לפועל מצריך תכנון מבעוד מועד, מכאן שעצם שהייתו של המבקש בחו"ל בו ביום הקשר לרצח אין בה כשלעצמה כדי לשלול קיומו של קשר כאשר שותפותו של המבקש לאישום זה נסמכת על תשתית ראייתית לכאורית נוספת כפי שציינתי זאת לעיל.

ב.       לעניין הטיעון הנוסף נשוא תוצאות בדיקת הפוליגרף, הרי עפ"י הפסיקה, בפרשת מלמד, מדובר בראיה קבילה בשלב המעצר- ביהמ"ש הדן בשלב המעצר יכול להתרשם ממנה, וזאת בניגוד ליכולתו של ביהמ"ש הדן בתיק העיקרי. הפסיקה טרם הכירה במכשיר זה כאמצעי חקירה מדעי, מדוייק ובטוח במידה מספקת, על מנת לפתוח בפניו את שערי ביהמ"ש.

אכן, נשמעו לאחרונה זמירות אחרות באשר להלכה הנוהגת, ועל פיהן כשמדובר בבדיקה הנערכת על ידי בודק מיומן ומנוסה - הרי הסבירות לטעות בבדיקה היא נמוכה יחסית.