החלטה בתיק ב"ש 7191/06

1.       העוררים נעצרו ביום 17.11.06 לפנות בוקר בחשד לעבירה של גניבת רכב, כניסה לישראל שלא כחוק והחזקת כלי פריצה. מעצרם הוארך בו ביום על ידי בית משפט השלום עד ליום 21.11.06. הערר שלפני הוגש אתמול, ובו טוענים באי-כח העוררים כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא הורה על שחרור העוררים בשל פגיעה בזכויותיהם. הפגיעות הנטענות הן כדלקמן:

          העוררים הוכנסו לתא ללא מיטה וללא מקום לעשות צרכים; העוררים לא קיבלו אוכל מרגע מעצרם בשעות הלילה ועד לדיון שהתקיים בשעה 13:00 (על פי הנטען מדובר בשתי ארוחות, בוקר וצהריים); לא נמסרה לעוררים הודעה בדבר זכותם להתייעץ עם עורכי דין.

2.       באי-כח העוררים טוענים כי התשתית העובדתית לטענות אלו נתמכת ע"י עמדת המשיבה בבית משפט שלום. בעת הדיון ציין נציג המשיבה "לעניין האוכל הם שתו, בזמן הקרוב יגיעו לבית המעצר ויקבלו מנת האוכל". טענת אי-אספקת האוכל היא הטענה היחידה שניתן למצוא לה אישור בעמדת נציג המשיבה. בתשובות נציג המשטרה לחקירה הוכחשה הטענה כנגד רמת החדרים בבית המעצר וכן הוכחשה הטענה בדבר אי-הסברת הזכות להתייעץ עם עורך דין. מכאן, שהשאלה היחידה העומדת לפני היא אם היה על בית המשפט קמא להורות על שחרור העוררים מאחר שלא ניתנו להם ארוחות בוקר וצהריים עד לדיון בבקשת המעצר (כאמור, בסמוך לשעה 13:00). דומה שהטענה אשר ניתן לחלץ ממצב דברים זה היא זו הנוגעת לאי-מתן ארוחת בוקר, כאשר רוב בני האדם אינם אוכלים צהריים עד לשעה 13:00.

3.       באי-כח העוררים לא תמכו משפטית בטענה כי מצב דברים זה מחייב שחרור ממעצר, והסתפקו בהפניה כללית לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולהחלטת כב' השופט א' רובינשטיין בבש"פ 1145/06, אבישי מזרחי נ' מ"י, העוסקת, בין השאר, בצורך להגן על עצורים. עוד הפנו באי-כח העוררים לבג"צ 5678/02, רופאים לזכויות אדם נ' השר לביטחון פנים, ואולם, לא מצאתי בהפניות אלו אמירה כלשהי המלמדת כי על בית המשפט לשחרר ממעצר לצורך חקירה בשל פגיעה בזכויות היסוד הכרוכות בתנאי המעצר, ובוודאי כך כשמדובר באי-מתן ארוחת בוקר.

4.       ויוטעם, נושא הפגיעה בזכויות יסוד במהלך מעצר לצורך חקירה מצדיק בירור משפטי יסודי, ובכלל זה דיון בנושא האיזון עם התכלית לאפשר למשטרה לחקור ולהגיע לאמת כדי למגר את הפשיעה הפלילית ועמה את הפגיעה בשומרי החוק, שגם הם בעלי זכויות. טיעון באי-כח העוררים לא העלה לדיון כדבעי את היבטי הנושא.

בנושא זה ניתן למצוא מספר מאמרים, ואציין כאן את מאמרו של כב' השופט י' ענבר "תנאי המעצר כשיקול במתן החלטת המעצר", משפט וממשל ד', 729. במאמר זה נאמר, בין השאר, "דומה כי הפרת הזכויות נושא החוק והתקנות כשהיא לעצמה אינה גורמת לאי חוקיותו של המעצר" (שם, עמ' 748). אוסיף כי, בבש"פ 7053/01, פלוני נ' מ"י, פ"ד נ"ו(1) 504, דנה כב' השופטת פרוקצ'יה ישירות בהשלכת תנאי המעצר הקשים על המעצר, וציינה כי טענה בדבר תנאי מעצר מחייבת בירור עובדתי ו"אין מקומה להתברר בדרך כלל במסגרת הליך מעצר, אשר אינו בנוי מעצם טיבו לבירור ממצה של טענות מסוג זה" (שם, עמ' 513). השופטת פרוקצ'יה הוסיפה כי המסגרת הראויה לבירור טענות מורכבות בדבר תנאי אחזקה במעצר היה בדרך של עתירת אסיר. עוד הביעה כב' השופטת פרוקצ'יה דעתה כי בשלב הראשון, משעולה טענת עצור כי הוא מוחזק בתנאי מעצר בלתי הולמים בעת שמתבררת סוגיית מעצרו, יש לבדוק האם ניתן למצוא מענה ופתרון מעשי לליקויים שהוכחו, ורק לאחר מיצוי בחינה זו, ואם לא עלתה אפשרות לתיקון הליקויים, עשוי בית המשפט להידרש לעריכת האיזון הראוי בין עניינו של העצור ביציאתו לחופשי נוכח תנאי מעצר בלתי נאותים בהם הוא מוחזק מול אינטרס הציבור בהגנה מפני מסוכנותו והבטחת תקינות ההליך השיפוטי בעניינו (עמ' 513-514).

          לא עולה מדברים אלו מסקנה כי עקב הליקויים, אף אם הוכחו, דין העוררים להשתחרר. נהפוך הוא: עולה מהדברים כי בכל מקרה דרושה לאיזון גם בחינת השיקולים התומכים בהליך שיפוטי תקין המושתת על מיצוי החקירה, ואפשר שתוצאת האיזון תביא להמשך המעצר.

5.       במקרה דנן, על פי התשתית העובדתית שיש ביד באי-כח העוררים לבסס עליה את טיעונם, לא ניתן לדבר על פגיעה ממשית בזכות יסוד. אין מדובר גם בפגיעה נמשכת, שהרי העוררים הובאו לבית המשפט זמן לא ארוך לאחר מעצרם. בנסיבות אלו מתבקשת המסקנה שבנסיבות המקרה המטרה לאפשר את מיצוי החקירה גוברת על פני השיקולים הבאים להבטיח תנאי מעצר הוגנים.

6.       מאחר שבטענות לעניין הפגיעה בזכויות היסוד התמצו טענות הערר - דינו להידחות.

          אני דוחה, אפוא, את הערר.

ניתנה היום ל' בחשון, תשס"ז (21 בנובמבר 2006) במעמד עו"ד רבאח וב"כ המשיבה עו"ד רונן יצחק (ההחלטה נמסרה לעו"ד רבאח לפני התייצבות העוררים, אשר התעכבו בדיון בבית משפט השלום).

הוקלד ע"י נעמי ביטון