1. החלטה זו נוגעת למשיבים 1- 3 (להלן: המשיבים), שהם שלושת הבגירים שבחבורה לגביהם הורה בית משפט השלום על מעצר עד יום 16.5.08.
בהחלטתי מיום אתמול, 11.5.08, קבעתי כי היות והחלטת בית משפט קמא הנה בגדר "גשר" עד להגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, יש לקיים את החלטת בית המשפט קמא ולהקפיא למעשה את מצב הדברים עד לדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים אשר קבעתי ליום 15.5.08. הצעתי לסנגורים לשמור על טענותיהם עד לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים אך הם עמדו על זכותם לקיים דיון בעניין שחרורם של המשיבים עד למועד הדיון האמור.
2. בא כוח המבקשת טען, כי יש להותיר את שלושת המשיבים במעצר עד תום הדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים. הוא נימק את בקשתו בכך שכנגד חלק מכלל המשיבים ישנן ראיות ישירות שהם נטלו חלק במעשה התקיפה, ולגבי חלק אחר שהם נכחו במקום. מדובר בעבירה של קשירת קשר וביצוע בצוותא. במצב כזה החוק קובע כי אחריות השותפים כוללת גם השותפים לעבירה, כך שדי להוכיח ששלושת המשיבים הגיעו למקום כחלק מאותה התארגנות. כן הביע בא כוח המדינה את חששו מכך שאם ישוחרר המשיבים הם עלולים לשבש את החקירה ולהזהיר אחרים שטרם נעצרו. המשיבים הוכיחו כי הם מסוכנים לציבור.
ב"כ המבקשת פירט את הראיות גבי כל אחד מהשלושה. לגבי משיב 1, אמר בהודעתו במשטרה שהוא הגיע למקום במקרה, אך שני משיבים אחרים אמרו שמשיב 1 אמר להם "נבוא בעוד שעה וחצי, מזיינים את הערבים". משיב 1 גם מופלל כמי שלקח חלק פעיל ביותר בתקיפה עצמה. הוא אשר כי נתן סטירה ואגרוף לערבי שתקף אותו לטענתו, שעה שהערבי המותקף שלל שהוא תקף מישהו, וכי לא הייתה לו האפשרות לעשות כן משום שקפצו עליו מספר אנשים. חלק מהמשיבים מתארים כיצד דרך משיב 1 על ראשו של אחד המתלוננים והכה בראשו. אחר מתאר את משיב 1 כמי שהיה הכי מרכזי שהיה במקום, הוא בעט בערבי כשהוא שרוע על הרצפה, וכאשר עברה מכונית והנהג שאל אם יש משהו ענה משיב 1: הכל בסדר.
לגבי משיב 2, טען ב"כ המבקשת, כי הוא אמר במשטרה כי באו למקום על מנת להרביץ לערבים, וכי בענין הזה דיבר עם משיב 3. משיב זה הגיע למקום ברכב של אביו מנווה יעקוב, יחד עם חבריו, על מנת להשתתף בתקיפה. משיב 2 ואחיו הם אלה אשר נתנו את האות לתחילת התקיפה. על פי דברי אחד הנערים הערבים, משיב 2 ואחיו הם אלה אשר ניגשו ראשונים אליהם במטרה לעכב אותם, והוא אשר תפס בו בגבו, הפיל אותו לעבר הכביש ותקף אותו.
לעניין משיב 3- הוא הכחיש בהודעתו שהוא היה במקום. הוא הגיע למשטרה על מנת לשמש אליבי למשיב 2, אלא שאז הוא נתפס בשקר ואמרו לו שמשיב 2 כבר הודה ששניהם היו במקום. בהודאתו השנייה מודה משיב 3 שהיה במקום, ואף מציין כי משיב 2 היה לידו והוא אשר ניגש לדבר עם הערבי.
ב"כ המבקשת מציין כי נכון שאין ראיות לגבי מעורבותו של משיב 3 בתקיפה, אך די בעובדת נוכחותו במקום במכוון ולא במקרה. עוד ציין, כי מדובר במעשה מתוכנן היטב באמצעות הודעות אשר הועברו באמצעות ICQ.
3. הסנגורים בטיעוניהם ביקשו לשחרר את מרשיהם לאלתר וזאת מהנימוקים הבאים: אין הוכחה כי אלה היו מעורבים במעשי הדקירה או התקיפה המפורטת בכתב האישום; על פי כתב האישום, מי שביצע את מעשה הדקירה והתקיפה היו דווקא מהקטינים. במצב זה נוצרה אפליה בין שלושת המשיבים הבגירים והמשיבים הקטינים; עילת השיבוש בה נתלה ב"כ המבקשת איננה סיבה להחזיק במשיבים כבני ערובה; לעניין המסוכנות, הרי מי שהביא את כלי המשחית היו דווקא משיבים 4, 5, 6, ו- 7, שהם כולם קטינים; אין מקום לתת משקל להפרש בגילאים; תקופת המעצר שלהם הייתה מספיקה דיה על מנת להפיג מסוכנות עתידית; לא מדבור במשיבים שהיו מרכזיים בהתארגנות או בביצוע; אין די בנוכחות מי מהם באירוע, ואין כל טענה שמי מהם יזם או ארגן. ב"כ משיב 1 טען שישנה חלופה למעצר והוא הציע את בית סבתו של המשיב הגרה בקטמון. ב"כ משיב 2 ציין שאחיו של המשיב שוחרר בהיותו בין הקטינים, והוא נמצא בפיקוח הוריו, וצריך לעשות "יישור קו", כלשונו, בין כולם, ואילו ב"כ של משיב 3 טען שהוריו יכולים לבלום את מסוכנותו של משיב 3.
דיון
4. יש לציין תחילה, כי הסנגורים העלו את טענותיהם מבלי שתהיה בפניהם ההזדמנות לעיין בחומר החקירה. חלקם טען שניתן לצאת מתוך ההנחה כי קיימות ראיות לכאורה נגדם, אך אין הדבר דומה ללמידת החומר ממקור ראשון.
5. עיינתי בחומר החקירה של כלל המשיבים. קשה שלא להתרשם מגודל התופעה, שבעיני הנה תופעה חריגה ומדאיגה ביותר. לאור מה שראיתי, קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי לקשור את המשיבים במעשה התקיפה. ואולם, בגלל קוצר הזמן וריבוי החומר, לא ארחיב בעניין הזה מעבר לדרוש. פירוט הדברים ייעשה, במידת הצורך, בהחלטה אשר תינתן בעקבות הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים הקבועה ליום 15 לחודש מאי.
6. מדובר בהתארגנות שטרם שמענו עליה. באמצעות אי סי קיו, הופצה הזמנה בזו הלשון: "לכל יהודי שיש לו דם יהודי אמיתי לבוא בשעה מסוימת לבורגר ראנץ' על מנת לעשותסוף לכל הערבים שמסתובבים בפסגה ובקניון ששורקים לבחורות, אז למי שיש הדם היהודי שיבוא לנקום". לפי העדויות, התקבצו במקום חבורות ממספר שכונות בירושלים - מרמות, מנווה יעקב וממוסררה, והתקבצו במקום מספר רב של צעירים, שחלק מהמשיבים העריך במאתיים. היענות לקריאות כאלה והבאת כלי משחית למקום איננה דבר של מה בכך. עצם ההיענות לקריאה אשר הגדירה את המטרה בצורה ברורה ביותר, מלמד על נכונות לפגוע בכל ערבי הנקלע למקום. היענות לקריאה כזו הנה הסכמה לקשירת קשר לביצוע פשע אשר התממש הלכה למעשה. על דבר כזה לא ניתן לעבור על סדר היום, ויש להתייחס אליו בחמורה הראויה. כל מי שיקרא, ולו חלק מההודעות של המעורבים בפרשה, לא יכול שלא להגיע למסקנה שמדובר במעשה לינץ' בשיא הכיעור.
7. לא נעלם מעיני שאין למשיבים עבר פלילי, אך אין בכך כדי להפיג את המסוכנות הרבה הנשקפת מהם. על מידת מסוכנותם תעיד דבקותם במטרה. לפי חומר הראיות, המשיבים יחד עם יתר החבורות במקום, המתינו בסבלנות ולאורך זמן עד שיעברו ערבים במקום. נוסף לכך, לפי התעודה הרפואית של אחד הקורבנות, אבו כאמל אחמד, נדקר הלה בסכין בשני מוקדים בשטח האחורי של קיר בית החזה. הוא סבל מפנאמוטורקס גדול דו צדדי (כך שהוכנס מנקז לכל צד), חתך באפרכסת ימנית. על חומרת המעשים אשר בוצעו בקורבן השני העיד אחד המשיבים שמרוב המכות והבעיטות שקיבל אותו קורבן הוא מתפלא כיצד הוא נותר בחיים. אחד המשיבים אף תיאר שראה את משיב 1 נשען עם שתי ידיו על הגדר, "לקח תנופה על הקפיצה בחוזקה דפק ל
ו את הטימברלנד בתוך הראש. בתעודה הרפואית שלו צוין כי הוא סובל מפגיעות בכל חלקי גופו השונים (המטומות, רגישויות בחלקי הגוף, וכיוצב').
8. באשר למשיב 1 תחילה הכחיש כל מעורבות וטען שלא היה במקום בכלל. בהודעתו השנייה חזר בו והודה שהיה במקום וכי נתן לערבי "אגרוף ביד שמאל ובעיטה בפנים בצד שמאל" מעבר לכך טען שלא עשה דבר. מעבר להודאתו זו במעשה התקיפה, קיימות ראיות נגדו לפיהן הוא לא רק נכח במקום אלא נטל חלק מרכזי בתקיפה, כמתואר לעיל. אציין, כי בתגובה למעצרו אמר משיב 1: "נתתי לו שני אגרופים, אבל לא דקרתי".
משיב 2, אישר שכל מי שהיה שם "התארגן להרביץ לערבים". הוא בא למקום בשעה 21:00 יחד עם רועי אחיו. משראו שאין ערבים עוברים בסביבה, הם חיכו במקום. כאשר עברו שני המתלוננים הוא התחיל לדבר עם אחד מהם בתואנה שמי מהם רב עם אחיו רועי, ואז קפצו עליהם כל הילדים שהיו במקום והתחילו להרביץ להם. משיב 2 מאשר כי הכל באו בעקבות הקריאה דרך האי סי קיו, ונראה לו כי מי ששלח את הקריאה זה אושר קריספין, חבר של אחיו רועי.
משיב 3, הכחיש כל מעורבות שלו - לא קיבל כל הודעה באמצעות האי סי קיו, הכחיש את דברי משיב 2, כי בא אליו לקניון יחד עם רועי, והכחיש את דברי רועי בעניין עצמו, הכחיש שהוא ומשיב 2 דיברו באשר לקריאה שקיבלו באי סי קיו, והכחיש כי עמד ליד משיב 2 בעת התחילו המכות. הוא טען שהוא והמשיבים 1 ו- 2 היו יחדיו וצפו במשחק כדורגל. אחר כך שינה את גרסתו וטען שהיה בקניון, כאשר תקפו את הערבים יחד עם משיב 2, אך לא עשה דבר. הוא כן ראה את המכות. משראה את מכות הוא רץ כמו כולם הביתה.
9. לאור כל האמור, אני מחליט שלא לשחרר את המשיבים בשלב הזה, וכי הם יישארו במעצר עד קבלת החלטה אחרת בעניינם.
ניתנה היום, ח' באייר תשס"ח (13 במאי 2008), במעמד הצדדים.