זו בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו בת"פ 2150/06.
האישום
1. בין ראאיד סוס (להלן:
המתלונן) ואחיו איאד סוס (להלן:
איאד) לבין המשיב (להלן:
הנאשם או
המשיב) ואחיו, שהם בני-דודם של המתלונן ואיאד, קיים סכסוך. בתאריך 24.9.06, בשעה 17:00 או סמוך לכך, החנו המתלונן ואיאד את רכבם במרחק של כ-150 מטרים מביתו של הנאשם בישוב גבעון, ויצאו מהרכב כאשר אחד מהם מצויד באלה. המתלונן ואיאד פגשו בראמי סוס (להלן:
ראמי), שהוא אחיו של הנאשם, אשר אחז במוט ברזל וצעק לעבר קרוביו שנמצאו בבנין סמוך, לרדת, ועמדה להתפתח תגרה. הנאשם, אשר הבחין בהתרחשות המתוארת בסעיף 2 לעיל, יצא מכיוון ביתו כשהוא נוהג ברכב מסוג דייהו, מס' רישוי 75-365-07 (להלן: הרכב), במהירות עצומה, הגיע למקום בו עמדו המתלונן, איאד וראמי, והתנגש עם הרכב בעוצמה ובאופן מכוון במתלונן, וגרם לנפילתו. מיד לאחר הפגיעה במתלונן, נמלט הנאשם מהמקום עם הרכב והביא אותו בחניית שכניו. כתוצאה ממעשי הנאשם האמורים לעיל, נגרמו למתלונן שבר בעצם הבריח מימין, סדק בצלע 3 מימין, סימני שפשוף וחבלה רבים בכל חלקי גופו. במעשיו האמורים לעיל, גרם הנאשם למתלונן חבלה חמורה, שלא כדין ובכוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה.
בגין מעשים אלה מיוחסת למשיב עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, על פי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין).
טיעוני המבקשת
2. המבקשת טוענת כי בידי המאשימה ראיות לכאורה לצורך ביסוס האישום, וכן קיימת עילת מעצר, בשים לב לנסיבות ביצועה כנדרש בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1966 (להלן:
חוק המעצרים), וכן מקימה היא חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים.
אשר לראיות לכאורה, מצביעה המבקשת על הודעתו של מר בן ציון צפוני, שהינו עד אובייקטיבי שנקלע לאזור האירוע בדרכו לענייניו.
כמו כן, ישנה עדות המתלונן הקושרת את המשיב, וכן עד ראיה נוסף, זיאד סוס, בן דוד של המשיב והמתלונן.
עד ראיה נוסף שמסר את עדותו רק לאחר הגשת כתב האישום, מציג גירסה הנוחה לנאשם, ואולם היא נשמעת כי הינה "מטעמו", כהגדרתה. כן הודיע המתלונן כי נערכה סולחה בין הצדדים ולפיכך ביקש לבטל את תלונתו ולשחרר את המשיב. המסוכנות לדברי המבקשת, נלמדת מנסיבות האירוע, וחלופת המעצר אינה מתאימה.
טיעוני המשיב
3. העד צפוני אינו יכול להעיד על הלך רוחו של המשיב, שהרי מדובר בעבירה שאחד מיסודותיה הינו "כוונה מחמירה". מהודעות המעורבים עולה כי דווקא קבוצת המתלונן הגיעה למקום עם סכין קומנדו, אלה ונבוט, והם הם התוקפניים. מכל מקום, ישנן ראיות כי לא היתה כוונה מצד המשיב לפגוע במתלונן.
דיון
ראיות לכאורה
4. העד בן ציון צפוני מספר בהודעתו מיום 26.9.06, כי באותו יום אחה"צ יצא עם בנו לטיול אופניים, ובהגיעו לאזור האירוע ראה בצד משאית שחנתה, ומאחוריה מכונית אמריקאית בצבע בורדו.
"לפני המכונית צעדו שני בחורים מצד ימין של המשאית, ראיתי שלאחד מהם יש מבוט קרש ביד, ולשני לא ראיתי כלום, כשהגעתי לסוף המשאית ראיתי מישהו ממולם עם ברזל בניין, אותו בחור עם הברזל בניין התחיל לצרוח וקרא לכל הבניין לרדת, הבנתי שהולכת להיות תגרה, ניסיתי קצת להתרחק קדימה, הילדים היו מאחוריי, בכדי להתקשר למשטרה, תוך כדי זה ראיתי מלא נשים שיצאו מהבית, עצרתי את רכבי ועמדתי חייגתי למשטרה, לא הצלחתי עם הטלפון שלי, התקשרתי לאשתי כדי שהיא תזמין משטרה, עוד לפני שתפסתי את אשי, פתאום יצאה מכונית אני חושב שצבע כהה, אני חושב מסוג סובארו, המכונית יצאה עם חריקת גלגלית במהירות עצומה מסוף הבנין, הוא נסע לכיוון המהומה, אני הייתי מצב של בין להתקשר לבין לראות מה קורה, כשראיתי את הנהג יוצא ראיתי אותו כאילו מחפש במי לפגוע כי היו שם המון אנשים, איבדתי איתו קשר, שמעתי מכה, כשהסתובבתי ראיתי בן אדם שוכב רעל הרצפה, אותו בן אדם היה בלי קרש ולא חמוש בכלל, החבר של הבן שלי יוסי כהן שכן שלנו, אמר לי 'ראית איך הוא נכנס בו והעיף אותו באוויר', הסתכלתי על הבן אדם וראיתי שהוא שוכב על רצפה".
עולה אפוא, כי העד לא ראה את הנעשה בדיוק ברגע הקריטי, וסומך הוא על דברי הבן של השכן שהיה עימם. למעשה העד מספר שעוד לפני שהמכונית הגיחה היה רושם שישנה כאן "קדם תגרה".
גרסה זו משתלבת עם גרסת המתלונן עצמו, שנגבתה ממנו בבית החולים, בה הוא מתאר:
"... חציתי את הכביש לצד שמאל ופתאום רכב שאני חושב שזה רכב של דוד שלי גמיל סוס נוסעת במהירות לעברי. ניסיתי לברוח שמאלה, ימינה והוא דרס אותי והתעוררתי רק פה בבית החולים".
ובהמשך, בתשובה לשאלה אם זיהה את הרכב או את הנהג, לא זכר את הרכב אולם הוסיף:
"אבל לגבי הנהג
אני חושב שזה הבן של סלימאן". (ההדגשה - אינה במקור).