בקשה לביטול צו זמני ברכוש אשר הוטל ביום 1.8.2005 בתיק ב"ש 4747/05 על נכסים וכספים של המבקשות ועל נכסים ורכוש של חברת נורדן אנרגיה (1993) בע"מ.
1. המשיבה הגישה ביום 1.8.2005 כתב אישום כנגד 28 נאשמים, בו היא מייחסת להם שורה של עבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, חוק איסור הלבנת הון, עבירות סחיטה באיומים, מרמה, גניבה, עבירות מס ועבירות מס ערך מוסף. המעשים נסובים על מהילת דלק, אספקתו ומכירתו. המבקשות הן נאשמות 23 ו-24 בכתב האישום.
במקביל, הוגשה בקשה למתן צו זמני ברכוש, כנגד 27 משיבים ובהם גם המבקשות. הבקשה הייתה לפי סעיף 21(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, וסעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, ונטען כי הרכוש שעיקולו התבקש, הושג במישרין או בעקיפין מביצוע העבירות.
בתאריך 5.9.2005 הוסרו בהסכמה הצווים הזמניים מעל 7 חשבונות בנק של המבקשות ושל חברת נורדן אנרגיה.
בתאריך 9.1.2006 הוסרו צווים בהסכמה, מחשבונות נוספים של המבקשות.
2. חומר הראיות בתיק כולו הוא עצום ורב, מכיל מאות קלסרים, בהם מאות אלפי מסמכים. גם לצורך הדיון בבקשה הנוכחית, נזקקו הצדדים למסמכים ומוצגים לא מעטים.
3.
בכתב האישום המחזיק מאות עמודים, נטען כי הנאשמים אברהם גבאי, שי קסוטו ומשה גבאי הם ראשי ארגון פשיעה, שפעל בצורה מסודרת והיררכית למהילת דלקים, שיווקם וגניבתם תוך ביצוע עבירות מרמה. הארגון הקים מערך של חברות, בהן חברות קש, שלט בהן בצורה גלויה או סמויה בדרך של שרשור חברות, כדי למכור דלקים, למהול אותם, לגלגל חשבוניות ולאפשר פעילות מרמה נרחבת, ביצוע תרגילי עוקץ כנגד חברות הדלק וגביית חובות בסחיטה באיומים ובכוח, ביצוע עבירות מס בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים והעברת חשבוניות פיקטיביות בין החברות.
בפרק השישי בכתב האישום, שכותרתו "חשבוניות מס כוזבות",
באישום השני, מיוחסות למבקשות עבירות לפי סעיפים 117(ב2)(3), 117(ב)(5), 117ב(1), 117(ב)(6)(8) לחוק מס ערך מוסף ביחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה. על-פי הנטען בכתב האישום, פעל מטעם ארגון הפשיעה ליאור עזרן, שהוציא חשבוניות מס כוזבות על שם עוסק מורשה "אנרגית השלום - ליאור עזרן". במהלך שנת 2004 הוציא חשבוניות מס כוזבות של עשרות מיליוני שקלים, ובהן 4 חשבוניות למבקשות בסכום של 5,425,159 ש"ח, כאשר סכום המע"מ הינו כ-778,000 ש"ח.
לטענת המשיבה, המטרה הייתה להתחמק מתשלום מס הנובע מעסקאות שבוצעו על-ידי המבקשות שהיוו כלי בשימוש הארגון.
4. הבקשה הנוכחית לביטול הצווים הזמניים, הוגשה ביום 20.9.2006. בבקשה נטען כי הצו הזמני ברכוש, כוון בעיקרו כנגד חברת נורדן אנרגיה (1993), אשר אינה נאשמת, אין כלל ראיות לכאורה לביצוע עבירות מס המיוחסות למבקשות, אין ראיות כי רכוש או כספים של המבקשות קשורים או הושגו על-ידי ארגון הפשיעה וכן אין ראיות כי לארגון הפשיעה יש שליטה במבקשות.
המשיבה הגישה תגובה מפורטת ביום 26.10.2006 והדיון בבקשה התקיים בבית המשפט ביום 1.11.2006.
בפתח הדיון טען
ב"כ המבקשות, כי יש למחוק על הסף את התגובה של המשיבה, שכן המשיבה רשאית להסתמך אך ורק על הבקשה המקורית וחומר הראיות שצורף אליה, אם צורף. לא ניתן לקבל טענה זו. הבקשה המקורית הוגשה כנגד שורה ארוכה של נאשמים ומחזיקים, חומר הראיות הרלוונטי הוגש יחד עם הראיות שנדרשו לצורך הבקשה למעצר עד תום ההליכים והתייחס, כאמור, לרבים. באותו שלב, מטבע הדברים, לא ניתן לייחד ולייחס מסמכים וטענות מפורטות לכל אחד מאותם צדדים. הבקשות לביטול צווים זמניים, כמו בקשה זו, ממקדת הדיון בנאשם או מחזיק ספציפי, וזה הזמן המתאים לבחון בצורה מלאה ומסודרת יותר את הראיות והטענות הנוגעות לאותו בעל דין.
5.
הוראות החוק: סעיף 5 לחוק מאבק בארגוני פשיעה התשס"ג-2003 (להלן - החוק) מורה על חילוט רכוש לאחר הרשעה בנוסף לכל עונש, אם הרכוש הקשור לעבירה נמצא בחזקתו או בשליטתו או בחשבונו של הנידון,
או חילוט רכוש אחר של הנידון שהוא שווה ערך לרכוש הקשור לעבירה. סעיף 6 לחוק מורה, כי מקום שלא נמצא רכוש כאמור בסעיף 5, ניתן לחלט או לממש מתוך רכוש של אדם אחר אם יוכח כי הנידון מימן רכישתו או העביר את הרכוש ללא תמורה. סעיף 8 לחוק מאפשר חילוט רכוש של מי שעומד בראש ארגון פשיעה ורכוש של ארגון הפשיעה בראשו עומד הנידון. סעיף 18 לחוק עניינו ברכוש שאין לחלטו בשל זכויות של אחר ונקבעו בו התנאים להוכחת זכות של אחר ברכוש.
על-פי הוראות סעיפים 21, 22 לחוק, בית המשפט מוסמך ליתן צווים זמניים ברכוש, צווי עיקול או הוראות אחרות, עם הגשת כתב האישום ואף טרם הרשעה, אם קיימות ראיות לכאורה לקיום עילת חילוט ואם אי מתן הצו יכביד על מימוש החילוט. עילת חילוט תתקיים, אם כן, אם הוכח כי הרכוש נמצא בשליטה של מי מראשי ארגון הפשע, או מקום בו רכוש אחר של ראשי ארגון הפשע (או פעיליו) קשור לביצוע העבירה. במקרה שלפנינו, נטען על-ידי המשיבה כי הארגון וראשיו, הנאשמים 1-3, שולטים במבקשות ועשו בהן שימוש כדי להעביר אליהן חשבוניות מס כוזבות. שליטה זו הופכת את הרכוש - כספים הנמצאים בחשבונות של החברות המבקשות או חברות בנות שלהן - לרכוש של ארגון הפשיעה.
בשלב זה בו נדון צו זמני, אין לדרוש מהתביעה להוכיח מעבר לספק סביר כי הרכוש נועד לשמש אמצעי לביצוע עבירה, אלא יש להראות כי קיים סיכוי סביר שאם יורשעו הנאשמים, יחולט הרכוש לטובת אוצר המדינה (ראה בש"פ 6821/96
אלחמידי נ' מ"י תקדין עליון כרך 45; ב"ש (י-ם) 1131/99
מ"י נ' סעדה, תקדין מחוזי 2000).
6. השאלות העיקריות השנויות במחלוקת הן שתיים:
א. האם קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירות על-ידי המבקשות.
ב. האם קיימת תשתית ראייתית מספקת ומוצדקת, כי ארגון הפשיעה, או מי מראשיו, שולטים במבקשות.
7.
נתונים עובדתיים: