המבקשת הגישה כתב אישום כנגד המשיב ובו מיוחסת לו עבירה של נשיאת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה "לקביעת תנאי מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים", ולמעשה לאשר התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בבש"פ 1145/06 ביום 6.2.06, היינו - מעצר בית מלא בבית ההורים בהשגחת אחיו של המשיב, ערבות צד ג' על סך 15,000 ש"ח והפקדת דרכונו של המשיב בידי אחיו.
ב"כ המשיב התנגד לבקשה וביקש לשחרר את המשיב ממעצר הבית בו הוא נתון.
רקע עובדתי
1. ביום 2.2.06, בשעה 12:00 לערך, נעצר המשיב בסמוך לביתו, ברח' עולי הגרדום בירושלים , כשברשותו אקדח מסוג ברטה בקוטר 0.22 מ"מ. מבירור שנערך על ידי המשטרה הסתבר, כי האקדח נגנב מבית במהלך התפרצות ביישוב שוקדה לפני כשנה בחודש פברואר 2005.
2. המשיב נעצר לאחר מעקב משטרתי שהחל ברחוב האומן בירושלים, בסמוך למרכז ממ"י (מרכז מתדון ירושלים - א.פ.), שם קיבל תחליף סם, שכן המשיב מכור לסמים קשים.
3. בחקירתו הראשונה במשטרה, ביום 2.2.06, מסר המשיב, כי מצא את האקדח ליד עץ סברס בסמוך למרכז ממ"י הישן ברחוב הרכבים בירושלים. לדבריו, ראה אדם שאינו מכיר המניח את ידיו מתחת לעץ הסברס וזאת לאחר שהאדם הזה הסתכל מספר פעמים שמאלה וימינה ובדק היטב שאיש אינו מבחין בו. המשיב המתין מספר דקות ומשראה, כי אותו אדם אינו שב למקום, ניגש לשיח הסברס, דחף את ידו וסבר שימצא כסף, זהב או סמים אולם גילה שהמדובר באקדח. המשיב הוציא את האקדח ושם אותו בתוך מכנסיו, ניגש לממ"י הנמצא ברח' האומן 17, כאשר בדרך הינו פוגש את ידידו אהרון פיש ושאלו אם הוא נוסע לביתו, ומשהלה השיב בחיוב ביקש לנסוע יחד עמו, כאשר חברו משלם באמצעות הכרטיסייה שברשותו. השניים עלו על אוטובוס לכיוון ארמון הנציב, שכונת מגוריו. לדבריו, רצה להתקשר למוקד המשטרה, מבלי שיזדהה עקב עברו הפלילי והחשש מהסתבכות ושיבה לכלא, ולמסור, כי בסמוך לביתו ישנו פח זבל ושם נמצא נשק. לגירסתו, עוד בטרם הספיק להתקשר התנפל עליו השוטר אשר עצר אותו כאשר הנשק ברשותו. במסגרת הודעתו מסר המשיב, כי הינו חולה נפש והיה מאושפז מספר פעמים בבית החולים "איתנים". לאחרונה, בשנת 2000, היה גם בטיפול במרכז לבריאות הנפש בטלביה. הוא מוכר כנכה בשיעור 100% ומקבל קיצבת נכות עקב כך, כי הינו מטופל בכדורים שניתנו לו על ידי פסיכיאטר וכן נוטל אדולן שאותו מקבל הוא ממ"י. המשיב הודה, כי השתמש בסמים כבדים כגון: הירואין, קוקאין וקוקטלים, אולם בחודש וחצי האחרונים כל בדיקות השתן שמסר בממ"י נמצאו נקיות משרידי סם. לדבריו, החל בתהליך של יציאה לגמילה לאשפוזית בבאר-שבע.
4. ביום 3.2.06, יום שישי בשבוע, הובא המשיב להארכת מעצר בבית משפט השלום לפני כב' השופט יצחק מילנוב. בבקשה ביקשה המשטרה להורות על הארכת מעצרו של המשיב למשך 5 ימים. בית המשפט דחה את הבקשה והורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בבית הוריו למשך 5 ימים, כאשר יהיה רשאי לצאת מביתו כל יום לקבלת טיפול בממ"י בלווית אחיו אילן, וערבות בסך של 5,000 ש"ח. החלטה זו ניתנה על ידי בית המשפט קמא בשעה 14:55. בקשה לעיכוב ביצוע השחרור, עד למתן החלטה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר לשם התכוונה המבקשת לערור על ההחלטה - נדחתה, בנימוק, כי לא הושמעה על ידי תובע וכן, כי לא הובהר מדוע לא יוכל המשיב להגיע לדיון בערר שלא מן המעצר.
5. המשטרה לא שיחררה את המשיב ותחת זאת הביאה אותו לדיון לאחר שהוגש ערר לבית המשפט המחוזי בירושלים. יש להזכיר, כי מדובר היה ביום שישי בשבוע והדיון בערר נמשך לתוך השבת. בסוף הדיון התקבל עררה של המבקשת ובית המשפט, כב' השופטת י' צור, הורה על הארכת מעצרו עד ליום 7.2.06. על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט העליון אשר נדון על-ידי כב' השופט א. רובינשטיין (בש"פ 1145/06). בהחלטה מיום 6.2.06 הורה בית המשפט לשחרר את העורר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בבית הורים, כאשר אחיו של המשיב, אילן מזרחי, יימצא עמו בלא הפסקה בבית ההורים, עם זאת הותר למשיב לצאת מבית ההורים בלווית אחיו לממ"י לשם קבלת תחליף סם ולאחר מכן ישוב לביתו. כן הורה בית המשפט העליון על הגדלת הערבות לסך של 15,000 ש"ח ולהפקדת דרכונו של המשיב בידיו של אחיו עד להחלטה שיפוטית נוספת. הנימוקים להחלטה ניתנו בהחלטה נפרדת למחרת היום - 7.2.06.
6. ביום 6.2.06 נגבתה הודעה נוספת מאת המשיב. בהודעה זו הכחיש המשיב, כי התפרץ לדירה בחודש 2/05, משם נגנב האקדח שנמצא ברשותו. לדבריו, שהה באותה עת בבית הסוהר "ניצן" ברמלה. לדבריו, נאסר ביום 12.9.04 והשתחרר ביום 26.3.05. כן מסר, כי איננו יודע היכן נמצא היישוב שוקדה ולא היה שם אף פעם.
בגרסתו למציאת האקדח היה שינוי מה לעומת הגירסה הראשונה שמסר ביום 2.2.06. בגירסתו השנייה מסר, כי היה ברחוב הרכבים בתלפיות, ששם היה מרכז ממ"י לשעבר, וכשעבר במקום ראה אדם יושב ישיבה מזרחית ליד עץ סברס אשר לידו היה שיח וראה אותו מחביא דבר מה. בראשו זמם על מה שהחביא וחשב, כי המדובר בכסף או זהב. לאחר מעקב של כ-5 דקות ומשראה שהמטמין אינו שב למקום, ניגש למקום המחבוא ומצא שם את האקדח בתוך גרב עם שקית כחולה. לדבריו, אינו יודע באיזה סוג אקדח מדובר, אף פעם לא נשא ואף לא החזיק אקדח. בהמשך גירסתו מוסר המשיב, כי השאיר את האקדח במקום, הלך לממ"י ברח' האומן, שתה את הטיפול שניתן לו, שב לרחוב הרכבים לשיח, הוציא את השקית, פגש את חברו, שאף הוא קיבל טיפול בממ"י, נטל את האקדח והלך לכיוון רח' האומן ומשם נסעו השניים יחדיו לשכונת ארמון הנציב בירושלים, כאשר החבר משלם עבור נסיעתו של המשיב. לדבריו, בגלל עברו חשב לתת לאחיו, אילן, את האקדח שכן לאח יש רישיון לנשיאת נשק. אולם, בטרם הספיק להגיע לביתו ובמרחק 5 מ' משם קפץ עליו בלש משטרתי ועצרו כשהאקדח ברשותו.
בהמשך להודעתו האמורה, משנשאל על ידי החוקר, האם כאשר שתה את האדולן בממ"י היה האקדח עליו, השיב המשיב בשלילה. לדבריו, לאחר שהוציא את האקדח ממקום המחבוא שם הוטמן על ידי האדם הנעלם אשר אינו מוכר למשיב, החביא אותו בסמוך לשלט של מכון ליווי. לאחר מכן עלה לשתות את האדולן וכשירד משם נטל את האקדח מהמקום שם הטמינו, שם אותו בכיס מעילו ולאחר מכן פגש את חברו והשניים נסעו יחדיו לשכונת ארמון הנציב (הודעה מיום 6.2.06 שו' 60-65).
7. ביום 7.2.06 הגישה המבקשת הבקשה הנדונה, כאשר הינה נכונה להותיר את התנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט העליון עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
עיקרי טענות הצדדים
8. במסגרת טענותיו לפניי טען ב"כ המבקשת, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, שכן המשיב נתפס כשהאקדח על גופו וכאשר אין בידו רישיון לנשיאת האקדח, וכאשר המדובר באקדח שנגנב במהלך התפרצות לבית ביישוב שוקדה אשר בדרום הארץ לפני כשנה. לדברי ב"כ המבקשת, קיים שוני בגרסאות שמסר המשיב בשתי הודעותיו. עוד הוסיף, כי דו"ח העיכוב של השוטר סותר את גרסאותיו של המשיב בכך שהמשיב נראה יחד עם חברו יוצאים ממ"י ועלו יחדיו על אוטובוס "אגד", וזאת בשונה מגירסתו השניה, כי הטמין את האקדח בסמוך למכון הליווי ולאחר שנטל את האדולן שב ונטל את האקדח ורק לאחר מכן פגש את חברו והשניים נסעו יחדיו לכיוון מקום מגוריו של המשיב.
ב"כ המבקשת טוען, כי הגירסאות שמסר המשיב לעניין מציאת הנשק הינן גירסאות תמוהות וזאת בלשון המעטה.
9. אשר לקיומה של עילת מעצר טוען ב"כ המבקשת, כי לאור עברו הפלילי המכביד של המשיב קיימת מסוכנות לביטחון הציבור. ב"כ המבקשת מפנה את תשומת הלב לכך, כי חלק מההליכים הפליליים שננקטו כנגד המשיב הופסקו עקב נסיבותיו הנפשיות של המשיב. עוד הפנה למזכר שנרשם וכן להודעות שהוגשו עקב התנהגותו של המשיב בטרם הדיון בבית המשפט המחוזי שם השתולל ואיים על הנוכחים, והתנהגות זו מצביעה על מסוכנותו של המשיב.
10. אשר לחלופת מעצר - טוען ב"כ המבקשת, כי יש להותיר את התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון, לרבות האחריות שנטל עליו אחיו של המשיב אשר מוכר באופן אישי לכב' השופט מילנוב, שכן שימש כמאבטח במשמר בתי המשפט. לדבריו, אין הוריו של המשיב יכולים להשגיח עליו, ולכן יש להותיר את התנאים האמורים על כנם, כאשר האפשרות האחרת היא מעצר עד תום ההליכים.
11. ב"כ המשיב טוען, כי ייתכן וגירסתו של המשיב לגבי מציאת האקדח הינה מעט תמוהה, אולם אין לשלול אותה מכל וכל, שכן אין בתיק החקירה שום ראייה אחרת היכולה לסתור את גירסתו של המשיב. לשיטתו, אין הבדל בין שתי הגירסאות שמסר במשטרה, ומפנה לכך, כי במסגרת הודעתו הראשונה מלין המשיב על כך, כי אינו חש בטוב ואינו יכול לענות יותר על שאלות (הודעה מיום 2.2.06, שו' 34 וכן בשו' 42).