1. זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש. רנר) מיום 22.12.05, לפיה נדחתה בקשת העוררת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, והמשיב שוחרר למעצר בית מלא בבית אמו, תוך שנקבע כי המשיב יהיה בפיקוח קצין מבחן במשך ששה חודשים (ב"ש 5093/05).
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של פריצה לרכב וגניבה מרכב. על פי הנטען בכתב האישום, התפרץ המשיב לרכב שעה שזה חנה בחניון הסינמטק בירושלים, שבר את החלון הקדמי ימני של הרכב, הכניס פנימה את פלג גופו העליון וגנב כ- 200 ש"ח. משהבחין בקבוצת תיירים מתקרבת לעברו, עזב את הרכב והמשיך בדרכו.
עם הגשת כתב האישום ביקשה העוררת לעצרו עד לתום ההליכים נגדו.
בבית משפט קמא נתגלעה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט, בהחלטתו מיום 6.12.05, מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למשיב. יחד עם זאת קבע, כי חומר הראיות אכן מעורר מספר שאלות, אשר דינן להתברר במהלך ניהולו של המשפט. לאור עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל עשרות עבירות רכוש, שחרורו אך לפני מספר חודשים ממאסר, והעובדה כי תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי בר הפעלה, נקבע גם כי קמה עילה למעצרו בשל מסוכנותו. על מנת לשקול אם ניתן לשחרר את המשיב לחלופת המעצר, הוזמן תסקיר שרות מבחן.
על פי התסקיר שהוגש, המשיב, בן 39 ואב לשני ילדים קטנים, מתגורר עם אמו ובני משפחתו בדירה שכורה בכפר עיסאוויה. המשיב מכור לסמים קשים מזה כ-20 שנה. בשנת 2002 השתלב בתכנית גמילה מסמים במסגרת שרות בתי הסוהר, אך לאחר שחרורו מהכלא, חזר להשתמש בסמים. בחודש ספטמבר 2005 אושפז בבית חולים הדסה על רקע כאבים בחזה וקוצר נשימה בעקבות שימוש במנת יתר. לטענת המשיב, מאז שחרורו מאשפוז זה, הפסיק להשתמש בסמים, אולם לפי האמור בתסקיר לא ניתן היה לבדוק את מהימנות דבריו. בשיחה עם אמו של המשיב, מסרה האם כי חל שינוי משמעותי בהתנהגותו של המשיב מיום שחרורו מן האשפוז וכי היא מתרשמת מכנות כוונתו להפסיק את השימוש בסמים. לאור זאת, ולאור התרשמותו של שרות המבחן כי האם מוכנה ומסוגלת לפקח על המשיב, המליץ שרות המבחן על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית אמו, בתנאי שיהיה בפיקוח קצין מבחן במשך ששה חודשים, במהלכם ייעשה ניסיון לשלבו במסגרת מרכז יום לטיפול במכורים נקיים מסמים.
ביהמ"ש, בהחלטתו מיום 22.12.05, הורה על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת. בית המשפט סבר כי לאור הבעייתיות בחומר הראיות, פוטנציאל הפגיעה בחירותו של המשיב בטרם הוכרע דינו הינו חמור במיוחד, ויש בכך כדי להטות את הכף לכיוון העדפת חלופת מעצר שיש בה כדי להפחית את מסוכנותו של המשיב במידה מספקת. בית המשפט סבר גם כי קיימות אינדיקאציות לכך שהמשיב עבר שינוי בעקבות אשפוזו וכי יתכן כי גם משפחתו הצעירה עשויה להוות מנוף לשינוי אורח חייו.
2. העוררת טוענת כי היה על ביהמ"ש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. העוררת מודעת לקשיים שבחומר הראיות. יחד עם זאת היא סבורה, כי לאור מסוכנותו הגבוהה של המשיב, כפי שהיא עולה מעברו המכביד, אין מקום לאפשר שחרורו לחלופת מעצר. עוד היא טוענת כי שחרורו למעצר בית בעייתי במיוחד נוכח העובדה כי גם עובר למעצרו התגורר המשיב בבית אמו ולא היה בכך כדי להרתיעו מלבצע עבירות. גם השמתו בפיקוח שרות מבחן לבדיקת אפשרות שילובו במרכז יום, מבלי לקבוע תנאים לכך, אינה מספקת.
ב"כ המשיב טוען כי כפי שנקבע ע"י בימ"ש קמא, עוצמת הראיות איננה מאפשרת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. לטענתו, לאחר אשפוזו האחרון, פתח המשיב דף חדש בחייו, נקי מסמים. לאור זאת, ולאור יחסי הגומלין הקיימים בין עוצמת הראיות לכאורה לבין חלופת המעצר, יש לאפשר לו להשתחרר לחלופה המוצעת.
3. בחינת חומר הראיות מעלה, כי המשיב נצפה ע"י השוטר אורן שושן, במסגרת פעילות יזומה של המשטרה, כשבידו ז'קט והוא נשען על הרכב החונה. שושן שמע קול ניפוץ וראה את המשיב מכניס את פלג גופו העליון לתוך הרכב דרך החלון הקדמי ימני. קבוצת תיירים שהגיעה למקום, הביאה להסתלקותו של המשיב מן המקום. שושן דיווח על כך לשניים מחבריו, ואלו צפו במשיב לאורך מסלול הליכתו עד שנעצר ע"י השוטר שגיא כהן. בכליו של המשיב נתפסו 213.5 ש"ח. לפי הודעת בעל הרכב נגנבו מן הרכב 200 ש"ח.
אכן, חומר הראיות מעלה תהיות רבות שיש בהן כדי לכרסם באופן ממשי בפוטנציאל הראייתי הגלום בהן. אף שעל פי הנטען, נצפה המשיב כל העת ע"י שושן, משום מה לא נראה המשיב כשהוא שובר את חלון הרכב ("ואז שמעתי קול ניפוץ" בע' 1 להודעתו, ור' גם בעמ' 4 למעלה), מתוך הודעתו של השוטר ישראל בן נתן עולה כי רכב נוסף באותו חניון נמצא פרוץ בחלון קדמי ימני שעה שאיש לא ראה את הפורץ ואין חולק כי לא נפרץ ע"י המשיב שנראה בבואו ובלכתו, השוטר שגיא כהן אשר עצר את המשיב מתאר אותו כעונה לתיאור שניתן ולובש חולצה חומה, שעה שהמשיב נעצר כשהוא לובש סוודר ירוק, עוד הוא מתאר אותו פעמיים בהודעתו כצולע, תיאור שלא ניתן ע"י איש משני התצפיתנים האחרים. אף שהסוודר שלבש המשיב וכן הז'קט שהחזיק בידו, ואשר סייע לו, לפי הנטען, בשבירת החלון, נלקחו מן המשיב, ככל הנראה לבדיקת שרידי זכוכית, ואף ניטלו טביעות אצבעות (ר' דברי נציג המשטרה בהארכת מעצר מיום 27.11.05) אין בחומר הראיות כל מסמך המעיד על תוצאות בדיקות אלה. ממילא יש להניח שלא נמצאו כל מימצאים מפלילים בעקבות הבדיקות שנעשו.
4. העבירות המיוחסות למשיב, כשלעצמן, אינן מן החמורות. יחד עם זאת, למשיב עשרות הרשעות קודמות בעבירות רכוש, על רקע התמכרות לסמים, והוא אף ריצה עונשי מאסר בפועל בגין עבירות אלה. המשיב שוחרר ממאסרו האחרון מספר חודשים טרם מעצרו בגין העבירות נשוא כתב האישום, ומעל לראשו תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה בן ששה חודשים. אין כל ספק כי בהעדר אותן פרכות שצויינו בחומר הראיות היה מקום להורות ללא כל היסוס על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ברם, לאחר בחינת חומר הראיות, הנני סבורה כי אין להתערב בשיקול דעתו של ביהמ"ש אשר מצא, לאור הבעייתיות בחומר הראיות, למנוע פגיעה אפשרית חמורה בחירותו של המשיב והעדיף שליחתו לחלופת מעצר.
כידוע, בבחינת ראיות המוצגות לצורך הליך של מעצר עד תום ההליכים, במובחן מראיות המוגשות במשפט לצורך קביעת חפותו או אשמתו של הנאשם, יש לבחון את השאלה האם קיים סיכוי סביר לכך שיהא בראיות הקיימות נגד המשיב, לאחר שעברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, כדי להוכיח את אשמתו. בשלב זה של הדיון, בו לא ניתן להעריך את מהימנות העדויות, יש להעריך את משקלו הראייתי של חומר החקירה בעזרת מבחנים של הסתברות, הגיון, ושכל ישר (בש"פ 1572/05 אילן
זוארץ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 10.4.05). לאחר שקילת מכלול הראיות, סבורני כי חומר הראיות שהוצג אינו בעל תשתית ראייתית שעוצמתה מספקת לשם מעצרו של המשיב (וראה בש"פ 6375/00 ובש"פ 1546/00 אליהם הפנה בימ"ש קמא).
יוסף לעניין זה כי תשובתו של המשיב לכתב האישום תישמע רק בעוד כחודש ובדעת המשיב לכפור באישום.
אכן, החלופה שהוצעה ע"י שרות המבחן איננה אידיאלית. עם זאת, שרות המבחן התרשם כי אמו של המשיב מבינה את האחריות הכרוכה בפיקוח על בנה ותהא מסוגלת לעמוד בכך. המשיב, בן 39 ואב לילד בן שנה וחצי ותינוקת בת 3 חודשים. לפי טענתו חדל משימושו בסמים, לאחר שנים רבות של התמכרות, בעקבות אשפוזו בחודש ספטמבר השנה, שהביאו עד לטיפול נמרץ. אמנם, לא היה בידי שרות המבחן לעמוד על מהימנות טענתו של המשיב, אולם מתוך המלצתו ניכר כי נטה לקבלה, גם לאור שיחתו עם האם. בסופו של דבר המליץ על שליחתו של המשיב למעצר בית, בשילוב פיקוח שרות המבחן למשך ששה חודשים במהלכם ייעשה ניסיון לשלבו במסגרת מרכז יום לטיפול במכורים נקיים מסמים.
לסיכום, לאור הקשיים בחומר הראיות ובשים לב להמלצתו של שרות המבחן, הנני סבורה כי אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא, והנני מורה על דחיית הערר. יחד עם זאת, הנני מורה לשרות המבחן, במסגרת פיקוחו, לערוך מעקב אחר ניקיונו מסמים של המשיב, ולדווח לבית המשפט על פעולותיו לשילובו במרכז יום.
המשיב ישוחרר כפוף לתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום בהחלטתו מיום 22.12.05. במידה והמשיב לא יעמוד בתנאים אלה עד ליום 26.12.05 בשעה 12:00, יובא בפני שופט תורן בבית משפט השלום.
מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לשירות המבחן.
ניתנה היום כ"ד בכסלו, תשס"ו (25 בדצמבר 2005) במעמד ב"כ העוררת, המשיב ובא כוחו, עו"ד רבאח.
__________________