1. לפני חמש בקשות לעיכוב ביצוע צווי הריסה מנהליים. בקשות אלה הוגשו בגדרם של ערעורים שהגישו המבקשים על החלטות בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, אשר דחו את בקשות המבקשים לעיכוב ביצועם של צווי הריסה מנהליים. בהסכמה, התקיים דיון מאוחד בכל חמשת הבקשות. פרוטוקול הדיון יימצא בב"ש 5130/05.
2. המשותף לכל חמשת הערעורים הוא שמדובר בערעור שני על החלטותיו של בית המשפט לעניינים מקומיים בקשר לצווי ההריסה. כל אחד מהמבקשים הגיש בעבר ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים אשר דחתה את בקשתו המקורית לביטול צווי הריסה מנהליים, שהוצאו על ידי המשיב בקשר למבנים אשר נבנו על ידי המבקשים ללא היתר בניה. כל אחד מהערעורים האמורים נדחה על ידי בית משפט זה וניתנו ארכות לביצוע הצווים באופן שמועד תחילת מניין הימים לביצוע הצווים נקבע בחלק מהמקרים ליום 20.11.05 ובחלק מהמקרים ליום 1.12.05. לטענת באת כוח המשיב, ארכות אלה ניתנו בעיקר בהתחשב בכך שבפרק הזמן שמאז דחיית הערעורים (ב- 30 אוגוסט 2005) ועד למועדים הנ"ל היתה תקופת חגים שבמהלכה ראוי היה שלא לבצע את הצווים.
3. כפי שעולה מהערעורים, המבקשים פנו לבית המשפט לעניינים מקומיים, בבקשות לעיכוב ביצוע צווי ההריסה, ביום 16.11.05.
בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את הבקשות האמורות וטעמו העיקרי היה שערעורם של המבקשים לבית משפט זה נדחה בעבר ואף נקבע מועד מאוחר יחסית לביצוע הצווים, כך שאין מקום למתן ארכה נוספת.
4. בדיון לפני פירט בא כוח המבקשים את הנסיבות המיוחדות לכל אחד מהמבקשים.
באשר לב"ש 5130/05 ולב"ש 5132/05, נטען, כי הליכי הכשרת הבניה וקבלת ההיתר התקדמו בצורה משמעותית, עד שניתן לומר כי היתר הבניה נמצא בהישג יד. נטען, כי בתקופה האחרונה קודמה על ידי רשויות התכנון תוכנית איחוד וחלוקה, שהופקדה ביום 30.10.05, ושעם השלמת ההליכים למתן תוקף לתוכנית ניתן יהיה להגיש בקשות להיתרים על פי תוכנית זו.
אינני יכול לקבל טענה זו. אין מדובר במקרה שבו היתר הבניה מצוי בהישג יד, שהוא אחד המקרים בהם ניתן לשקול דחיית ביצוע צו הריסה מנהלי. גם אם הליכי התכנון התקדמו בתקופה האחרונה, אין לומר שקבלת ההיתר היא אך מהלך טכני בלבד.
5. באשר לב"ש 5134/05 וב"ש 5131/05, טענת המבקשים היתה, שבתקופה האחרונה ננקטה יוזמה לגיבוש אמנה בין עיריית ירושלים לבין תושבי בית חנינא, אשר בגדרה התחייבה העירייה שלא לבצע צווי הריסה.
אינני רואה כיצד באמור לעיל להצדיק עיכוב נוסף של ביצוע צו ההריסה המנהלי. ראשית, האמנה הנטענת לא נחתמה עדיין. שנית, מדברי בא כוח המבקשים עולה, כי האמנה לא אמורה לחול ישירות על המבקשים והם מעוניינים "להצטרף אליה".
6. באשר לב"ש 5133/05, הבקשה לדחיית ביצוע הצו נומקה בטעמים הומניטריים גרידא. מתבקשת ארכה כדי לאפשר למבקש ולבני משפחתו להיערך לדיור חלופי. דא עקא, שההליכים בקשר עם צו ההריסה האמור נמשכים מאז שנת 2004, כך שהיה די והותר זמן להיערך לביצוע הצווים.
7. העולה מן האמור הוא, שסיכויי ערעוריהם של המבקשים אינם גבוהים. ניתן להתרשם, כי המבקשים מנסים להאריך, במידה רבה בצורה מלאכותית, את תקופת הזמן עד לביצוע הצווים בתקווה כי יימצא פתרון כלשהו במהלך הארכות. ניתן להבין ללבם של המבקשים ואולם, בהתחשב במטרותיו של צו ההריסה המנהלי, המיועד מעצם טיבו ליתן מענה מיידי ויעיל לבניה בלתי חוקית, אין מקום להשהיה מלאכותית של ביצוע הצווים (ע"פ 10505/03
אזולאי ואח' נ'
מדינת ישראל, פ"ד נח(2), 625). אכן, אינני מתעלם מכך שאם לא יעוכב ביצוע הצווים ימצאו עצמם המבקשים בפני שוקת שבורה וייווצר מצב בלתי הפיך, מה שעלול לסכל במידה רבה את האפקטיביות של הערעורים שהוגשו. עם זאת, אין בנימוקים אלה כשלעצמם כדי להביא לקבלת הבקשות לאחר שמדובר ב"סיבוב שני" של ערעורים, כאשר עניינם של המבקשים כבר נבחן לגופו על ידי ערכאת הערעור וכאשר סיכויי הערעורים שהוגשו עתה קלושים ביותר. למותר לציין, כי אין באף אחד מהנימוקים שפורטו על ידי המבקשים כדי לפגוע בתוקפם של צווי ההריסה המנהליים.
8. מעבר לאמור לעיל, הרי שבאשר למבקשים בב"ש 5130/05, 5132/05 ו- 5133/05, המועד לתחילת מניין הימים לביצוע הצווים נקבע ליום 20.11.05. במצב זה לא היה מקום לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים רק ביום 16.11.05, דהיינו ארבעה ימים לפני המועד לביצוע הצו, כאשר בכללם של ימים אלה חל גם סוף שבוע. אין להשלים עם פניה כה מאוחרת לערכאות באופן שמעמיד את כל המעורבים בפני מצב בלתי אפשרי, קל וחומר שמבחינת המשיב נדרשת היערכות מוקדמת, שאינה פשוטה כלל, לביצוע הצווים, תוך תיאום המהלך עם גורמים שונים. די בשיהוי זה כדי להביא לדחיית בקשת המבקשים הנ"ל.
9. לנוכח כל האמור, אני דוחה את הבקשות לעיכוב ביצוע. מובהר, כי בהעדר עיכוב ביצוע רשאי המשיב לבצע את צווי ההריסה החל במועדים שנקבעו בעבר (20.11.05 לגבי ב"ש 5130/05, 5132/05 ו- 5133/05; ו- 1.12.05 לגבי ב"ש 5131/05 ו- 5134/05).
ניתנה היום, י"ח בחשון, תשס"ו (20 בנובמבר 2005), במעמד המבקשים ובא כוחם עו"ד גנאיים, ובאת כוח המשיב, עו"ד איילון.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|