בפניי ערר על החלטות בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס וכב' השופט י' שמעוני, סגן נשיא) בב"ש 13492/08 ובב"ש 13718/08 מיום 20.7.08 ומיום 24.7.08, בהתאמה, מכוחן נעצר העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.
להלן העובדות הצריכות לענין:
1. כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירה של נהיגת רכב ללא רישיון, לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, ועבירה של חוסר פוליסה, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970.
כמתואר בכתב האישום, ביום 10.7.08 בשעה 18:00 נתפס העורר כשהוא נוהג ברכב מסוג מיצובישי מ"ר 4962120, רכב שנגנב קודם לכן באותו היום, בין השעות 1:00 ו-6:00 לפנות בוקר. זאת, בהעדר רישיון בר תוקף ופוליסת ביטוח.
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 13492/08).
במסגרת הדיון שקויים ביום 17.7.08 בבית המשפט קמא, הסכים בא כוחו דאז של העורר, עו"ד חביב אללה, כי קיימות ראיות לכאורה בענין מעורבותו של העורר בהעברת הרכב הגנוב (ראו עמ' 1 לפר' הדיון).
בהתייחס לכך ולאחר בחינת חומר החקירה קבע בית המשפט קמא (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) כי קיימת תשתית לכאורית לעבירות המיוחסות למשיב. עוד נקבע, כי בהתייחס להודאות העורר בדבר גניבות קודמות - הגם שאלה לא מצאו ביטוי בכתב האישום - קיימת מסוכנות מצדו של העורר, אף כי ניתן להפיגה בדרך של חלופת מעצר.
נוכח האמור נקבע, כי העורר ישהה במעצר בית מלא שללא בבית הוריו ובפיקוח של אדם או אנשים שיימצאו מתאימים לכך על ידי בית המשפט, או בהסכמת המבקשת. עוד נקבע, כי לצורך האמור יפקיד העורר סך של 2,000 ש"ח בקופת בית המשפט, וכן ימציא התחייבות עצמית והתחייבות צד שלישי לתשלום סכום של 6,000 ש"ח. כן נקבע, כי העורר יעמוד בפיקוח קצין מבחן לתקופה של ארבעה חודשים על מנת לסייע במניעת התדרדרות נוספת ובשיקום.
בהחלטה נקבע עוד, כי העורר יביא בפני המשיבה את הצעתו בענין תנאי מעצר וזהותו של המפקח, וכי לאחר מכן תוגש הצעה בצירוף עמדתה, על מנת שתינתן החלטה בהתייחס להצעת חלופת המעצר (סעיף 11 להחלטה מיום 20.7.08).
3. בהמשך להחלטה הגיש אמנם בא-כוחו של העורר הודעה לפיה מולאו תנאי ההחלטה ככל שהיא מתייחסת לסכום הפקדון וכן ערבות הצד השלישי. עוד הודיע, כי חלופת המעצר המוצעת היא שהייה בבית גיסו (בעל דודתו) של העורר, כאשר הוא ואשתו יפקחו על העורר במשך כל שעות היממה.
מהמסמכים שבפניי לא ברור מה עלה בגורל ההצעה, אם כי ביום 22.7.08 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה דנן, ובה עתר כי יתאפשר לאביו ולאמו להתמנות כמפקחים עליו, משלא נמצא מפקח אחר (ב"ש 13718/08).
בדיון שקויים בבקשה ביום 24.7.08 (בפני כב' השופט שמעוני) ביקש בא-כוח העורר כי העורר ישוחרר למעצר בית בבית הוריו ובפיקוחם, ולחילופין כי ייאזק באיזוק אלקטרוני. בית המשפט נעתר לבקשה וקבע בהחלטה מאותו היום כי העורר ישהה במעצר בית מלא בבית הוריו תוך פיקוח של שני ההורים: אמו של העורר משעה 6:00 ועד שעה 15:30 וביתר הזמן אביו של העורר, וכי שני ההורים יחתמו על ערבות בסך של 6,000 ש"ח כל-אחד. עוד נקבע, כי יתר התנאים שנקבעו בהחלטה מיום 20.7.08 יוותרו בעינם.
לאחר מתן ההחלטה ועוד באותו היום הודיע בא-כוח המבקש כי לאחר התייעצות עם הוריו של העורר נאמר לו על ידם כי הם אינם יכולים לעמוד בתנאי השחרור. עוד הבהיר כי לא ניתן לבצע איזוק אלקטרוני במזרח ירושלים, מקום מגוריו של העורר. בהתייחס לכך עתרה המשיבה כי העורר ייעצר עד תום ההליכים נגדו, ובית המשפט נעתר לבקשה.
4. בערר שבפניי טוען בא-כוח העורר, עו"ד עדנאן עלאדין, שבא בנעליו של הסניגור הקודם עו"ד חביב אללה, כי לא קיימות ראיות לכאורה לעבירת הגניבה המיוחסת לעורר, ולכל היותר קיימות ראיות לכאורה אך לעבירה של קבלת רכב גנוב. עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא משקבע קיומה של מסוכנות בנסיבות הענין, נוכח העדר עבר פלילי כלשהו לעורר ובהתייחס לעבירות המיוחסות לו. לחילופין נטען, כי די בשחרור העורר ללא הגבלה כלשהי, שיותנה בהפקדה כספית וכן בערבות עצמית ובערבות צד שלישי.
5. במסגרת דיון שנערך בערר ביום 7.8.08 בבית משפט זה (כב' השופט מ' דרורי) העלה בא-כוח העורר טענות מטענות שונות לענין אופן חקירתו של העורר והשגת חומר החקירה ששימש בסופו של יום כראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו ולעבירות נוספות של גניבת רכבים. בהתייחס לכך, לנסיבותיו האישיות של העורר, וכן לטענה כי הוא סייע בידי כוחות הבטחון לאתר וללכוד כנופיית גנבי רכב ועברייני סמים, עתר בא-כוחו כי העורר ישוחרר למעצר בית עם אפשרות ליציאה לעבודה מסודרת, ככל שיימצא מעסיק שיסכים להעסיק את העורר.
נוכח האמור ולאור התנגדותה של באת כוח המשיבה למבוקש, קבע כב' השופט דרורי כי
"לא ניתן כרגע להמשיך את הדיון בתיק, וכי יש לאפשר לב"כ שני הצדדים להיפגש ולהגיע להבנות והסכמות, ובהעדר הסכמות, יוכל להעלות הסניגור בישיבה הבאה את חלופת מקום העבודה של המשיב [העורר - ח'ב']
, כאשר מעצר הבית יהי בשעות הלילה בלבד". עוד נקבע, כי מאחר ולא ניתן לסיים את הבירורים בימים הקרובים למתן ההחלטה, יש להעביר את התיק לשופט התורן של השבוע לאחר מכן,
"אשר ימשיך את הדיון מנקודה זו ואילך... בכל מקרה, אם יתקיים הדיון, יש ליתן את הדעת לטענת הסניגור כי אין הצדקה להפלות את תושבי מזרח ירושלים בגלל העדר האיזוק האלקטרוני, ובכל מקרה, די שאחד מן ההורים ישגיח על המשיב, כפי שנקבע בהחלטתו הראשונה של השופט שמעוני..." (עמ' 5 לפר' הדיון).
6. דא עקא, שבמסגרת הדיון שנערך בפניי ביום 12.8.08 הודיע בא-כוח העורר כי לא היה סיפק בידי הצדדים להידבר, ובניגוד להסכמות בבית המשפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה כמו גם לכל מהלך הדיון בפני כב' השופט דרורי, טען ארוכות לענין העדר קיומן של ראיות לכאורה מלכתחילה, ולענין הפגמים שלשיטתו נפלו בכתב האישום, כמו גם שיטות התחקור הפסולות שכנטען הופעלו על העורר. בהתייחס לחלופת מעצר נטען על ידו כי בהעדר אפשרות לאיזוק אלקטרוני מן הראוי לשחרר את העורר ללא תנאים מגבילים, וכי הגם שמסגרת של מעצר בית עם יציאה לעבודה עשויה להיטיב עם העורר, לא היה סיפק בידו למצוא עבודה כזו.
מנגד טענה באת-כוח המשיבה, כי אין בהעדר אפשרות לאיזוק אלקטרוני כאמור כדי להצדיק "מתן פרס" לעורר ולשחררו ללא תנאים מגבילים. עוד הפנתה לכך שהגם שלעורר אין עבר פלילי הרי שמהודעותיו במשטרה עולה כי היה מעורב בשלושה מקרים לפחות של גניבות כלי רכב נוספים ואף בכך יש להצביע על המסוכנות העולה מהעורר. נוכח כל האמור ביקשה לדחות את הערר ולהשאיר על כנה ההחלטה לענין מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.
7. משסוגיית קיומן של ראיות לכאורה נדונה והוכרעה בבית המשפט קמא, בין היתר על בסיס הסכמתו של בא-כוחו הקודם של העורר לקיומן של ראיות כאלה, ושמטבע הדברים בא הסניגור הנוכחי בנעליו, אין מקום לאפשר בשלב זה חזרה מאותה הסכמה. מה גם שעיון בחומר הראיות לגופו מעלה, כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לעורר, ולו משום החזקה התכופה ברכב הגנוב.