1. לפניי בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 165/08. בתיק העיקרי הואשם המשיב בעבירות של הובלת נשק, סחר בנשק וקשירת קשר לפשע. כתב האישום כולל חמישה אישומים.
באישום הראשון נטען, כי במהלך חודש פברואר 2008 פנה המשיב לעלאא אבו הניה (להלן - "
אבו הניה") וביקש ממנו כדורים לאקדח 9 מ"מ. בהמשך פנה אבו הניה לעלי ג'ודה (להלן - "
ג'ודה") וביקש ממנו להשיג את הכדורים. כעבור יומיים הגיעו המשיב ואבו הניה לביתו של ג'ודה, שם מסר ג'ודה למשיב 50 כדורים תמורת 500 ש"ח.
באישום השני נטען, כי סמוך לאחר האירוע הנ"ל, אף זאת במהלך פברואר 2008, פנה המשיב לאבו הניה והציע למכור לו אקדח חצי אוטומטי 9 מ"מ מסוג CZ. המשיב נפגש עם אבו הניה וג'ודה, הראה להם את האקדח והציע למכרו תמורת 9,000 ש"ח, כשבהמשך ובעקבות משא ומתן סוכם על תנאי הרכישה. כעבור מספר ימים פגש המשיב בג'ודה ובאבו הניה, קיבל 4,000 ש"ח על חשבון ומסר לידי ג'ודה את האקדח בצירוף מחסנית.
באישום מספר 3 מתואר אירוע מחודש מרץ 2008, כשהמשיב פנה לאבו הניה והציע למכור לו אקדח מסוג "סטאר" תמורת 10,000 ש"ח. אבו הניה דחה את ההצעה, אך סיפר עליה לג'ודה. מספר ימים לאחר מכן פגש המשיב באבו הניה ובג'ודה והראה להם את האקדח. ג'ודה ביקש מהמשיב להחליף את האקדח מסוג CZ שהוזכר לעיל באקדח הנדון, והמשיב ביקש לבדוק את ההצעה. כעבור יומיים צלצל המשיב לג'ודה ולאבו הניה ומסר להם כי הנוקר של אקדח ה"סטאר" נשבר, ועקב כך מסר ג'ודה כי אין הוא מעוניין באקדח.
באישום מספר 4 נטען, כי בסוף חודש מרץ 2008 פנה ג'ודה למשיב וביקש ממנו כדורים לאקדח מסוג CZ שנרכש כאמור לעיל. המשיב הגיע לביתו של ג'ודה ומכר לו 40 כדורים תמורת 550 ש"ח.
באישום האחרון, האישום החמישי, נטען כי במהלך חודש מרץ 2008 פגשו אבו הניה וג'ודה אדם בשם מוחמד בקר שהציע למכור להם 2,000 כדורים לאקדח במחיר 5 ש"ח לכדור. לאחר שהשניים סיפרו למשיב על העסקה, הציע המשיב לג'ודה ולאבו הניה לשלם עבור הכדורים סכום נמוך יותר, למכרם ולהתחלק עמו ברווחים.
2. ביום הגשת כתב האישום והבקשה דנן התייצבה באת-כוח המשיב וביקשה לקיים דיון בבקשה, אף כי לא עיינה בחומר הראיות. באת-כוח המשיב ציינה, כי היא מוכנה להניח שקיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב וטענתה העיקרית הייתה, כי בהתחשב בפרשות המתוארות בכתב האישום ובנסיבותיו האישיות של המשיב, אין מקום לעצרו עד לתום ההליכים ויש לשחררו לחלופת מעצר בבית אחותו ובעלה. עוד נטען, כי גם אם קיימות ראיות לכאורה, אין עוצמתן רבה.
3. הראיות המרכזיות כנגד המשיב הן הודעות שמסרו אבו הניה וג'ודה. בנוסף לכך, האקדח שנמכר לג'ודה, כמפורט באישום השני, נמצא בפועל, לאחר שג'ודה מסר בחקירתו כי הוא מסר אותו לקרוב משפחה שלו, וזה הוביל את החוקרים למקום הימצאו של האקדח. יצויין כי המשיב כופר בכל המיוחס לו.
עיינתי בכל חומר הראיות, ואודה, כי התקשיתי להבין את טענת באת כוח המשיב, לפיה הודעותיהם של אבו הניה ושל ג'ודה "אינן חזקות" ופרט להן אין כל ראיה חיצונית לביסוס האמור בכתב האישום, כאשר לשני העדים הנ"ל יש אינטרס להפליל את המשיב. במיוחד תמוה הטיעון האמור כשהוא נשמע מפי מי שכלל לא עיין בחומר הראיות.
והנה, מתברר, כי הודעותיהם של ג'ודה ושל אבו הניה מפורטות ביותר, הן תואמות זו את זו בעיקרי הדברים, והשניים זיהו את המשיב באופן חד משמעי. עיון בהודעותיהם גם לא מעלה דבר שניתן להיאחז בו לביסוס טענה לפיה היה לשני העדים האמורים אינטרס להפליל את המשיב.
כאמור, גו'דה העיד, כי מסר את האקדח שנרכש מהמשיב לצאלח עבידייה, שג'ודה הוא בן דוד של אביו. כאשר החוקרים הגיעו לביתו של צאלח האמור, הובילם זה למקום בו הטמין את האקדח בבור שחפר בקרקע. ראיה זו מחזקת באופן ממשי את הודעותיהם של ג'ודה ושל אבו הניה.
המסקנה היא, כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, וכאמור, גם באת כוחו לא חלקה על מסקנה זו, אלא שראתה לנכון להעיר כי עוצמתן של הראיות אינה רבה. עיון בראיות שולל טענה זו.
4. למותר לציין, כי עבירות בנשק יוצרות חזקת מסוכנות ומקימות עילת מעצר, שכן עבירות אלה הן בגדר "עבירות ביטחון" לפי סעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו 1996 ולפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק הנ"ל, חזקה היא, שמתקיימת במקרה זה עילת מעצר בגין מסוכנות.
5. מעובדות כתב האישום, שכאמור, יש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכיחן, עולה, כי חלקו של המשיב, ביחס לחלקם של ג'ודה ושל אבו הניה, הוא המרכזי בפרשה. תחילה רוכש המשיב מג'ודה, בתיווכו של אבו הניה, 50 כדורי אקדח 9 מ"מ. בהמשך, המשיב מוכר לג'ודה, במעורבותו של אבו הניה, אקדח מסוג CZ ולאחר מכן הוא מציע למכור לשני הנ"ל אקדח מסוג "סטאר". בנוסף, המשיב מוכר לג'ודה כדורים לאקדח והוא גם מעורב בקשירת קשר לסחור בכמות נוספת של כדורי אקדח.
אכן, כפי שנטען על ידי עורכת הדין צמל, המעשים המתוארים בכתב האישום בוצעו במהלך תקופה קצרה (פברואר-מרץ 2008), ואולם נתון זה אינו מלמד על העדר מסוכנות, שכן המעשים נפסקו עקב מעצר המעורבים ואין לדעת כיצד היו הדברים מתפתחים אלמלא התערבות רשויות החוק. גם הטענה, שלפיה מעצרם המהיר של המשיבים מעיד על העדר תחכום מצידם ומכאן גם על העדר מסוכנות, מוטב לה שלא נטענה.
התמונה המתקבלת אינה קלה כלל ועיקר: המשיב הוא צומת לסחר בנשק - בידו היה למכור או להציע למכירה שני אקדחים, בצד התחמושת שרכש ומכר.
עוד יצויין, כי בהודעתו של אבו הניה מיום 16/4/08 בשעה 16:26 עולה, כי בהזדמנות אחרת פנה אבו הניה למשיב וביקש לרכוש ממנו רובה 16-M. תשובת המשיב היתה, שנשק זה אינו בידו, אך הוא הוסיף: "יש כמו של הרשות" (עמ' 4, ש' 99 להודעה הנ"ל). גם נתון זה מצביע על כך, שכאשר מבקשים לרכוש נשק, לרבות רובה, הכתובת היא המשיב.
6. אף לעברו הפלילי של המשיב יש משקל לצורך הערכת המסוכנות. אכן, אין למשיב עבר בעבירות נשק, אך ראויה לציון העובדה, שביום 5/3/02 נגזרו עליו 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל. מדובר בתקופת מאסר לא קצרה, שלכאורה לא הביאה את המשיב לתובנה לפיה עליו להקפיד על שמירת החוק ולנהל אורח חיים נורמטיבי. מי שריצה עונש מאסר ממשי בהיותו כבן 16 שנה (המשיב יליד 1986) ולא למד את הלקח המתבקש, מעיד על עצמו כאדם מסוכן לציבור.
7. לכל האמור לעיל יש להוסיף את עמדת המשיב, המכחיש את כל המיוחס לו, לרבות ההיכרות שבינו לבין ג'ודה ואבו הניה. עמדה זו, הלגיטימית כשלעצמה, אינה מאפשרת לבית המשפט, בשלב הנוכחי כשנבחנת האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, להגיע למסקנה שעל אף המסוכנות הנובעת ממעשי העבירה, מדובר במי שהפנים את הפסול שבמעשה וייתכן שניתן לסמוך עליו.