החלטה בתיק ב"ל 6255-12-08

1. לפנינו תביעת התובעים לגמלת תלויים במסגרתה הם מבקשים כי בית הדין יכיר בפטירתה של המנוחה הגב' אביבה רדא ז"ל, כנובעת מפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:" החוק").

2. המל"ל דחה את התביעה ביום 22.6.2008.

מכאן, התביעה שלפנינו.

3. בתיק התנהלו שני דיוני הוכחות. ביום 17.11.2010 - נחקרו עדי התובעים, וב-30.3.2011, נחקרו עדי הנתבע ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים.

להלן העובדות הצריכות לענייננו:

4. הגב' רדא ז"ל עבדה כפועלת ייצור במפעל "בליסניה" בעמק חפר, העוסק בייצור תריסי אלומיניום.
5. ביום 17.1.2008 עבדה המנוחה על מכונה גדולה מסוג מכבש.
6. עבודתה של התובעת באותו יום בוצעה כשהיא ישובה ליד המכונה על כסא עם גלגלים - כמתואר בלוח התצלומים שהוגש מטעם הנתבע (נ/9).
7. מר טלעת, סגן מנהל עבודה במפעל, העיד כי אינו זוכר מהי העבודה המדויקת שביצעה המנוחה באותו יום - למעט שעבדה במכונה המבצעת ניקובים. מר טלעת הבהיר כי עבודת ניקובים מתבצעת לעיתים באמצעות לחיצה ידנית על המכונה ולעיתים באמצעות לחיצה בדוושה רגלית. מר טלעת לא זכר איזו סוג של עבודה ביצעה המנוחה באותו יום, אך העיד, כי יתכן והמנוחה עבדה במכונה שמופעלת באמצעות דוושה רגלית, כאשר התובעת נדרשה לשבת על כסא גלגלים וללחוץ על הדוושה באמצעות רגלה.
8. בשעה 16.00 בערך, המנוחה נמצאה מחוסרת הכרה על רצפת המפעל, כאשר לגרסתה של גב' דמסה, (עובדת במפעל שהעידה מטעם התובעים), לתובעת היה דם על המצח ורסיסי מתכת (של ברגים) על פניה, שטף דם בעינה וגופה מלא בלכלוך.

            יצויין, כי גב' טדסה לא ראתה את נפילתה של המנוחה.

9. בסמוך לשעה 16:04 הגיע הפרמדיק והמנוחה הובאה לאשפוז בבי"ח הלל יפה בשעה 16:56. בו ביום, בשעה 18:21 נפטרה המנוחה בביה"ח (ראה הדו"חות הרפואיים).
10. לגרסתה של גב' טדסה, רצפת המפעל מלוכלכת ושומנית שכן השמן שנועד לשימון המכונות מטפטף על הרצפה וגורם להחלקות.
11. במסגרת הדיון בפנינו העיד מטעם התובעים גם מר מהרי גובזה, שעבד אף הוא במפעל. גם מר גובזה לא ראה את נפילתה של המנוחה, אך גם הוא העיד כי הרצפה במפעל בזמן העבודה מלאה באלומיניום ושמן.
12. ביום 30.3.2011 נחקרו עדי הנתבע. העד העיקרי מטעם הנתבע היה מר וותד טלעת, אשר שימש כסגן מנהל עבודה במפעל. מר טלעת העיד כי בעת האירוע הוא הסתובב בין העובדים במפעל. הוא העיד כי המנוחה קראה לו, הוא הלך בסיבוב כדי להגיע אליה ובטרם הגיע אליה, היא ראה אותה נופלת הצידה מהכסא בעל הגלגלים שעליו ישבה.
13. מר טלעת העיד שעל אף שראה את המנוחה נופלת הוא אינו יכול לשחזר את הנפילה והוא אינו זוכר אם גופה של המנוחה היה רפוי או מתוח בעת הנפילה.
14. מר טלעת לא זכר שהמנוחה אמרה לו שהיא מרגישה לא טוב והעיד כי הוא חשב שהיא קראה לו בנושא של המכונה או העבודה.
15. מר טלעת העיד כי משמנים את מכונות הניקוב כל חצי שעה. עם זאת, לגרסתו, השמן העודף מהמכונה לא נופל על הרצפה ולא נוצר לכלוך ברצפת המפעל. כאשר הופנה במסגרת חקירתו הנגדית לדו"ח המשטרה שם נרשם כי "הרצפה מלוכלכת עם שבבי ורסיסי מתכת" הוא העיד שיתכן והרצפה היתה מלוכלכת בסוף היום בעת שהמנוחה נפלה - אך הוא אינו זוכר.
16. באותו דיון העיד מטעם הנתבע גם בעל הבית ואחד המנהלים של המפעל - מר שלמה בן מירגי. מר בן מירגי לא היה במקום בזמן הנפילה ולא ראה את הנפילה וכל ידיעותיו היו על סמך מידע שנמסר לו, בעיקר על ידי מר טלעת. בין היתר העיד שלומי שטלעת אמר לו בסמוך לאירוע כי התובעת הרגישה לא טוב באותו יום. יצוין, כי מר טלעת עצמו העיד כי אינו זוכר שאמר זאת לשלומי בזמן אמת אם כי לאור הזמן - יתכן וזכרונו נחלש.