החלטה בתיק א 7860/06

בתיק זה הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר, התקיים ביום 1/11/06 דיון בבקשת רשות להתגונן במעמד הצדדים, ובאותו מעמד ניתנה החלטה על הגשת סיכומים המבקש תוך 30 יום וב"כ המשיבה בתיק 30  יום מקבלת  סיכומי המבקשים.

המבקש לא היה מיוצג בדיון, וכפי שנומק בהחלטה הנ"ל זו היתה אחת הסיבות למתן החלטה על סיכומים בכתב.

הסיכומים מטעם המבקש לא הגיעו לתיק. ביום 20.12.06 הגיש ב"כ המשיבה סיכומים ובקשה לדחיית בקשת הרשות להתגונן, ובקשתו התקבלה.

טרם שחתמתי על פסק דין פורמלי צורפו לפתע לתיק סיכומי מבקשים, ללא חותמת נתקבל, וללא בקשה להארכת מועד.

לפי החלטתי הגיש המבקש תצהיר אודות הגשת הסיכומים הוצגו סיכומים נושאי חותמת "נתקבל" מיום  26.12.06, נטען כי לא ידע אודות החלטתי מיום 21.2.06, לא הגיש את הסיכומים במועד מאחר ולא הבין מיהו המבקש ומיהו המשיב בתיק, וכן כי קיבל את הסכמת ב"כ המשיבה לאיחור בהגשת הסיכומים.

טענות אלה נדחו כמובן על ידי ב"כ המשיבה בתגובתו.

על מנת להביא לסיום ההליך, ולחסוך בבקשות מיותרות אתייחס לבקשה כבקשה לביטול ההחלטה מיום 21.12.06 ולהארכת מועד להגשת סיכומים.

הטעם לאי הגשת הסיכומים שהובא ע"י המבקש - טעות בהבנתו מיהו המבקש ומיהו המשיב הינה טענה סתמית של טעות, והמבקש לא יוכל להיבנות ממנה, לאחר שבחר לאורך כל הדרך לא להיות מיוצג. לפנים מן הצורך יצויין כי הטענה אינה נראית מדוייקת לאחר שלמרות העדר הייצוג העלה בשלבים שונים בקשות שונות שהעידו על הבנתו או על כך שהוא מקבל יעוץ משפטי, כגון בקשה למחיקת כותרת, בקשה להעברת דיון מחוסר סמכות מקומית. יודגש כי בקשת הרשות להתגונן יש לתמוך בתצהיר וחזקה כי לפחות לצורך עריכת התצהיר נעזר בעורך הדין שאימת את חתימתו. אותו עו"ד הצהיר בבקשת הרשות להתגונן כי זיהה את המצהיר על פי תעודת זהות, אך בתצהיר שתמך בבקשה לקבל את הסיכומים הצהיר כי המבקש מוכר לו באופן אישי, שניהם נושאים אותו ושם משפחה ובני הכפר צנדלה, על כן אין לקבל אי הטענה בדבר העדר ייצוג כטעם לאי עמידה בהחלטות בית המשפט. יצויין עוד כי למקרא החלטתי מיום 1.11.06 לא יכול להיות ספק מיהו המבקש ומיהי המשיבה.

הטענה כי נפגש עם ב"כ המשיבה ביום 8/12/06, לאחר שכבר חלף המועד להגשת סיכומים, ורק אז למד כי היה עליו להגיש סיכומים אין בה כדי לסייע. הטענה כי ב"כ המשיבה הסכים להארכת מועד ולא ציין אורכה אינה סבירה אך זו טענה עובדתית שלא ניתן להכריע בה בשלב זה.  עם זאת הגשת הסיכומים לאחר מתן החלטתי בעניין דחיית הבקשה, מלמדת כי ההחלטה היא שגרמה למבקש לנסות ולהגניב סיכומים לתיק ללא בקשה להארכת מועד וללא בסיס.

אף שדי בנימוקים דלעיל כדי לדחות את הבקשה לביטול החלטה, עיינתי בבקשה בפרוטוקול ובסיכומי הצדדים, על מנת לוודא שלא תקופח זכות מהותית של הנתבעים עקב מחדלים דיוניים. יצויין כי התצהיר שתמך בבקשת הרשות להתגונן היה כללי וסתמי. המבקש טען בנשימה אחת כי אין יריבות בינו לבין המשיבה ובאותה נשימה כי חתם על ערבות לשיק (סעיף 7(א) לתצהיר) המבקש טען בצורה גורפת לכשלון תמורה מלא בגינו אסור היה למשיבה להפקיד את השיק, למרות שבכתב התביעה פורט כי השיק היה חלק מסדרת שיקים שנמסרו, ואכן בחקירה  הנגדית אישר המבקש כי קיבל את הסחורה בגין שיקים בסך 600,000 ש"ח ורק את הסחורה עבור השיק האחרון לא קיבל. המבקש לא פירט טיב העיסקה מועדים, סכומים ומקומות, להיכן היתה מיועדת הסחורה שלא התקבלה, מדוע דווקא היא לא סופקה בעוד שסחורה בסכומים גבוהים סופקה ונפרעה. המבקש לא הציג כל מסמך תעודת זיכוי, מכתב החזרת החשבונית, הוראת ביטול לבנק (אף, אם לא התקבלה על ידי הבנק בשל העדר כיסוי מספיק). השיק חזר בשל העדר כיסוי והמבקשים לא יכולים היו לפרוע את השיק, לו רצון בשל העדר יכולת לגייס את הכספים.

יצויין כי השיקים בסך 800,000 ש"ח הכוללים את השיק דנן התקבלו בקבלה אחת, ועל כן אין מקום לטענה כי המשיבה נטלה את השיק בידיעה כי זכותה פגומה. המבקש בחר שלא לפרוש את כל העובדות בתצהירו, ועל אף החקירה הנגדית הממושכת, נותרו טענותיו סתמיות ובלתי מפורטות.

בשיקוליו אם לקבל בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, על בית המשפט לבחון האם תצמח למבקש תועלת מן הביטול.

בנסיבות העניין אף אם נתעלם מן המחדלים באי הגשת הסיכומים ואי הגשת בקשה להארכת מועד ולביטול החלטה, אין למבקש הגנה בפני התביעה וכל טענתו היא טענה כללית וסתמית, שאינה יורדת לפרטי העניין ואינה עומדת בדרישות המינימליות מבקשת הרשות להתגונן.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה לבטל את ההחלטה מיום 21.2.06 ודוחה את בקשת הרשות להתגונן, אם בשל העדר סיכומים, ואם לגופה.

המבקשים ישלמו, בנוסף להוצאות שנפסקו ביום 21.12.06, הוצאות ושכ"ט עו"ד נוספים בגין ההליכים שלאחר החלטתי מיום 21.12.06 בסך 800 ש"ח בצירוף מע"מ.

פסק דין נחתם בטופס נפרד.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ב' באדר, תשס"ז (20 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.