החלטה בתיק א 708071/06

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן בטענה שהמבקשת לא החזיקה ולא מחזיקה בנכס נשוא התביעה, החזקה בנכס לא נמסרה לה מעולם.

בין המבקשת ובין בעלת הנכס נוצר סכסוך מאחר ובעלת הנכס לא מסרה את החזקה למבקשת.

המבקשת הגישה תביעת אכיפה לבית המשפט ובה ביקשה להורות לבעלת הנכס למסור את החזקה.  הליך זה תלוי ועומד.

המבקשת לא יודעת מתי נעשה הדיווח למשיבה. צעד זה נעשה כחלק מניסיון להפעיל עליה לחץ. המבקשת לא נרשמה במחזיקה בנכסים והרישום נעשה באופן חד צדדי על ידי בעלת הנכס ובניגוד לעמדת המבקשת.

 סעיף 325 לפקודת העיריות לא חל במקרה זה מאחר והחזקה לא נמסרה למבקשת. לכן לא היה באפשרותה להודיע שחדלה להחזיק בנכס.

לאור הנטען מבקשת רשות להתגונן.

לטענת המשיבה, הנכס נרשם ע"ש המבקשת כמחזיקה החל מיום 1.7.05 בהתאם לחוזה שהוגש לה. המבקשת הייתה בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס, מיום כניסתו לתוקף של הסכם השכירות. הסכסוך שבין המבקשת לבעלת הנכס אינו מעניינה של המשיבה ואם חדלה המבקשת להיות בעלת הזיקה הקרובה לנכס, היה עליה להודיע למשיבה על חדילת חזקה.

הפסיקה הכירה בכך שהעירייה המופקדת על נכסים רבים אינה יכולה לפקח על כל עסקה הנעשית ולכן חובת הדיווח על הנישום.

המבקשת לא עמדה בנטל הבאת הראיות בדבר מסירת הודעה על חדילת אחזקה בנכס ולא סתרה את הרישומים המופיעים בתיק המשיבה, המהווים הוכחה על נכונותה ומשום כך מתנגדת לבקשה.

דיון

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש", בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה.

ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ , פד"י מז (5) עמ' 133.

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטירתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.  

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסך, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.

כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86 , ע"א 424/86).

הגם שמדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, לגרסת המשיבה, הרי שעדיין מדובר בהגנה לכאורה המספיקה בשלב הרשות להתגונן.

לטענת המבקשת מעולם לא קיבלה את האחזקה בנכס ומצויה היא בהליך משפטי כנגד בעלת נכס לאכיפת חוזה השכירות וכי בעלת הנכס מתוך לחץ על המבקשת, רצה למשרדי המשיבה ורשמה אותה כמחזיקה בנכס.

לטענת המשיבה היא אינה צריכה לפקח על כל חוזה וכי היה על המבקשת לעדכן אותה ולעניין את המתרחש וקבלת החזקה בנכס.

המבקשת הגישה תביעה כנד המחזיקה בנכס לאכיפת חוזה השכירות וכתב התביעה שלה צורף לבר"ל ולטענתה לא החזיקה מעולם בנכס ואינה חייב למשיבה כל חוב ובדברי השופט דוד בר אופיר: