בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית בסך 35,710 ש"ח.
בין
"המשיבה" לנתבעת ל
"מבקשת") נחתם הסכם למתן שירותי ייעוץ בתחום הבטיחות, כריטיינר לתקופה של שנה עם אופציה להארכה.
לטענת המשיבה, בפועל הוארכה תקופת ההסכם ללא הגבלת זמן והיא המשיכה להעניק למבקשת שירות. המבקשת הפסיקה את הפעילות, לטענתה בשל מחדלים במתן השירות ושלחה הודעה על הפסקה, המבקשת נותרה חייבת את יתרת הסכומים בגין הטיפול עד למתן ההודעה.
לטענת המבקשת, המשיבה הפרה את ההסכם הפרה יסודית בכל הקשור לטיפול מול רשויות כיבוי האש והמשטרה עבור סניפי המבקשת לאורך כל התקופה הנטענת.
לטענתה, הסתבר לה בדיעבד כי במשך תקופה ארוכה ניתן שירות חלקי וגרוע ובארבעת החודשים האחרונים הפרה המשיבה את התחייבויותיה והשגת האישורים הנדרשים משירותי הכבאות ומשטרת ישראל ללמעלה מ- 30 סניפים לא טופלו ולא הגיעו לתוצאות הנדרשות. על המשיבה היה בין היתר לרכז את כל האישורים הנדרשים, לדאוג להוצאת חוות דעת מתאימה, להתלוות לנציגי רשויות הכבאות בביקוריהם בסניפים ולהוריד דרישות מוגזמות של שירותי הכבאות והמשטרה ככל שהיו.
לטענת המבקשת, נודע לה כי המשיבה חדלה לשלם משכורות לעובדיה אשר היו אמורים לפעול מול המבקשת ובנסיבות אלו הנציגים הפסיקו לענות לטלפונים ולטפל במטלות הקשורות במבקשת וכן חלה תחלופה מוגזמת ובלתי סבירה בעובדי המשיבה. עוד לטענתה, המשיבה הודיעה למבקשת כי תגיש תיקים לרשות לכיבוי אש וחלק מהתיקים לא הוגשו כלל והתיקים שהוגשו, הוגשו באופן רשלני וכושל באופן שהמבקשת הייתה צריכה להגיש אותם מחדש, כאילו לא נעשה דבר.
לטענת המבקשת בסיכומיה, קיימים טענות רבות בתצהיר שהמשיבה לא חקרה עליהן ואותן יש לקבל.
לטענת המשיבה, על המבקש רשות להתגונן צריך להגיש בקשה בצורה מפורטת תוך שהוא תומך אותה במסמכים, לטענתה, מעיון בבקשה עולה כי מדובר בבקשה כוללנית, סתמית שכל שצורף לה הוא מכתב הפסקת עבודה.
לטענתה, במסגרת החקירה הנגדית נסתר האמור בתצהיר תוך שהמצהיר מודה בשאלות בחלקן יכול להיות, אולי, בניגוד לתצהיר בו הדברים חד משמעיים.
לטענת המשיבה, הפסקת עבודה כפי שהודה המצהיר בחקירה הנגדית הייתה ביום 31.6.06 בגין 4 חודשים אחורה, עוד הודה המצהיר כי למעשה חלק מהחשבוניות מתייחסות לתקופה טרם מכאן, והמבקשת אינה חולקת על החודשים ינואר ובפברואר ובגינן יש ליתן פסק דין חלקי.
לטענת המשיבה נסתרו טענות המבקשת לעניין המקומות בהן לא היה טיפול כראוי או לא היה טיפול כלל.
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית
הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96
כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).
הגם שמדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, לגרסת המשיבה, הרי שעדיין מדובר בהגנה לכאורה המספיקה בשלב הרשות להתגונן.
"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר
לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה"
(כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית (2004 ) מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 171 ).
המבקשת מעלה בתצהירה והן בחקירה טענות בדבר שירות לקוי של המשיבה אשר פגע בה ובשלב בקשת הרשות להגן הן משמשות כהגנה לכאורה המקנה רשות להגן.
באשר לטענת המשיבה כי המבקש סותר את עצמו, לא מצאתי בשלב זה כל סתירה.