1. בפניי בקשה של התובע לזימון שני עדי הזמה שלא הגישו תצהיר, להגשת שלושה תצהירי הזמה, למחיקת תצהירים שהגישו הנתבעים ולגילוי מסמך ספציפי. יצויין כי בקשה קודמת לזימונם של עדי הזמה נדחתה בהחלטתי מיום 28.6.2006.
2. ביסוד הבקשה להגשת תצהירי הזמה עומדת טענתו של התובע לפיה הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), ראש עיריית ראש העין, הפעיל את כל כח שררתו והשפעתו כדי לגייס למלחמה בתובע את עובדי לשכתו ומקורביו, והגיש לא פחות מ- 21 תצהירי עדות ראשית הכוללים טענות שקריות רבות. התובע טוען כי עדי ההזמה דרושים כדי להפריך טענות שלא הוזכרו כלל בכתב ההגנה של הנתבעים וממילא התובע לא יכול היה לצפות את העלאתן במסגרת תצהירי הנתבעים. בעקבות נימוקי החלטתי הקודמת בענין זה, טרח התובע ופירט זו הפעם אילו טענות עובדתיות הוא מבקש להזים באמצעות כל אחד מהעדים.
3. הנתבעים מתנגדים לבקשה הן בשל עיתוי הגשתה, לאחר תום קדם המשפט ובמהלך שמיעת ראיות התובע, והן לעיצומו של ענין, הואיל ולטענתם, תצהיריהם תומכים בטענות הגנה שהיו ידועות לתובע עוד בטרם הגיש את תצהיר עדותו הראשית.
4. בתגובתו לתשובת הנתבעים טען התובע כי הלכה למעשה, הואיל ועסקינן בתביעה שאחת מעילותיה המרכזיות היא פרסום לשון הרע שפרסם נגדו הנתבע, מוקנית לו זכות להבאת ראיות מפריכות אף בלא נטילת רשות של בית המשפט, כמצוות ס' 18 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). יצויין כי מדובר בנימוק מפתיע, שראוי היה להעלותו בגוף הבקשה ולא רק בתגובה לתשובת הנתבעים. על כן, בדין ביקשו הנתבעים רשות להשיב על טענה מפתיעה זו.
5. ס' 18 לחוק איסור לשון הרע, שכותרתו "הפרכה של טענות הגנה", קובע:
"הביא הנאשם או הנתבע ראיה או העיד בעצמו כדי להוכיח אחת ההגנות הניתנות בחוק זה, רשאי התובע להביא ראיות סותרות; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית-המשפט לפי כל דין להתיר הבאת ראיות על-ידי בעלי הדין."
במקרה דנן, על אף שבכתב התביעה טען התובע כי הנתבעים פגעו בשמו הטוב הן על ידי הגשת תלונת שווא נגדו במשטרה בגין זיוף מסמך, והן בכך שגימדו את פועלו ושירותיו כיועץ משפטי שלהם, הרי שבס' 34 לתצהיר עדותו הראשית צמצם התובע את עילת התביעה בגין פרסום לשון הרע לענין אחד ויחיד: התלונה הכוזבת לטענתו שהגיש נגדו הנתבע למשטרת ישראל בעניין זיוף מסמך. ברי איפוא כי ס' 18 לחוק איסור לשון הרע אינו יכול להכשיר הגשת ראיות סותרות בעניינים אחרים השנויים במחלוקת בין הצדדים, ועיקרם, שאלת פועלו של התובע במטה הבחירות של הנתבע והתפקידים שמילא עבור הנתבע במהלך מערכת הבחירות לראשות עיריית ראש העין. על כן, בכל הנודע להזמת הטענות באשר לתפקיד שמילא התובע, יש לבחון את הבקשה להבאת ראיות הזמה באספקלריה של תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), ולא על פי ס' 18 לחוק איסור לשון הרע.
6. תקנה 149 (ב) לתקנות קובעת:
"לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין."
במקרה דנן, אין ספק כי הנתבעים יכולים היו להגיש את הבקשה עוד בטרם נסתיים הליך קדם המשפט. תצהירי הנתבעים הוגשו עוד ביום 11.4.2006. לאחר מכן נערכה ישיבת קדם משפט ביום 27.4.2006, אך הבקשה הראשונה לזימונם של עדי הזמה הוגשה רק ביום 6.6.2006, כשלושה שבועות בלבד לפני ישיבת ההוכחות הראשונה.
על כן מתעוררת השאלה הנוספת והיא, האם קיים טעם מיוחד המצדיק סטייה מסדרי הדין והאם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. מדובר בשני תנאים מצטברים.
התובע טוען כי הטעם המיוחד המצדיק הענות לבקשה הוא היקף תצהירי הנתבעים שאינו פרופורציוני, לא היה צפוי, ונעשה תוך שינוי והרחבת חזית ההגנה. טעם נוסף הוא הנחיתות בה מצוי התובע לעומת הנתבע, המנצל את תפקידו ומעמדו כדי להעיד 20 עדים הקשורים עימו בקשרי עבודה או ידידות. דא עקא, אלו הם נימוקים לגופו של ענין, מדוע ראוי להתיר סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל. אין בנימוקים אלה משום מענה לשאלה מדוע לא הוגשה הבקשה עובר לישיבת קדם המשפט, כאשר כבר אז היו בידיעתו של התובע כל העובדות הדרושות לצורך הגשת בקשתו לראיות הזמה.
אין לי ספק כי התובע אכן הופתע לנוכח מספרם הרב של תצהירי ההגנה שהגישו הנתבעים. אכן, לכאורה מדובר בהיקף חסר תקדים של עדי הגנה. יחד עם זאת, הדבר התרחש עוד לפני ישיבת קדם המשפט האחרונה שנערכה בתיק, ואין בפיו של התובע כל הסבר משכנע מדוע לא הגיש את בקשתו על אתר, ולמצער, מדוע לא הודיע על כוונתו להגיש בקשה כזו, דבר שהיה מצדיק קביעה של ישיבת קדם משפט נוספת.
זאת ועוד, לעיצומו של ענין, המבחן אינו נעוץ בשאלה האם התובע הופתע לנוכח היקף היריעה העובדתית שפרשו הנתבעים בתצהיריהם, אלא האם בתצהירים אלה נכלל מידע מפתיע, שהתובע לא צפה ולא צריך היה לצפות כי יועלה בגדרם של התצהירים (ראה ע"א 4494/97
סלאח נ' סלאחתק-על 2000(1) 70, 74). כפי שציינתי בהחלטתי מיום 28.6.2006, במקרה דנן חזית המריבה היתה ידועה זה מכבר. התובע אולי לא צפה כי הנתבעים יעידו להגנתם 20 עדי הגנה (הגם שהיה צריך לצפות כי מטבע הדברים, ולנוכח מעמדו הרם, יעלה בידי הנתבע להעזר בעדים רבים), אך הפלוגתאות בין הצדדים היו ידועות היטב, ושומה על בעל דין להביא את מיטב הראיות העומדות לרשותו במועד שנקבע לכך, ולא רק לאחר שנוכח לדעת מהו מספרם של עדי ההגנה.
7. התובע מנסה בבקשתו להראות לגבי כל עדות ועדות מדוע היא נועדה לצורך הפרכתו של מידע מפתיע.
לגבי העד אילן ויקלמן הוא טוען כי הזימון דרוש כדי להפריך את טענת הזיוף המכוונת כלפיו. בין השאר, מבוקש להפריך את עדותו של ציון רהב, אשר שמע כביכול את הנתבע מתפאר בביתו של אילן ויקלמן, כי הוא מסוגל לזייף כל חתימה ואף הדגים יכולת זו. עדות הזמה זו באה בגדרו של ס' 18 לחוק איסור לשון הרע, ועל כן יש להתירה, חרף האיחור בהגשת הבקשה. עם זאת, אין בכך כדי לאפשר את חקירתו של העד ויקלמן בעניינים אחרים, קרי, היקף השרותים שהעניק התובע לנתבעים.
לגבי העד אבי קלשטיין, העדות נדרשת לשם הפרכת הטענה כאילו נטל קלשטיין חלק משמעותי במערכת הבחירות של הנתבע. מעבר לעובדה שעדות זו אינה חוסה תחת כנפיו של ס' 18 לחוק איסור לשון הרע, ועל כן אין להזקק כעת לבקשה להתירה, ברור כי שאלת התפקיד שמילא או לא מילא אבי קלשטיין במערכת הבחירות של הנתבע היא עניין זניח ביותר, בשולי השוליים של המחלוקות העובדתיות בתיק. לא לשם כך נועד הכלל בדבר עדויות הזמה.
לגבי העד יעקב לוין, שתצהירו נועד לבסס את טענתו של התובע בדבר התפקיד שמילא עבור הנתבעים, הרי שטענות ההגנה בענין זה, לפיהן התפקיד שמילא התובע היה שולי וזניח, היו ידועות היטב לתובע, הואיל ופורטו בהרחבה בגדרו של כתב ההגנה. עדות הזמה לא נועדה להוות מקצה שיפורים של ראיות התובע או השלמת ראיות חסרות. כפי שצויין לעיל, המבחן אינו מידת ההפתעה שהופתע התובע ממספרם או זהותם של עדי ההגנה, אלא האם נכלל בעדותם מידע מפתיע. הואיל ואין בעדותם של עדי ההגנה דבר מה מפתיע, אין להתיר את עדותו של יעקב לוין.
הוא הדין בתצהירו של עו"ד פיני בסיס. גם תצהיר זה מתייחס לתפקיד שמילא התובע במערכת הבחירות, דבר שהמחלוקת לגביו עלתה עוד בכתב ההגנה של הנתבעים, ולא היה איפוא דבר מה מפתיע בענין זה, המצדיק עדות הזמה.
בענין תצהירה של גב' שרי סלע, זה נועד להזים את הטענה בענין המשא ומתן הקואליציוני שנוהל עם סיעת מר"צ, כפי שהובאה בתצהיריהם של סיגל ואבי שיינמן. גם כאן, מדובר בענין שבשוליים: סיגל שיינמן אינה מכחישה כי התובע ניסה לנהל עימה משא ומתן קואליציוני ואף נפגש עימה בביתה. השאלה האם התקבלה בסיעת מר"צ החלטה שלא לנהל משא ומתן עד לאחר הבחירות, כנטען על ידי שיינמן, אם לאו, כנטען במשתמע ע"י גב' סלע, כלל אינה רלבנטית לתיק שבפניי.