א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
69065-04
29/05/2008
|
בפני השופט:
אגי זהבה- ס' נשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
אקסלרוד שאול
עו"ד א. לצקי
|
הנתבע:
1. סהר חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
עו"ד ע. קרינסקי ואח'
|
| החלטה |
1. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 7.8.08, ונגרם לו שבר בקלוויקולה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה.
בחלוף השנים הלך מצבו הנפשי של התובע והתדרדר כדי מחלת נפש של ממש - שעל קיומה אין מחלוקת בין הצדדים. התובע סובל מניתוק, הסתגרות, חוסר תקשורת עם הסביבה. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן:
"המל"ל") קבעה כי לתובע אין נכות בתחום הנפשי כתוצאה מן התאונה, בהעדר קשר סיבתי בין מחלת הנפש לבין התאונה;
על קביעה זו מלין התובע בבקשתו בפני, להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בדבר העדר נכות נפשית.
אקדים ואומר, כי לא כל התיק של התובע במל"ל עמד בפני. מתוך הפרוטוקולים החלקיים המצויים בתיק עולה כי ביום 14.3.04 נקבעה לתובע דרגת נכות יציבה בשיעור 10%, החל מיום 23.7.02, כנראה בתחום האורטופדי (כתב היד מאוד לא ברור!).
קביעת המל"ל בדבר העדר נכות בתחום הנפשי נעשתה במסגרת תביעה להחמרה שהגיש התובע למל"ל בעקבות ההחמרה הנטענת במצבו הנפשי.
2. קשה היה גם לדלות את נימוקי הבקשה: טענתו המרכזית של התובע היא כי "לא יעלה על הדעת שאדם במצבו" לא נמצא קשר בין מצבו הפסיכיאטרי לבין התאונה.
התובע מסתמך על חוות דעתו של ד"ר אבי ראפס, פסיכיאטר, מיום 15.8.07, שניתנה על מנת לבדוק את כשירותו לשיתוף פעולה בנושאי המשפט ומסוגלותו להעיד (!). בחוות הדעת מציין ד"ר ראפס כי מדובר בתובע הסובל מ"
פסיכופתולוגיה מורכבת פוסט טראומטית - דכאוניות עם אירועים של פסיכוזה בעברו". לעומת מצבו שהוגדר בשנת 2005 "
קטטוני, בלתי מתקשר על רקע פסיכוזה או דכאון פסיכוטי", התובע בעת הבדיקה העדכנית משתף פעולה באופן חלקי, מסוגל לתקשר, לענות, ללא רושם של הפרעות בתשובה או בתוכן.
יש לציין כי אין בחוות הדעת שצורפה לבקשה כל התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של התובע לבין אירוע התאונה.
3. התייחסות למצב הנפשי של התובע נמצא גם במכתבה של הרופאה הפסיכיאטרית מן המרפאה לבריאות הנפש לרופאת המשפחה של התובע, מיום 23.11.05, בה מציינת הרופאה הפסיכיאטרית כי התובע מצוי בטיפול המרפאה מאז 6.12.04, "
עקב מצב קטטוני על רקע דכאון פסיכוטי או תהליך סכיזופרני ככל הנראה". מטרת המסמך - לסייע בעניין מינוי אפוטרופוס לתובע ולצורך הכרה כנכה ע"י המוסד לביטוח לאומי.
4. במסמכים האחרים שצורפו לבקשה, אין התייחסות למצב הנפשי של התובע.
5. האם די בכך כדי לקבוע כי התובע הראה טעמים המצדיקים התרת הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בדבר העדר נכות נפשית כתוצאה מן התאונה?
סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 קובע:
"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה. ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
בבר"ע 634/85
אבו עליון עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ, פד"י לט (4) 505, בעמ' 509, נקבע כי:
"בהקשר זה הכלל הוא, שהקביעה הקודמת מחייבת, אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. מן הראוי, שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה, תוך בדיקת כל מקרה נתון על פי נסיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש. אולם בקווים כלליים ניתן, לדעתי, להצביע על שני סוגי טעמים:
(א) טעמים משפטיים כגון: אם נראה לבית המשפט, כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר - בטלות מדעיקרא (כגון; פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי).
(ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.
נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ, כמובן, לפתחו של הטוען לקיומן".