בפני בקשה לביטול החלטה שניתנה בבית משפט השלום בחיפה כנגד התובעת בת.א 13262/07, על-ידי כב' השופט ש. לבנוני ביום 13/12/07. ההחלטה ניתנה ללא קיום דיון לגופו של עניין, שהוגשה בעניין סמכות מקומית עקב אי מתן תגובה לבקשה שהוגשה בענין סמכות מקומית
לגישת המבקשת, מעולם לא התקבלה כל בקשה שכזו, ומשכך גם לא היתה תגובה מצידה, בדיון אשר התקיים לפני ביום 02/04/08, לא הוצג בפני כל מסמך אשר מאשר כי אכן בוצעה מסירה כדין של הבקשה הנ"ל ידי ב"כ התובעת.
דיון
סמכות בית - משפט לבטל פסק - דין אשר ניתן במעמד צד אחר בתובענה, מוסדרת מבחינה נורמטיבית, בתקנה 201 לתקנות, הקובעת, בהאי לישנא, כי :
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתאנים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".
בנוסח תקנה זו, אין הגדרה לתנאים והנסיבות שבהם מפעיל בית - המשפט או הרשם את סמכותו לביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד או שניתנה באין כתב טענות מצד שני. מחוקק -המשנה לא קבע במפורש בתקנה זו, את גדרי שיקול דעתו של בית - המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה ואת השיקולים שעליו לשקול, בבואו להחליט בבקשה לביטול החלטה האמורה.
בהלכה הפסוקה, נקבעו קווים כלליים ומנחים, ולא כרשימה סגורה, להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט או הרשם, בהחלטתו בבקשה לביטול ההחלטה מושא התקנה האמורה. שיקולים אלה, נגזרים הם, למעשה, מהתכלית החקיקתית (הספציפית והכללית) של התקנה הנ"ל.
ביסוד תכלית תקנה 201 לתקנות, המעגנת סמכות בית - המשפט או הרשם לביטול החלטה אשר ניתנה על פי צד אחד, נמצא, בצד הסמכות, גם עקרון היסוד בדבר מתן הזדמנות סבירה, הוגנת ושווה לכל בעל דין למימוש זכות הגישה לבית המשפט, החוקתית במהותה, ואף להשמיע את דבריו, לפני מתן ההחלטה השיפוטית בעניינו.
בענייננו, מבחינה ההלכה הפסוקה בין שני מקרים : האחד, מקרה בו נפל פגם מהותי בהליך מתן פסק - הדין, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להימנע ממתן פסק - הדין. במקרה זה, זכאי הצד המבקש ביטול פסק - הדין, כי בית המשפט יבטלו מתוך חובת הצדק ."ex debito iustitiae" בעניין זה, סמכות בית המשפט לביטול פסק - הדין האמור היא סמכות שבחובה ולא בשיקול הדעת. השני, מקרה בו ניתן פסק - הדין כדין, ולא קנויה למבקש זכות בדין לביטולו. הביטול במקרה דנן נתון לשיקול דעת בית - המשפט שנתן פסק - הדין. בבואו להחליט בעניין זה, יבדוק בית - המשפט את סיבת המחדל באי הגשת כתב ההגנה במועד שנקבע לכך בהזמנה לדין, וכן סיכויי הצלחת הנתבע - המבקש ביטול פסק - הדין, אם יבוטל פסק - הדין ויורשה להתגונן במשפט, כאשר עניין סיכויי ההצלחה הוא העיקר ולמחדל באי הגשת כתב ההגנה במועד, יש רק חשיבות משנית. (ראו - זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 742 - 725 והפסיקה המצוטטת שם; א. גורן,"
סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שישית, 278 - 274 ,2001; ש. לוין, "
תורת הפרוצדורה האזרחית", ירושלים - 204 - 203 ,1999; מ. קשת, "
הזכויות הדיוניות וסדרי הדין במשפט האזרחי", כרך א', 2000, פרק נ', ע"א 6157/97 גבל בע"מ נ. גראל ערד (1983) בע"מ ואח', פ"ד נא (879 ,877 ,(4).
זכות הגישה לערכאות
זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית במשפט הישראלי. לפני חקיקת חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, תשנ"ב - 1992 (להלן - "
חוק היסוד"), הכיר בית - המשפט העליון, בשורה של פסקי - דין, בזכות זו, כזכות - יסוד, "שאינה כתובה על ספר", במשפט המדינה, הפרטי הציבורי. (בג"צ 1358/91
ארשיד ואח' נ. שר המשטרה ואח', פ"ד מה(2),747,ב"ש 678/82
טייר נ. מ"י, לו (3)386 ,ע"א 183/75
אלון נ. מ"י ואח', פ"ד כט(2)124בג"צ 910/86
רסלר ואח' נ. שר הבטחון, פ"ד מב(2) 441 ; רע"א
לאחר חקיקת חוק היסוד, וחרף העובדה שאין הוראה חוקתית ישירה ומפורשת הקובעת את זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית, הכירה הפסיקה בזכות זו, כזכות חוקתית, הגם שאין אחידות דעים לעניין מקורה המשפטי. (ע"א 733/95
ארפל אלומיניום בע"מ נ. קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3),577 , ע"א 3833/93
לוין נ. לוין ואח', פ"ד מח(2) ,862 , רע"א 1643/00 פ
נינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ. פקיד שומה ירושלים, (לא פורסם); רע"א 1958/00
נדב נ. סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל ואח', פ"ד נה(5),43 , ע"א 3115/93
יעקב נ. מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד נ(4) 549 .
גם בספרות המשפטית מצאנו התייחסות לזכות הגישה לערכאות כאל זכות חוקתית.
(ש. לוין, "חוק יסוד :
"כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים" הפרקליט מב, חובת ג' (תשנ"ו), 455 ,451; ש. לוין, "
תורת הפרוצדורה האזרחית", שם, עמ' 204 ,27 - 25; י. רבין ,
"זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית", הוצאת בורסי, התשנ"ח, עמ' 139 - 171; י. רבין
"זכות הגישה לערכאות - מזכות רגילה לזכות חוקתית", המשפט כרך ה', תשס"א, 233 ,217; א. ברק,
פרשנות במשפט, כרך שלישי, פרשנות חוקתית, (הוצאת נבו - 1994), עמ' 363).
כנגד זכותו של האדם לפנות לערכאות, ניצבת חובתו של השלטון להימנע מלהפריע, שלא כדין, להגשמת זכות זו ולמימושה. זוהי זכות מסוג חירות, המבטאת את הפן "השלילי", קרי - אי הגבלת הפניה לערכאות. זכות זו, ככל זכויות האדם האחרות, אינה מוחלטת והיא יחסית במהותה ובטיבה. עם חקיקת חוק היסוד, צומצם, למעשה, כח המחוקק לפגוע בזכות זו. עתה, הפגיעה בזכות הגישה לערכאות אפשרית היא רק בשינוי חוק היסוד עצמו, או בחקיקתו של חוק רגיל, המקיים את דרישותיה של פיסקת ההגבלה (ס' 8 לחוק היסוד).
זכות בעל - דין לביטול פסק - דין אשר ניתן נגדו עקב אי התיצבות, נגזרת מזכות הגישה לערכאות. ברע"א 1643/00 "
פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ" הנ"ל, שם, נפסק מפי כב' השופטת פרוקציה, כי :
"הזכות לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד - אילו ניתן לבקשת המבקשת נחשבת כיום כזכות בעלת מימד חוקתי, הנגזרת מזכות הגישה לבית המשפט. מכח זכות זו, עשוי בית המשפט לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בין מנימוקים אובייקטיביים ובין מנימוקים סובייקטיביים העשויים, בראייה כוללת, להצדיק את ביטול הפסק".
גם כב' השופט ד"ר ש. לוין, ציין בספרו, תורת הפרוצדורה האזרחית, שם, עמ' 204, כי :
"לדעתנו יש לכלול את ה"זכות" לביטולו של פסק - דין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט, שהפכה לזכות חוקתית.,
מכאן שאם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים, המצדיקים את ביטול הפסק".
ביטול פסק - הדין מתוך חובת הצדק
בית - המשפט פוסק בסכסוך (lis), שהתגלע בין בעלי - הדין. לשם מיצוי ההליך השיפוטי בצורה תכליתית ויעילה, יש לאפשר בצורה שווה לכל אחד מבעלי הדין ולכל אדם אחר בעל אינטרס לגיטימי, ההזדמנות הנאותה לממש את זכותו החוקתית לגשת לבית - המשפט ולטעון טענותיו במשפט גופו, בטרם תינתן ההכרעה השיפוטית הסופית בעניינו.