1. בפני בקשה לפסילת חוות דעתו של פרופ' נוימן, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית משפט, בתחום הפסיכיאטרי ומינוי מומחה רפואי אחר תחתיו.
העובדות הצריכות לענייננו
2. התובע, יליד 1.4.57, נפגע ביום 8.2.00, בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").
3. פרופ' נוימן, ציין בחוות דעתו, מיום 4.6.02 כי התובע סובל מתגובה נפשית המתאימה להפרעת דחק פוסט טראומטית אשר חומרתה אינה פרופורציונלית לחומרת התאונה, בשל חולשה ורגישות אישיותית שקדמה לתאונה. פרופ' נוימן, ראה לייחס לבעיות הנפשיות הקודמות 2/3 מנכותו של התובע ואת הנכות, כתוצאה מהתאונה, העריך, באופן זמני, בשיעור של 10%, לתקופה של 4 שנים מיום התאונה. בנוסף המליץ, פרופ' נוימן, כי יערך ניסיון טיפולי-שיקומי, במסגרת אשפוז יום.
בחוות דעתו המשלימה, מיום 3.5.04, ציין פרופ' נוימן כי לא חלה הטבה במצבו של התובע ולא חל שינוי בהערכתו כי יש לייחס שני שליש מנכותו של התובע, לבעייתיות נפשית קודמת. פרופ' נוימן העריך את נכותו הצמיתה של התובע, בגין התאונה, בשיעור של 10%.
4. בישיבת יום 10.7.05, נחקר פרופ' נוימן על חוות דעתו. לאחר חקירת המומחה, הוגשה הבקשה דנן במסגרתה עותרים הנתבעים, להורות על פסילת חוות דעתו של פרופ' נוימן שכן לטענתם משהובא בפני פרופ' נוימן, מידע שלא היה ברשותו, טרם שערך את חוות הדעת:
"היה עליו להשיב תשובות שונות מאלה אשר ניתנו על ידו".
עוד טוענים הנתבעים מטרת עדותו של פרופ' נוימן היתה לתמוך בחוות דעתו וכי:
"גישתו פרו התובעים עד כדי קיצוניות שוללת מראש את האובייקטיביות הדרושה ממומחה רפואי כאשר פרופ' נוימן עצמו העיד כי גישתו הינה גישה פרו תובעים ובוודאי כי בנסיבות יש לבטל את המינוי ולמנות מומחה רפואי אובייקטיבי אשר חוות דעתו תשקף את העובדות לאשורן ולא תהא חוות דעת אשר נוטה לצד כלשהו בתובענה" (סעיף 7 לבקשה).
5. התובע מתנגד לבקשה וטוען כי אין היא מגלה עילה לפסילת המומחה, מלבד חוסר שביעות רצונם של הנתבעים מעדותו.
דיון
6. יאמר מיד כי לא ראיתי, בנסיבות העניין, הצדקה כלשהי לבקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה הרפואי, פרופ' נוימן.
7. הלכה היא כי פסילת חוות דעתו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט, תהא מוצדקת, בנסיבות חריגות, כאשר מתעורר חשש ממשי לעיוות דין, כגון פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כשמתגלה בחוות הדעת, פגם ממשי היורד לשורשו של עניין.וההנחה היסודית היא כי מומחה מטעם בית המשפט, פועל ביושר, הגינות ובתום לב, לפיכך, לא כל שגגה שיצאה תחת ידו, צריכה להביא לפסילת חוות הדעת, ראה לענין זה: רע"א 600/96
אדרי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון נב, 658; רע"א 6116/97,
ד"ר שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, תק-על 97 (3), 1051; רע"א 7265/95,
גלדשטיין נ' בראל, פ"ד נ (3)214.
8. חזרתי ועיינתי, עיין היטב, בחוות דעתו של המומחה ובעדותו ולא מצאתי כי נפל בהן פגם, לא כל שכן פגם מהותי, היורד לשורשו של עניין ומצדיק את פסילת חוות הדעת.נ
9. אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי מעדותו של המומחה, עולה כי הינו
"מזוהה עם תובעים" או כי ניתן ללמוד על מגמתיות וחוסר אובייקטיביות תוך הטיית המאזניים לטובת תובעים בכלל ולטובת התובע, בתיק זה, בפרט.
לאחר שהוצגו בפני פרופ' נוימן מסמכים וטענות עובדתיות שונות, לגבי הסיבות להפסקת עבודתו של התובע, השיב פרופ' נוימן כי:
"הייתי מפחית. כלומר אם נתתי לתאונה 1/3 הייתי מפחית ל - 20 או 25 אחוזי נכות מהמצב הכולל. זה בגלל נתונים שנודעו לי היום. היות ואני נוטה להיות בבית הלל לכן הייתי מפחית את תרומת התאונה ל- 25%...", אלא שאין בדברים אלה, כדי להצביע על כך שהמומחה
"מזוהה עם תובעים", כטענת הנתבעים. יש לציין בהקשר זה כי פרופ' נוימן גם העיד כי:
"כשאני כותב חוות דעת בדרך כלל אם אני מתרשם שיש הפרזה או אגרבציה אני מציין זאת. אם אני חושב שיש התחזות, אני מציין זאת, שבאופן מודע הוא מבלף. חיפוש אחר רווח משני או אגרבציה זה לא תמיד מודע, ואם אני מתרשם מהתחזות, אני מציין זאת" (ע' 22, ש' 7-4 לפרוטוקול).
10. אשר לטענה כי פרופ' נוימן, ערך את חוות דעתו, על בסיס נתונים בלתי נכונים וכי הנתונים, כפי שהובאו בפניו, בעדותו, מחייבים מסקנות שונות ממסקנותיו של המומחה, הרי שטענה זו, אין בה כדי להצדיק פסילת חוות הדעת. הלכה מושרשת היא כי הסמכות לפסוק בשאלות הטעונות הכרעה, ובכללן הן שאלות שבעובדה והן שאלות שברפואה, מסורה לבית המשפט, ראה לעניין זה: ע"א 2160/90
רז נ' לאץ ואח' פ"ד מז (5), 170. ובענייננו-טענות הנתבעים באשר לנכונות או שלמות המידע שהובא בפני פרופ' נוימן ובאשר למסקנות המתחייבות מהרקע העובדתי, הנטען, שמורות להם לסיכומים.
11. מעבר לצורך ולמרות שהבקשה אינה כוללת עתירה חלופית, למינוי מומחה נוסף, והעתירה לפסילת חוות דעתו של פרופ' נוימן, תדחה, ראיתי להוסיף ולציין כי בנסיבות העניין, אף לא ראיתי מקום לנקוט בדרך של מינוי מומחה נוסף.
השימוש בסמכות למנות מומחה נוסף, נעשה במשורה ובמקרים חריגים, בהם אין בחוות דעתו של המומחה ובחקירתו, כדי להוות תשתית ראויה או מספיקה, לצורך הכרעה בשאלות הרפואיות המתעוררות. אין די, לעניין זה, בקיומה של מחלוקת או טענה, על פיה שגה המומחה הרפואי, בהערכת הנכות או בהסקת המסקנות המתחייבות מהמידע העובדתי שהיה בפניו, בעת עריכת חוות דעתו או שהובא בפניו, בעת עדותו.
מחוות דעתו ועדותו של פרופ' נוימן, עולה תמונה ברורה ומקיפה, באשר למהות פגיעתו של התובע והשיקולים שהנחו את המומחה, בקביעת הנכות בכלל והנכות המיוחסת לתאונה, בפרט.
קביעותיו ושיקוליו של המומחה, עומדים לבחינה, על רקע טענות הצדדים והתשתית העובדתית, כפי שתקבע, במסגרת פסק הדין, אך אין לאמר כי מתקיימות בענייננו, אותן נסיבות חריגות או כי התעוררו ספקות מהותיים שאינם מאפשרים לבית המשפט, לדון בשאלות הרפואיות הטעונות הכרעה, באופן המחייב מינוי מומחה נוסף.