החלטה בתיק א 66800/06

1.   מבוא

נחלקו הנתבעות 1, 2 ו- 4 בשאלה מי מהן חבה כלפי התובעות מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " החוק"), ולפיכך, בשלב ראשון של הדיון, יחד עם קידום עניינן של התובעות, נתקיים דיון  הוכחות  בשאלה זו שבמחלוקת, משהוגשו סיכומי הנתבעת 1 ו-4 והנתבעות 2 ו- 4  לענין זה, נפנה ביהמ"ש ליתן החלטתו.

2. רקע
   התובעות הינן יורשות ותלויות במנוח יוחנן אפטר ז"ל (להלן: " המנוח"),  שנהרג בתאונת דרכים מיום 20.3.00 שעה 20:20 והותיר אחריו אלמנה ו- 4 ילדות, הן התובעות דנן.
   בכתב התביעה המתוקן ציינו התובעות, כי במועד דלעיל רכב המנוח על קטנוע  שבוטח בפוליסת ביטוח כדין על ידי הנתבעת 1, כאשר הנתבע 3, כשהוא נוהג רכב מסוג סובארו, שבוטח כדין על ידי הנתבעות 2 ו- 4, פוגע בו וגורם למותו.
   הנתבעת 1 טענה, כי המנוח לא עשה שימוש בקטנוע למטרות תחבורה כמשמעות הגדרה זו בחוק, אלא היה הולך רגל, מאחר והוליך את הקטנוע נשוא התובענה ולא נסע או רכב עליו,  עת נפגע מרכב הנתבע 3 ולפיכך לא קמה חבות לנתבעות 1 ו- 4 על פי החוק.
   הנתבעות 2 ו- 4 טענו, כי בעת התאונה המנוח רכב על הקטנוע ולפיכך חלה החבות על פי חוק דווקא על הנתבעת 1, לטעמן, עצם הרכיבה על הקטנוע הופך את המנוח למשתמש ולכן החבות היא לאותה חברת ביטוח שביטחה את הקטנוע. אפילו לא תאמר כן, ותאמר כי הוליך את הקטנוע, עדיין היה משתמש לפי החוק. 
   במצב דברים זה, הוריתי על קיום דיון הוכחות לבירור המחלוקת העובדתית והמשפטית, דיון ההוכחות התקיים ביום 12.7.07, לאחריו כאמור הוגשו הסיכומים ומכאן להחלטה.
   

3.       המחלוקת העובדתית והמשפטית
הצדדים חלוקים אם כן בשאלה האם במועד התאונה רכב המנוח על קטנועו, או שמא הוליך אותו עת נפגע על ידי רכב הנתבע 3.

לצורך הוכחת גרסת הנתבעת 1  העידה זו את הגב' טלי חיים-רימון, עדת ראיה לתאונה, שמסרה הודעה במשטרה בדבר אופן התרחשותה (נ/1).
מהאמור  בנ/1 עולה, כי בתאריך 20.3.00 שעה 20:30 עד 21:00 לערך, עמדה העדה עם רכבה בצומת וביקשה לפנות שמאלה ברמזור לאזור. העדה הייתה ראשונה ברמזור, כשהאור האדום דולק בכיוון נסיעתה. באותה עת שוחחה בפלאפון באמצעות דיבורית עם חברתה, כשהבחינה באדם חוצה את הכביש עם הקטנוע שלו " כאילו הולך ברגל, הוא הולך ומוביל קטנוע שלו, אפילו לא קטנוע כבד, כמו סאן יאנג... 50 סמ"ק... הוא הלך מכיוון תחנת הדלק מצד ימין לכיוון אזור, הוא חצה קצת קצת, ממש קצת אחרי מעבר חציה שליד תחנת דלק, הוא הלך לאט, רגוע, הוא לא מיהר לעבור, הלך רגיל. אני חושבת שהקטנוע היה בצד ימין שלו, הוא חצה חצי ממעבר חציה, היה באמצע הדרך לאי תנועה... כל המכוניות עצרו רק אוטו אחד שהיה בנתיב הכי קרוב לנתיב שלי, בצד ימין, בא במהירות, אולי 140 קמ"ש, גם אם הוא היה רוצה לעצור, הוא לא יכול, הוא המשיך ישר, היה חושך, קשה לי להאמין שהוא ראה בחושך הזה, הולך רגל, הוא המשיך ישר, נכנס ממרכז האוטו שלו בבן אדם. הקטנוע נפל, אני שמעתי בום חזק, בן אדם עף 3-4 מטר לגובה באויר... בן אדם נחת על הכביש, אחרי שרכב עבר...".
עוד הוסיפה בהמשך, כי תאורת הרחוב עבדה.

בח"ר בבית המשפט גם שרטטה את מקום האירוע (נ/2) והדגישה: " האיש הזה  (המנוח-א.ב.) היה נקודת המבט שלי, התמקדתי בו, הוא חצה את הכביש לאט ובנחת, הוא הוביל את הקטנוע לאט ובנחת וחצה את הכביש... הקטנוע היה בלי אור, הוא לא היה מונע. זה היה קטנוע כמו אופניים, קטנוע, לא קטנוע כבד, קטן. אני לא זוכרת אם ראיתי קסדה על הראש שלו" (עמ' 4 לפרוטוקול מ- 12.7.07).  

בח"נ עולה כי המנוח לא חצה במעבר חציה, כי 99% הינה בטוחה שלא היה אור לקטנוע.