אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 64144/04

החלטה בתיק א 64144/04

תאריך פרסום : 03/03/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
64144-04
18/01/2007
בפני השופט:
מיכל ברק נבו

- נגד -
התובע:
מגדל חברה לבטוח בע"מ
עו"ד קורנצקי רמי
הנתבע:
1. משה רועי
2. משה איילה
3. משה רוני

עו"ד משה ממן
החלטה

התביעה שבפני מתייחסת לתאונת דרכים שארעה ביום 12.10.98 ברחוב ירושלים ברחובות. כלי רכב, המבוטח על ידי התובעת, בו נהג מר ציון רונן, נפגע מאחור על ידי כלי רכב שבו נהג מר רועי משה, הנתבע 1, שהיה אותה עת קטין, ולא היה לו רשיון נהיגה. כלי הרכב היה שייך להורי הקטין, הנתבעים 2-3.

ביום 13.7.06 נתתי פסק דין חלקי בתיק, לענין האחריות לתאונה. קבעתי, כי הנתבע 1 אחראי לקרות התאונה, אך לנהג התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 20%.

בסוף פסק הדין החלקי קבעתי, כי אם לא יגבשו הצדדים בהסכמה את רשימת הפלוגתאות שיש להכריע בהן תחילה, מתוך כל הטענות שהעלו, אבחר אני מה הן אלה, הדורשות הכרעה. לא עלה בידי הצדדים לקבוע בהסכמה את הפלוגתאות, ועל כן קבעתי, כי יגישו סיכומים בשלוש טענות, ואלה הן:

1.    טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים 2-3 (סעיף 8 לכתב ההגנה המתוקן);

2.    טענת הנתבעים 2-3 לענין העדר יריבות בין התובעת לבינם (סעיף 7 סייפא לכתב ההגנה המתוקן);

3.    טענות הנתבעים לענין הנזק (סעיפים 25-27 לכתב ההגנה המתוקן);

הצדדים הגישו סיכומים בענינים הנ"ל, והנה החלטתי.

1.   טענת ההתיישנות

טענות הצדדים :

לדברי הנתבעים, מאחר שהארוע התאונתי קרה ביום 12.10.98 וכתב התביעה המתוקן, שבו הוספו לראשונה הורי הנהג הקטין כנתבעים, הוגש ביום 15.12.05, הרי שהתביעה כלפיהם התיישנה בחלוף 7 שנים, לאור הוראת תקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות).

התובעת טוענת, כי בין התובעת לנתבעים 2-3 היתה התכתבות, שצורפה כנספח לכתב התביעה המתוקן, ממנה עולה בבירור, כי הללו הודו באחריות לארוע, ומוכנים לפצות את התובעת, והשאלה היחידה היתה מה סכום הפיצוי. יתר על כן: ביום 12.9.05 (טרם חלוף תקופת ההתיישנות) שלח ב"כ התובעת מכתב לב"כ הנתבעים, שצורף אף הוא כנספח לכתב התביעה המתוקן, בו ביקש הסכמתו לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת משה אילה ומשה רוני כנתבעים נוספים. על כך השיב עו"ד רבי, בכתב, "רמי ידידי, אנא המתן מעט. אני מבקש לבחון את הפשרה שהצעת מול מרשי. אין כל כוונה בהחלפת הייצוג לנהל התיק באם לא יהיה צורך בכך". ב"כ התובעת אכן המתין, ורק ביום 15.12.05 הגיש את כתב התביעה המתוקן, ולדבריו - גם לאחר מכן, ביום 4.5.06 עוד דובר בינו לבין ב"כ הנתבעים על סיום התיק בפשרה. בפנינו - כך טוען ב"כ התובעת - הודאה בקיום זכות, כמשמעותה בסעיף 9 ל חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, הקובע:

"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה."

על כן יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. עוד מציין ב"כ הנתבעים, כי לראשונה הועלתה טענת ההתיישנות בכתב ההגנה המתוקן, שהוגש ביום 21.5.06, וזאת - בניגוד גמור להתנהלותם של הנתבעים 2-3 לאורך כל הדרך.

על כך משיבים הנתבעים, כי המכתב הראשון שצורף לכתב התשובה (מיום 11.4.05) נושא כותרת "מבלי לפגוע בזכויות" ואין ללמוד ממנו דבר, ויש להוציאו מכתב התביעה. באשר למכתב מיום 14.9.05 - התובעת מנסה "להפיל" את מחדליה על כתפי הנתבעים, כי ברור שאף אם המכתב נכתב לפני תום תקופת ההתיישנות, הרי שאם ב"כ הנתבעים לא היה מסכים לתיקון כתב התביעה - היה על התובעת להגיש בקשה לבית המשפט, ודבר זה היה אורך מעבר לתקופת ההתיישנות. עוד טוענים הנתבעים, כי לצורך סעיף 9 הנ"ל יש להסיק כי הנתבעים מודים לא רק בעובדות, אלא בקיום הזכות, והעובדה שהנתבעים בחרו לנהל דיון בשאלת האחריות מראה, כי הם לא הכירו בחבות בנוגע לאחריות לתאונה, ובכל מקרה מוכחשת חבות ההורים.

הכרעה בטענה :

מוטב היה לנתבעים אלמלא העלו את טענת ההתיישנות כלל. אין כל ספק בעיני, לאור מכתב ב"כ התובעת מיום 14.9.05, כי הסיבה לכך שב"כ התובעת המתין עם הגשת כתב התביעה המתוקן, היתה בקשתו המפורשת של ב"כ הנתבעים, שנפתחה, כזכור, במילים "רמי ידידי, אנא המתן מעט...". כינוי התנהגות חברית זו של ב"כ התובעת, במילים "נסיון להפיל את מחדליה [של התובעת] על כתפי הנתבעים" (סעיף 1.8 לסיכומי הנתבעים) היא - בלשון עדינה - מעשה מאד לא ראוי והתנהגות לא קוגיאלית. אני רואה בהתנהגות הנ"ל משום נסיון של הנתבעים לעשות שימוש שלא בתום לב בזכות דיונית, וכבר מן הטעם הזה - אני דוחה את טענת ההתיישנות. אפנה בענין זה לבש"א 6479/06 (בע"א 11319/05) בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ (להלן - ענין שנפ), מפי כבוד הנשיאה ביניש (ניתן ביום 15.1.07) בפסקאות 4-5 לפסק הדין:

"4.    עקרון תום-הלב מהווה עקרון-על בשיטתנו המשפטית "אשר מצודתו פרושה... על כלל המערכת המשפטית בישראל" (דברי השופט אלון בע"א 700/81 פז נ' פז, פ"ד לח(2) 736, 742). מעקרון זה נגזר כי על בעלי הדין להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת ובתום-לב. עליהם לפעול באופן סביר והוגן במסגרת ניהול הליכי המשפט וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין. (ראו: דברי השופט ברק בבר"ע 305/80 שילה ואח' נ' רצקובסקי ואח', פ"ד לה(3) 449, 461; דבריי ברע"א 2919/01 אושרוביץ נ' ליפה (פריד), פ"ד נה(5) 592, 598-597; דברי השופטת פרוקצ'יה ברע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440, 444; ע"א 9542/04 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (טרם פורסם), בפיסקה 8 לפסק-דינו של השופט ריבלין). חובת תום-הלב משתרעת על ההליך האזרחי כולו, אם כי משמעותה של החובה והשלכותיה בהקשר של סדרי-הדין טרם גובשו במלואן והדבר יבחן ממקרה למקרה....

.....

5.    מחובת תום-הלב הדיוני נגזר האיסור על ניצול לרעה של הליכי משפט. תכליתו של איסור זה כפולה: במישור הציבורי, מטרתו לשמור על התקינות והטוהר של ההליך השיפוטי ולמנוע מבעל-דין להשתמש לרעה בבתי-המשפט ובכך לפגוע בהשלטת הצדק. במישור הפרטי, מטרתו למנוע תוצאות בלתי הוגנות בין בעלי-הדין המתדיינים בפני בתי-המשפט. (ראו והשוו: דברי השופטת דורנר בע"א 513/89 Interlego A/S נגד Exin-Line Bros. S.A. ואח', פ"ד מח(4) 133, פיסקה 10).

השאלה מהו שימוש לרעה בהליך השיפוטי, אינה ניתנת לתשובה אחידה וממצה. קשה להגדיר מראש מתי תעלה התנהגות של בעל-דין כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי; קל יותר לזהות את הפסול שבהתנהגות זו כאשר נתקלים בה. בדומה לעקרון תום-הלב, אף האיסור על ניצול לרעה של הליכי-משפט מבוסס בעיקרו על אמת-מידה אובייקטיבית, הנבחנת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו. כוונותיו הסובייקטיביות של בעל-הדין והשאלה האם פעל בזדון עשויות להשליך על המסקנה האם עשה שימוש לרעה בהליכי משפט; עם זאת, עיקרו של המבחן בעניין זה הינו סבירות והגינות, קרי- כיצד היה נוהג בעל דין סביר והגון בנסיבות העניין. התפיסה שבבסיס אמת-המידה האמורה הינה כי השמירה על האינטרס האישי של בעל-דין צריכה להיעשות תוך התחשבות בציפיות הדיוניות המוצדקות של הצדדים האחרים להליך, ותוך מילוי חובותיו של בעל-הדין כלפי בית-המשפט; זאת, על-מנת לאפשר דיון והכרעה במחלוקות שהובאו בפני בית-המשפט, תוך הבטחת הליך שיפוטי תקין והוגן לפרט ולציבור בכללותו." (ההדגשה הוספה)

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ