1. בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך 451,284 ש"ח, בגין חוב שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת 1 (
להלן: "החברה"). הנתבעים 2 ו-3, בעלי ענין בחברה, ערבו לפרעון החוב.
2. כמקובל בימים אלה, קדם לבקשת הרשות להגן הליך של גילוי מסמכים מוקדם, שנוהל בפני כב' הרשם משה כהן. ביום 25.4.2007 הורה כב' הרשם לבנק התובע (
להלן: "הבנק"), להמציא לנתבעים מסמכים שפורטו במכתב דרישה שלהם מיום 7.1.2007. כבר ביום 16.1.2007, עוד קודם להחלטת כב' הרשם, המציא הבנק לנתבעים מסמכים, אך הללו טענו כי דרושים להם מסמכים נוספים. בישיבת יום 3.6.2007 הוריתי לנתבעים להמציא רשימה מסודרת של המסמכים הנזכרים במכתב מיום 7.1.2007 ואשר טרם הומצאו להם לטענתם. עוד הוריתי לנתבעים להגיש בקשת רשות להגן לגופו של ענין, בין אם גולו המסמכים המבוקשים ובין אם לאו. ציינתי כי במידה ואגיע למסקנה שהבנק לא קיים אחר החלטתו של כב' הרשם, הרי שדבר זה לבדו יצדיק מתן רשות להתגונן.
3. ביום 13.6.2007 הגישו הנתבעים רשימת מסמכים שטרם קיבלו. ביום 22.7.2007 העביר הבנק לנתבעים כרך עב כרס הכולל הן מסמכים שכבר גולו בעבר והן מסמכים נוספים שגולו לראשונה. הכרך מחזיק מאות עמודים. ביום 31.7.2007 שבו הנתבעים ודרשו גילוי של מסמכים נוספים אך הבנק לא נעתר לדרישתם.
4. בישיבת יום 16.9.2007 שבו הנתבעים וטענו כי הבנק לא גילה עדיין את כל המסמכים שהיה צריך לגלות לפי החלטת כב' הרשם, ואילו הבנק טען כי מילא אחר הדרישה וכי אין ביכולתו להציג מסמכים שאינם קיימים.
5. הלכה למעשה, עיקר המחלוקת נסב סביב השאלה האם הבנק צריך לגלות לנתבעים דפי חשבון וסולמות ריבית מיום פתיחת החשבון, בשנת 1980 או בסמוך לכך, ועד לשנת 1996 ביחס לדפי החשבון, או עד לשנת 1999 ביחס לסולמות הריבית. אין חולק כי הבנק מסר לנתבעים דפי חשבון החל משנת 1996 וסולמות ריבית החל משנת 1999.
6. דרישת הגילוי המקורית מיום 7.1.1997, שאושרה על ידי כב' הרשם, כללה דרישה לגילוי דפי חשבון וסולמות ריבית, בלא לציין כי הכוונה לגילוי מסמכים שראשיתו בשנת 1980, קרי, גילוי המשתרע על פני תקופה של עשרים ושבע שנים. אין לי ספק כי כב' הרשם לא התכוון להורות על גילוי המתייחס לתקופה כה ממושכת. הבנק סבר, ובצדק, כי יש להגביל את הגילוי לתקופה של שבע שנים, אך הענין לא הובא להכרעתי, ומכאן המחלוקת שהובאה לדיון רק בישיבת יום 16.9.2007.
מחלוקת נוספת נסבה סביב דרישתם של הנתבעים לגילוי מסמכים שלטענת הבנק כלל אינם קיימים, ולכן לא ניתן להענות לה. כך למשל, דרשו הנתבעים הסכמי מסגרת אשראי מתאריכים מסויימים, כאשר הבנק טוען כי באותם מועדים לא נערכו הסכמי מסגרת אשראי, וכי את ההסכמים הקיימים בידיו, הוא מסר לנתבעים. הוא הדין בדרישה לגילוי תעריפוני עמלות, מסמך שלטענת הבנק כלל איננו קיים.
7. יש להצטער על כך שהמחלוקות הללו לא הובאו להכרעתי עוד קודם לישיבת יום 16.9.2007. מכל מקום, לעיצומה של המחלוקת שהובאה להכרעתי כעת, סבורני כי הבנק יצא ידי חובת הגילוי של דפי החשבון וסולמות הריבית וכי לא היתה כל כוונה של כב' הרשם להורות לבנק על גילוי שראשיתו בשנת 1980. בדרך כלל אין כל סיבה להורות על גילוי של מסמכים מעבר לתקופה של שבע שנים, גם אם מדובר בחשבון שמתנהל במשך עשרות שנים, משום שלא לשם כך נועד הליך הגילוי המוקדם. גם העובדה שהחשבון היה מצוי ביתרת חובה של 543,815 ש"ח כבר מדף החשבון הראשון שגולה, המתייחס למצב החשבון בשנת 1996, אינה מצדיקה הרחבת הגילוי על פני תקופה ממושכת יותר, שכן חזקה על הנתבעים שידעו היטב כבר לפני אחת עשרה שנה מדוע מצוי החשבון ביתרת חובה כה גבוהה. אם סברו שיתרה זו אינה נכונה- מדוע המתינו אחת עשרה שנה עד שתוגש נגדם תביעה על ידי הבנק?
אין צורך לשוב ולהזכיר כי לא הרי הליך של גילוי מסמכים מוקדם, כהרי גילוי מסמכים בתיק העיקרי במידה ותינתן לנתבעים רשות להתגונן.
ראה פסק דינו של כב' השופט אילן שילה בתיק בש"א (ת"א) 14218/03
בנק הפועלים בע"מ נ' עזבון המנוח הבי ז"ל
:
"
הפתרון שהציע השופט ד"ר לוין, ושהתקבל בפסיקת בית המשפט העליון לאחר מכן (ע"א 688/89 הילולים [אריזה ושיווק] בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה [3] 188 מפי השופט מלץ; ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ. עירית חולון, פ"ד נג [1] 390 מפי השופטת שטרסברג כהן) איננו מקדים את הליך גילוי המסמכים ואיננו תחליף לו. גילוי מסמכים ועיון בהם נותרו הליכים שיידונו בקדם משפט ולאחר מתן רשות להתגונן. הנתבע אינו זכאי בשלב מוקדם זה שלפני בקשת רשות להתגונן אלא לקבל מסמכים מסוימים שיש בהם כדי להסביר את דרך חישוב סכום התביעה וכן מסמכים מיוחדים אחרים, שלכל אחד מהם על הנתבע לפרש את הרלבנטיות שלו ואת הצורך בו, ולשכנע את בית המשפט בקושי שהוא ניצב לפניו בבואו לבקש רשות להתגונן מבלי שהוא יכול לעיין באותו מסמך."
8. באשר למסמכים שהבנק טוען כי אינם קיימים, מן הראוי לאמת טענה זו בתצהיר של פקיד הבנק. אלמלא היה מדובר בצו שיפוטי המורה על גילוי המסמכים, לא היה מקום להחמיר עם הבנק ולדרוש עריכת תצהיר, הואיל וטרם הגיע השלב של הגשת תצהיר גילוי מסמכים בתיק העיקרי, אך מרגע שניתן צו שיפוטי המורה על גילויו של מסמך שלטענת הבנק איננו קיים- יש לאמת טענה זו בתצהיר.
9. לא אכחד כי התרשמתי שדרישת הגילוי היא גורפת מעל ומעבר לנדרש באמת ובתמים בתיק זה. החלטת כב' הרשם, שהתייחסה לרשימת מסמכים שממבט ראשון נראית קצרה, נוצלה בידי הנתבעים לצורך הרחבתה של דרישת הגילוי מעל ומעבר לסביר, כאשר כל גילוי מוליד מיד דרישה לגילוי נוסף, מבלי שהנתבעים יטרחו לפרט את הגנתם על יסוד החומר הרב מאוד שכבר מצוי ברשותם. כשם שקיימים מקרים בהם ההר הוליד עכבר, הרי שכאן עסקינן במצב הפוך, שבו העכבר (דרישת הגילוי מיום 7.1.2007), הוליד הר (של מסמכים).
10. בכפוף להגשת תצהיר של הבנק המאמת את הטענה כי אין ברשותו מסמכים רלבנטיים נוספים מעבר למה שגילה על פי החלטת כב' הרשם, תוך התייחסות פרטנית למכתב הנתבעים מיום 31.7.2007, אני קובע איפוא כי הבנק יצא ידי חובת הגילוי המוקדם. על הבנק להגיש תצהיר כאמור תוך 15 יום.
11. הנתבעים רשאים להגיש בקשת רשות להתגונן לגופו של ענין תוך 45 יום. דיון בבקשה ייערך ביום 3.12.2007 בשעה 08:30. במידה ואין כוונה להגיש בקשה מתוקנת לגופו של ענין, יודיעו על כך הנתבעים והדיון יבוטל.
12.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום ח' בתשרי, תשס"ח (20 בספטמבר 2007) בהעדר
הצדדים הנ"ל.
__________________
חגי ברנר, שופט
