אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 63273/06

החלטה בתיק א 63273/06

תאריך פרסום : 24/12/2007 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
63273-06
07/10/2007
בפני השופט:
צבי כספי

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים בע"מ
הנתבע:
1. בליש רוני
2. בליש ג'נין (המבקשת)
3. אמסלם שמואל (המבקש)

החלטה

עניינו של תיק זה הוא בבני משפחה מטבריה, אב וביתו [ המבקש בתיק בשא 183747/06 (להלן: "המבקש") והמבקשת בתיק בשא 183739/06 (להלן: "המבקשת") אשר חתמו על כתבי ערבות לטובת בעלה של המבקשת וחתנו של המבקש, אחד רוני בליש (להלן: "רוני") ונתבעו על ידי הבנק התובע (להלן: "הבנק") ב"סדר דין מקוצר" בגין ערבויותיהם, להחזר חובותיו של רוני לבנק.

הגם שהמבקשים הם בני משפחה בעלת נכסים בטבריה (דבר שהמבקש ניסה ככל יכולתו להסתיר) והמבקש מנהל עסקים שונים שאותם לא נאות לפרט  (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 13, 14)  אך ביניהם ניהול של בית מלון ובעלות, ולו חלקית, בבית המלון (שם שורות 15, 16) ויש להם שיח עסקי גם עם הבנק התובע (שם בשורות 9, 10)  נקטו המבקשים בתצהיריהם התומכים בבקשותיהם, כמו גם בעת הדיון בפני, בעמדה המקובלת שהשתרשה לצערי בחברה הישראלית והיא שאם תצליח לשכנע את הגורם המחליט, במקרה זה בית המשפט, שאתה מספיק מטומטם ו/או מספיק מסכן אזי תופטר מאחריות כלשהי ולא תצטרך לשאת בתוצאות מעשיך ובוודאי לא בתוצאות התחייבויות שנטלת על עצמך.

אקדים דברים ואוסיף שהמבקש עצמו לא שם ליבו לכך שהוא מנסה להציג עצמו הן כאיש עסקים בקי בדברים מחד, והן כאדם מסכן, שעובד יומם וליל תמורת משכורת זעומה (בניהול בית המלון המשפחתי ?!) מאידך; כך בסעיף 36 לתצהירו מסביר המבקש שברור שלא היה יכול להתחייב כלפי הבנק לעניין הסכום בו מדובר (סך של -.700,000 ש"ח) שהרי  הוא "...אדם עובד מבוקר עד לילה ובגילי המבוגר ותמורת שכר זעום..." ואולם, בסעיף 41 נשכחו הדברים הנ"ל שנכתבו על ידיו (ובמאמר מוסגר, ואין אני מתפלא על כך שכן מדובר בתצהיר ארוך ומעייף המחזיק 10 עמודים ו 57 סעיפים שאין בהם דבר זולת חזרה על מנטרות שחוקות כפי שיובהר בהמשך הדברים), והוא כותב שם "...בכל הכבוד, אני איש עסקים ולא מטומטם..." וזו אמרה שמקובלת עלי ללא סייג.

סיפור המעשה הוא בהסתבכות כספית של רוני (סעיף 5 לתצהיר המבקש) אשר בין יתר עסקיו הייתה גם חברה בשם בר סייף יבוא ושיווק בע"מ (להלן: "החברה"; סעיף 3 לתצהיר המבקש).

ביום 5.12.05 קבל רוני  הלוואה מהבנק בסך של -.700,000 ש"ח אותה התחייב להחזיר בצרוף הריבית עליה בתוך כחמישה חודשים, עד ליום 30.4.06, כמפורט בכתב ההלוואה נספח ב' לכתב התביעה (להלן: "ההלוואה" ו "כתב ההלוואה" בהתאמה).

מטרת ההלוואה, כך נרשם בסעיף 2 לכתב ההלוואה, היא ל"גיבוש חוב קיים".

ניסוח בלתי מוצלח זה, שכוונתו היא, ככל הנראה, שההלוואה תשמש לצורך החלפתו או פירעונו של חוב שהצטבר בחשבונו של רוני (או בחשבון החברה, ועל כך להלן) משמש את המבקש לאורך תצהירו, יחד עם טענה בלתי ברורה  באשר לכוונותיו או רצונו לערוב לחובו של רוני ולא לחוב החברה (הגם שמסתמנת גם מגמה הפוכה) בניסיונותיו ליצור מסך אבק או עשן של טענות חוזרות ונשנות חסרות כל נפקות.

טיעונו של המבקש, בקצרה, הוא שהמבקש הבין כי ההלוואה היא לגיבוש חובותיו של רוני והחברה לידי חוב אחד (סעיף 17.1 לתצהירו) ולצורך כך ניתנה ההלוואה.

לא ברור ולא הצלחתי להבין מתצהירו של המבקש, כמו גם מחקירתו, הנגדית, מה עניין גיבוש החובות של רוני והחברה לחוב אחד (כפי עמדתו) ולמתן ההלוואה ומדוע "גיבוש" כזה הוא גיבוש שהיה מקובל עליו ו"גיבוש" אחר, בהנחה שנעשה גיבוש אחר, אינו מקובל עליו; או במלים אחרות, מדוע היה מוכן, כביכול, לערוב לחוב ה"המגבש" חוב גבוה יותר, היינו של רוני והחברה גם יחד, אך טוען שלא היה מוכן לערוב לחוב החברה בלבד?.

תמצית טענות המבקש, כך ניתן להבין לאחר הפרדת המוץ מהתבן הן שהבנק הונה אותו בכך שהוא נתן לרוני את ההלוואה בחשבונו האישי של רוני ומיד העביר את סכום ההלוואה לכיסוי יתרת חוב בחשבון החברה, וכך נותר המבקש ערב לחוב שנוצר לחשבונו של רוני, מבלי שהתכוון לכך והבנק יצר לעצמו בטוחה לחובו של רוני, שלא היה קיים קודם לכן (סעיפים  4 ו 5  לסיכומי טענות המבקשים).

הטענה לוקה בחוסר הגיון וחוסר עקביות "פנימיים" ו "חיצוניים"; ראשית, אם אכן, כך הבין זאת המבקש, ההסדר עם הבנק היה ל"גיבוש" חוב החברה יחד עם חובו של רוני, וההלוואה הייתה למטרה זו, הרי שבעצם התנהלותו של הבנק תואמת את המטרה האמורה; הבנק, העביר את הכספים מהחשבון האישי, לחשבון החברה, שם היה החוב גדול יותר, תוך ראיית כלל החוב\, של החברה ושל רוני כחוב אחד.

שנית, המבקש טוען שהבנק שינה את הטפסים המקוריים עליהם חתם; לעניין זה מספר המבקש סיפור מפורט ומורכב על כך שלאחר שחתם על טפסי ההתחייבות בסניף הבנק ויצא אל מגרש החניה, הגיעה אליו בריצה פקידת הבנק בשם שושי והחתימה אותו בטענות שונות על טפסים חדשים על גג רכבו של המבקש והוא          [ ובשלב זה מתקשה אני לדעת אם פעל כ"איש עסקים" או כאדם ה"עובד מבוקר עד לילה" ] לא שם ליבו לשינויים המהותיים שנעשו בטפסים [ כדרכו חוזר המבקש על העניין במספר רב של סעיפים בתצהירו וראה סעיף 18, סעיפים 19 עד 26, סעיף 29 על אחד עשרה סעיפי המשנה שבו ועוד ].

ה"שינוי המהותי" שנעשה בטפסי הבנק, כך הוברר בחקירתו הנגדית של המבקש, והוא השינוי היחידי בין הטפסים שעליהם חתם בסניף הבנק ובין אלה שנחתמו על ידיו על גבי גג מכוניתו במגרש החניה, הוא בכך שבטפסים הראשונים שנחתמו על ידיו הייתה הלווה החברה, ובטפסים שנחתמו על ידיו על גג המכונית, היה הלווה רוני  [ עמ' 6 לפרוטוקול שורות 10, 11 ].

בכאן הופכות טענותיו של המבקש לבלתי ברורות בעליל; מלכתחילה טען שהוא הסכים לערוב לחובותיו של רוני  [ סעיפים 5 עד 11 לתצהיר המבקש ] ואם כך, מה רע בכך שבסופו של דבר חתם על טפסים שאכן לפיהם הוא ערב לחובו של רוני?

המבקש, שככל הנראה הוא בעל נוהג להקליט את אנשי שיחו [ ראה תחילת עמ' 6 לפרוטוקול ], צרף לתצהירו גם תמליל, שמוכן אני לקבלו כתמליל נכון מדויק, של הקלטת שיחה בינו לבין פקידת הבנק, הגב' שוש, אותה פקידה שהחתימה אותו, לדבריו, על טפסי הבנק על גג המכונית; מתמליל ההקלטה לא עולה אלא דבר אחד, שאין שוש הנ"ל זוכרת את האירוע הנטען מחד, ומאידך, לא ברור לה, וגם לא ברור מדברי המבקש באותה שיחה, מדוע מעדיף הוא ערבות לחברה ולא לרוני עצמו.

לא צריך להיות משפטן רב ניסיון, כדי לדעת, שעדיף להיות ערב ליחיד מאשר לחברה שהיא כולה בשליטת אותו יחיד, כאשר זה גם זו נקלעים לקשיים כספים, וזאת ידע מן הסתם גם המבקש, שהוא כאמור "איש עסקים" ואינו מטומטם, כדבריו, אותם אני מקבל.

טענותיו של המבקש על כך שהבנק לא גילה לו את מצבו הכספי של רוני, הן בעלות ערך זהה לטענותיו שלעיל.

רוני הוא חתנו; המבקשת היא ביתו של המבקש וכפי שיראה להלן, מחקירתה הנגדית עולה שהיא הייתה מודעת למצבו של רוני; לא ניתן לקבל שהמבקש לא ידע מה מצבו הכספי של רוני, ומכל מקום, לא  הייתה כל מניעה מהמבקש, "איש עסקים", לוודא אצל ביתו וחתנו מה המצב ומדוע מתבקש הוא על ידיהם לחתום על ערבות בסך של -.700,000 ש"ח להלוואה שמקבל רוני.

היקף חובת הגילוי של הבנק כלפי הערב משתנה בנסיבות שונות [ ראה ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ. חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ, פד"י נד2 עמ' 145 ].

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ