א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
58598-04
15/08/2005
|
בפני השופט:
אושרי פרוסט-פרנקל
|
- נגד - |
התובע:
בנק אוצר החייל בע"מ עו"ד וחדט
|
הנתבע:
1. מסיקה דינה 2. מסיקה שי 3. מסיקה תומר 4. מסיקה רחמים
עו"ד פינגרהוט
|
החלטה |
בפניי בקשה להיפוך נטל הראיה וסדר הבאת הראיות.
טענות המבקשת
הגנת המשיבים במסגרת התיקים דנן מסתמכת על הטענה בדבר חתימתם על הבקשות לפתיחת חשבון, שעה שהוטעו כביכול לחשוב, כי הנם חותמים על בקשה לקבלת הלוואה ושעה שלא ידעו קרוא וכתוב בשפה העברית.
המשיבים טוענים להפרת חובת הגילוי על ידי המבקשת שעה שכביכול לא נמסר להם תוכן המסמכים עליהם חתמו והיקף החובות בחשבונות עת חתמו על המסמכים.
המשיבים אינם מכחישים את עובדת חתימתם על מסמכי ההתקשרות עם המבקשת, הבקשות לפתיחת חשבון ולמתן הלוואה, אינם מכחישים את עובדת העמדת ההלוואה והאשראי בחשבונותיהם וכן אינם מעלים כל טענה כנגד זכותה של המבקשת להעמיד את החובות בחשבון לפירעון מיידי או ביחס לגובה החובות בחשבונות, קרי המשיבים מודים למעשה בקיום עילת תביעה נגדם, אלא שבשל טענות עובדתיות אחרות , בניהן טענת חוסר הגילוי וההטעיה, פקעה לטענתם זכותה של המבקשת לדרוש מהם החוב אשר נוצר בחשבונות.
הלכה ידועה היא כי כאשר בעל דין מודה בעובדות שטוען בעל דין שכנגד, אך טוען שמחמת עובדות נוספות אין יריבו זכאי לסעד המבוקש - הוא טוען טענת הודאה והדחה. במקרה שכזה הטוען טענת "הודאה והדחה" נתפס על הדברים שהודה בהם, ואילו לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו, נטל ההוכחה מוטל עליו. אם לא ירים נטל זה , יינתן פסק דין נגדו.
הואיל וכאמור המשיבים מודים בעילת התביעה נגדם, אלא לטענתם בשל עובדות מסוימות פקעה זכותה של המבקשת, עניין לנו בטענת הודאה והדחה המחייבת היפוך נטל הראיה וסדר הבאת הראיות. לפיכך יש להורות על היפוך נטל הראיה וסדר הבאת הראיות, כאמור בתקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.
טענות המשיבים
במסגרת בקשת הרשות להתגונן, המשיבים הודו כי חתמו על מסמכי הבנק ובקשה לפתיחת חשבון כאשר טעו לחשוב, כי חתמו על קבלת אשראי או הלוואה לעסקים שונים אשר נוהלו על ידי הוריהם. המשיבים חזרו וטענו כי כלל לא הוסבר להם על ידי המבקשת כי הינם פותחים יחד עם אמם חשבון ובו כולם שותפים לחשבון וערבים לכל פעולה ופעולה שתעשה בו. כמו כן, לא הוסבר למשיבים כי החשבון כולל בחובו את משקעי העבר של הוריהם.
עצם הודית המשיבים בחתימתם על מסמכי בנק אשר הוצגו להם מבלי לדעת במה מדובר, מבלי להבין את מהות העסקה ותנאי העסקה לא מהווה הודיה במכלול העובדות המקימות את עילת התביעה .
עצם ההודיה על חתימה על מסמך בנקאי ואף הודיה בקבלת כסף לאחר החתימה, לא מהווה הודיה כי מדובר בהלוואה או ערבות. בכך לא פטרו המשיבים את המבקשת בהוכחת כל העובדות הדרושות לעילת התביעה אלא רק מקצתן. אם המבקשת לא תוכיח את מהות העסקה עליה חתמו המשיבים, המוכחשת מעיקרה על ידם, לא תזכה בתביעתה. במסגרת מערכת היחסים בין הלקוח לבנק, המתאפיינים ביחסי אמון ותלות, החורגים מעבר ליחסים בין צדדים לחוזה מסחרי, חובת המבקשת כבנק להסביר ללקוחותיה את מהות העסקה ומשלא עשתה כן, אין בידי המשיבים להודות בעסקה שהיא עילת תביעה ולא אחרת.
עילת התביעה של המבקשת בתיק ת.א. 58598/04 מורכבת ממספר עובדות בהן פתיחת חשבון ויתרת חובה בו. כאשר המשיבים מכחישים את העובדה כי פתחו במודע חשבון יחד עם אמם. המשיבים יטענו כי בנסיבות המפורטות בבקשת רשות להתגונן מטעמם, לא די בהודייתם כי חתמו על מסמכי פתיחת החשבון אלא על מנת להפוך את נטל הראיה נדרש כי המשיבים יודו כי ידעו על מה הינם חותמים, דבר המוכחש מעיקרו.
עילת התביעה של המבקשת בתיק ת.א. 58596/04 מורכבת ממס' עובדות והן פתיחת חשבון ונטילת הלוואה, כאשר המשיבים מכחישים את העובדה כי פתחו במודע חשבון יחד עם אמם וכי לא הובהר להם כי הינם חותמים למעשה על ערבות, שהיא "בור" של יתרות חובה של עסקים אחרים בהם היו קשורים ההורים עובר החתימה על ההלוואה נשוא התובענה.
המשיבים יטענו כי בנסיבות המפורטות בבקשת רשות להתגונן מטעמם, לא די בהודייתם כי חתמו על מסמכי פתיחת חשבון או מסמכי נטילת הלוואה אלא על מנת להפוך את נטלי הראיה נדרש כי המשיבים יודו כי ידעו על מה הינם חותמים, דבר המוכחש מעיקרו.
גם אם נטל ההוכחה בטענה מסוימת , אותה טענו המשיבים,מוטל על כתפיהם, אין כל סבירות לקבוע , באופן גורף ומוחלט כי נטל הבאת הראיות כולו מוטל על המשיבים ובטח אין כל סבירות בשינוי סדר הבאת הראיות.
דיון
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
158. סדר הטיעון באין הודיה בעובדות [159] (תיקון: תשנ"ה)
(א) לא הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע, יהיה סדר הטיעון כזה:
(1) התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות;
(2) בתום הבאת הראיות זכאי התובע לסכם את טענותיו, ואחריו זכאי הנתבע לסכם את טענותיו, אלא אם כן הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על סדר סיכומים אחר;