בפני בקשה להטיל תשלום שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט על הנתבעת.
התובע נפגע לטענתו ביום 22.3.05, באירוע המהווה תאונת דרכים, עת נהג ברכבו ורכב אחר התנגש בו.
בתביעה, התובע מבקש לפצותו על נזקיו הגופניים, שנגרמו לו ולצורך קביעת הנזקים הגופניים, הגיש התובע בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים 1986. הנתבעת הגישה תגובה לבקשה, בה הביעה התנגדות למינוי, ובין היתר, מאחר וטענה כי האירוע בו נפגע התובע, מהווה גם תאונת עבודה, כי עליו למצות את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, כולל האפשרות לפנות לוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי לקביעת נכותו.
בהחלטתי מיום 24.1.06, החלטתי לקבל את בקשתו של התובע ולמנות מומחה בתחום הכירורגיה, וקבעתי כי, בשכרו של המומחה, ישא בשלב זה התובע.
התובע לאחר קבלת ההחלטה, הגיש את הבקשה המונחת בפני, ולפיה, כאמור, הוא מבקש כי שכרו של המומחה יוטל על הנתבעת.
לבקשה צירף התובע תצהיר המפרט את נימוקי הבקשה ובין היתר הוא מצהיר, שהיה מאושפז מיום התאונה במשך שלושה ימים, וכי , בעקבות התאונה, הפסיק את עבודתו, ובמשך תקופה ארוכה לא היה מסוגל לשוב לעבודה בגלל מגבלותיו עקב התאונה.
התובע גם טוען בתצהיר, שרק בתחילת כתשעה חודשים אחרי התאונה, חזר לעבודה חלקית, בשכר של 1900 ש"ח וכי מסיבה זו, מצבו הכלכלי קשה, ויש לו חובות ומשיכות יתר בבנק.
כן, מציין התובע, בתצהירו, כי ב"כ הגיש בקשה לתשלום תכוף שטרם נדונה וטרם קיבל דבר מהנתבעת. התובע אומר גם, שבגלל מצב דברים זה, אין ביכולתו לשאת בעלות שכר טרחת המומחה הרפואי וכי הטלת התשלום עליו, יש בה משום סגירת הדלת בפניו.
הנתבעת הגישה תגובה לבקשתו זו, של התובע, ובטעות טענה כי לבקשה לא צורף תצהיר שעה שכאמור, מצורף לבקשה שבתיק בית המשפט תצהיר כאמור. הנתבעת כמובן מתנגדת לבקשה.
דיון
המדובר הינו, באירוע שמהווה תאונת דרכים.
על פי תקנה 7 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) 1986,
7. מינוי מומחה בידי בית המשפט
(א) בית המשפט או הרשם יחליט בבקשה למינוי מומחה לאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם בענין שטרם הוסכם עליו;החליט למנות מומחה או מומחים - תיערך ההחלטה לפי טופס 5.
(ב) תובע יפקיד בבית המשפט פקדון, בסכום שיקבע בית המשפט או הרשם, להבטחת שכרו של כל מומחה שהוא מבקש למנות לפי תקנה 2, אולם רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפטור את התובע מההפקדה האמורה.
(ג) לאחר הפקדת הפקדון ישלח בית המשפט אל המומחה הודעה על מינויו, לפי טופס 6.
על פי תקנה 7 ב', התובע יפקיד בבית המשפט פיקדון בסכום שיקבע בית המשפט או הרשם. מה המשמעות של תקנה 7 ב'?
האם יש בה משום חיוב של התובע בהפקדת שכרו של המומחה, האומרת גם, שבכל מקרה, התובע הוא זה שישלם את שכרו של המומחה? סבורני, שהתשובה לשאלה זו, הינה שלילית. אין בתקנה 7, קביעה, לפיה, התובע הוא זה שישלם את שכרו של המומחה, שאותו מינה בית המשפט, אלא, אמירה שמשקבע בית המשפט מי מהצדדים ישא בהוצאותיו של המומחה בשלב בו הוחלט על המינוי, וקבע שהתובע הוא שישא בסכום, הרי שתקנה 7 ב' אומרת, שהתובע במקרה זה, יפקיד את הסכום בקופת בית המשפט כשההגיון של התקנה הינו, הבטחת תשלום הסכום הנפסק לטובת המומחה, על ידי הפקדתו בקופת בית המשפט. כשמדובר בחברת ביטוח, אין כל חשש, שהסכום לא ישולם ואולם, כאשר מדובר באדם פרטי, המגיש את התביעה, יש להבטיח על ידי הפקדה את תשלום הסכום על ידי התובע.
לעניין זה, נא עיין בבר"ע (ירושלים) 2398/00 דרור תמר ואח' נ. דרור גל תק - מח' 2001 (1) 615 ;
תקנה 7(ב) לתקנות האמורות המחייבת תובע להפקיד פקדון להבטחת שכרו של המומחה, אינה מתייחסת למימון הביניים האמור, אלא להבטחת השכר, אם לבסוף יוטל על התובע לשלם את שכרו של המומחה. האינטרס המוגן כאן הנו של המומחה, לבל ימצא מצב שהגיש את חוות-דעתו, אך לא ניתן לפרוע את חשבונו. לפיכך, בנסיבות שלפי הפרקטיקה אשר נוצרה לעיל מימון הביניים מוטל על הנתבעים, ולהנחת דעת בית המשפט ניתן יהיה להבטיח את שיפויים מתוך כספי הפיצויים - אם לבסוף יוחלט להטיל את השכר על התובע - מתייתר למעשה ההכרח להורות על הפקדת הפקדון.