א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
52292-05
25/10/2006
|
בפני השופט:
ד"ר אחיקם סטולר
|
| - נגד - |
התובע:
פלס אורי
עו"ד טמיר יגאל
|
הנתבע:
1. וולף מרדכי
2. איילון בע"מ - חברה לבטוח
עו"ד מנדלוביץ זיו
|
| החלטה |
1. לפני בקשה שהוגשה מטעם הנתבעים להביא ראיות לסתור את קביעתו של המוסד לביטוח לאומי (להלן:"
המל"ל") מיום 16.3.05.
העובדות והמחלוקת
2. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 4.3.01, בגינה הגיש תביעה לפצותו.
3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל ונכותו הרפואית של התובע נדונה בוועדה רפואית לעררים, אשר קבעה ביום 16.3.05, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 18.77%, כדלקמן:
10% מכוח סעיף 34 ב' בגין מצב נפשי.
5% מכוח מחצית סעיף 35 (1) ב' בגין השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות, בשל מחלת עצמות ופרקים.
5% מכוח סעיף 48 (2) ה (2) בגין הגבלת תנועות הכיפוף, כאשר הכיפוף אשפרי בזוית מ-0 מעלות עד 70 מעלות.
4. כאמור, עותרים הנתבעים, כי בית המשפט יתיר להן להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בדבר נכותו של התובע.
הבאת ראיות לסתור
5. לטענת הנתבעים "
המקרה הנדון מצדיק הבאת ראיות לסתור משני טעמים שחד הם- התובע היה מיוצג במסגרת הוועדה על ידי עורך דין והציג לוועדה חוות דעת נפשית שאומצה על ידה... מדובר במקרה מובהק בו יש להתיר הבאת ראיות לסתור כפי שהדבר נכון שעה שנפגע מגיש חוות דעת פרטית למוסד לביטוח לאומי".
הנתבעים ממשיכים וטוענים כי "
שעה שהתובע מיוצג על ידי עורך דין ומחזיק בחוות דעת פרטית הרי שהוא זוכה ליתרון אדיר שכן הנתבעות אינן יכולות לבוא ולטעון טענות בפני הוועדה או להציג חוות דעת נגדית מטעמן. למעשה בכל עוקף התובע את המגבלות הקבועות בחוק הפלת"ד על פיו נמנע מהתובע להציג בפני המומחה הרפואי חוות דעת פרטית. כל הגיוני של סעיף 6ב' היה שהמוסד לביטוח לאומי הוא גוף אובייקטיבי על דעתו ניתן לסמוך, אך אם בפני אותו גוף עומדות טענות של צד אחד בלבד האוחז הן בייצוג משפטי והן בייצוג רפואי הרי שהדבר מנוגד לעקרונות הצדק ופוגע ביכולת הנתבעת להתגונן. הנתבעת הרי אינה יכולה לחקור את רפואי הוועדה והיא אינה יכולה להגיש לביהמ"ש חוות עת נגדית מטעמה לסתור את חוות דעתו של התובע שלמעשה אומצה על ידי המל"ל".
6. התובע מתנגד לבקשה בנימוק, כי אין בבקשה עילה המצדיקה התערבות בהחלטת המל"ל.
לטענתו, "
... המבקשים לא צירפו תיעוד רפואי, אשר יציג, ולו לכאורה, אפשרות לנכות שונה מן הנכות שפסקה ועדת העררים של המוסד לביטוח לאומי. דהיינו - אין כל אינדיקציה, המעוררת אפשרות שהנכות אשר נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אינה מייצגת נכונה, את הנכות של המשיב כתוצאה מן התאונה, נשוא התביעה".
ובהמשך טוען התובע, "
ברי כי אין בעצם העובדה שהוגשה חוות דעת מטעם הנפגע, והוצגה בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, כדי לשלול, אוטומטית, את הכלל שבסעיף 6ב' לחלוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, באשר לקביעת 'נכות על פי דין'".
דיון
7. בית המשפט העליון כבר חזר ונתן דעתו בשאלה, מתי ראוי, כי בית המשפט יתיר להביא ראיות לסתור קביעה קודמת של דרגת נכות על פי דין. בפסקי הדין המנחים, אשר ניתנו בעניין בר"ע 634/85
עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד לט(4) 505 ובעניין בר"ע 721/85
סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה
, פ"ד לט(4) 839, קבע בית המשפט העליון, כי היתר שכזה יינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, ובקווים כללים הצביע על שני סוגים של טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר:
א. טעמים משפטיים, לדוגמא כשהליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית;
ב. טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים.
בין היתר נקבע, כי המקרים הצדיקים מתן היתר הם אלה, שבהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו/או אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 3233/94
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים
תקדין עליון 94(3) 847).
כן נקבע, כי נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן.