בפני בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן נגד הנתבע 3 (להלן -
המבקש) בהעדר הגנה, ביום 2.3.04.
1. התובע, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, הגיש כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 177,557.42 ש"ח, נגד ארבעת הנתבעים. התביעה היא בגין יתרת הלוואה אשר נטלה הנתבעת 1 מהתובע לצורך רכישה, לכאורה, של דירת מגורים. על פי כתב התביעה, המבקש היה עוה"ד אשר טיפל בהעברת הזכויות בדירה. כמו כן התחייב המבקש לפעול להעברת הזכויות, לרישום משכנתא ולדווח לתובע מעת לעת על התקדמות פעולות הרישום (סעיף 5.2 לכתב התביעה). תשלומי ההלוואה לא נפרעו והתברר לתובע, בין היתר, כי המבקש לא עמד בהתחייבויותיו כלפיו וכתוצאה מכך נגרם לתובע נזק ישיר בגובה יתרת ההלוואה (סעיף 14 לכתב התביעה). לכתב התביעה צורפו מסמכים שונים, עליהם מתנוססות חתימתו וחותמתו של עו"ד אהרנסון בנימין.
2. התובע הגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המבקש. ביום 2.3.04 נחקר מר בני שושן, השליח אשר ביצע את המצאת כתב התביעה למבקש ולאחר ששוכנעתי שבוצעה המצאה כדין ומאחר ולא היתה בתיק בקשה למתן רשות להתגונן, ניתן באותו יום פסק הדין נגד המבקש.
3. המבקש הגיש ביום 1.12.04 בקשה לביטול פסק הדין. התובע הגיש תגובה לבקשה והמבקש הגיש תגובה לתגובה (תגובת המבקש לא נתמכה בתצהיר, על אף שכלולות בה עובדות רבות). הצדדים הסכימו שהבקשה תוכרע בדרך של סיכום טענות בכתב וללא חקירת המבקש על תצהירו. התובע הגיש סיכומים בכתב. המבקש הודיע שהוא מסתפק באמור בבקשה ובתגובה לתגובה.
טענות המבקש
4. למבקש נודע על מתן פסק הדין נגדו רק ביום 29/11/04, לאחר שמצא דוח עיקול שהושאר בתיבת הדואר בכתובתה של אימו.
5. חותמתו כעו"ד וחתימתו על המסמכים המהווים בסיס להגשת התביעה, אינם שלו. המבקש אינו מכיר את הנתבעים האחרים, לא ערך עבורם חוזה מכר ולא טיפל בשום שלב של העברת הזכויות. המבקש ניסה לאתר את מי מהנתבעים והצליח לאתר רק את הגב' פורת אביבה אשר הודתה, כי אינה מכירה כלל את המבקש ומעולם לא ראתה אותו.
6. לאחר שקיבל מכתב התראה לקוני מאת ב"כ התובע בסוף שנת 2003 התקשר המבקש לב"כ התובע וביקש, כי ישלחו לו את המסמכים הנוגעים בדבר, הואיל ומחוסר ידע היה בטוח שהמדובר בזיוף חתימתו על מסמכים כלשהם. המסמכים לא הגיעו לידי המבקש והוגשה תביעה בסדר דין מקוצר.
7. המבקש הכין בקשה למתן רשות להתגונן ואולם, באותה התקופה היתה שביתה ("הגדולה במשק") והמשיב לא יכול היה להגישה. המבקש הגיע לבית המשפט והשאיר את הבקשה למתן רשות להתגונן במזכירות, אך מבלי אפשרות לקבל חותמת "נתקבל" ונאמר לו, כי עם תום השביתה יועבר החומר לייעודו. המבקש אף שלח את בקשת הרשות להתגונן לבית המשפט בדואר "רגיל". מאחר והשביתה ארכה עוד זמן, נדחק העניין ונשתכח מזיכרונו של המבקש. על כל פנים, סבר המבקש, כי יקבל מועד לדיון בבקשתו לכתובתו הנכונה.
8. בית המשפט מתבקש לראות את מהות העניין כדבר חשוב ולייחס להליכים הטכניים חשיבות משנית בלבד. לחלופין, מתבקש לראות בנסיבות העניין, טעם מיוחד למתן ארכה להתגונן מפני התביעה, בהתאם לבקשה למתן רשות להתגונן (סעיף 12 לתצהיר התומך בבקשה).
טענות המשיב/התובע
9.
הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ולא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתה.
המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הוא 30 יום מיום המצאתו, כקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 (להלן -
התקנות), ועל כן לא קמה למבקש הזכות להגיש בקשה לביטול פסק הדין ויש לדחותה על הסף. היה וביקש המבקש הארכת מועד, הרי שזו תינתן רק "מטעמים מיוחדים שירשמו" כקבוע בתקנה 528.
המבקש מציין, כי הפעם הראשונה שנודע לו על פסק הדין היתה ביום 29/11/04 עת בוצע עיקול מיטלטלין בכתובתו, אולם, המבקש ידע על קיומו של פסק הדין לכל המאוחר ביום 21/9/04, כאשר הומצאה לו כדין אזהרת ההוצל"פ והמועד לבקש ביטולו של פסק דין חלף זה מכבר, ביום 21/10/04 .
10.
נסיבות המצאת אזהרת ההוצל"פ למבקש:
א. ביום 2.3.04 ניתן פסק הדין, לאחר ששליח המסירה, מר בני שושן, זומן ביוזמת בית המשפט ונחקר בפני בית המשפט ולאחר שבית המשפט קיבל את תדפיסי משרד הפנים לידיו ושוכנע, שבוצעה המצאה כדין של כתב התביעה לידי המבקש ביום 15.9.03.
ב. כעולה מהנספחים, המצאת האזהרה בוצעה לאותה כתובת בה בוצעה המצאת כתב התביעה ועל כן, גם היא התבצעה כדין.
ג. בחלוף תקופת האזהרה, ננקטו נגד המבקש עיקולי בנקים וביום 28.11.04 בוצע עיקול מטלטלין בכתובת מגוריו, על ידי פקידי ההוצאה לפועל ברח' המחרוזת 9 תל אביב.
ד. לאחר ביצוע ההליך של עיקול המטלטלין, הגיש המבקש בקשה לשינוי כתובת בתיק ההוצאה לפועל. בבקשה זו מעלה המבקש טענות סותרות בנוגע לזיקתו לדירה ברח' המחרוזת 9 בתל אביב. המבקש טען, כי אינו מתגורר בבית אמו מזה 26 שנים. טענה זו נסתרת על ידי כתובתו, אותה מסר במשרד הפנים לפני כשנתיים וחצי. המבקש מסר למשרד הפנים את כתובת מגוריו ברח' המחרוזת 9 בתל אביב. ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשת המבקש לשינוי כתובת, אשר כל מטרתה היתה לסכל את הליכי הגבייה.
ה. בהתאם לסעיף 3 לחוק מרשם אוכלוסין, תשכ"ה - 1965, הרישום שבמרשם האוכלוסין, הוא ראיה לכאורה לנכונותו.
11.
העדר ביטול פסק דין משיקול דעת בית המשפט
