בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.
רקע
ביום 1.12.83, התובעת ובעלה המנוח רכשו זכויות נופש בשתי יחידות נופש במלון טבריה קלאב הוטל
(להלן:"המלון") בשבועות 21 ו- 46 בכל שנה
(להלן: "ההסכם").
לטענת התובעת, הנתבעות התחייבו לספק, בין היתר, שירותי מלון ונופש ברמה של ארבעה כוכבים.
ברם, לטענת התובעת, הנתבעות הפרו ומפרות התחייבות זו. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבעות אינן מתחזקות את המלון, גובות ממנה דמי אחזקה מופרזים, אינן מציגות בפניה דוחות כספיים ואינן מזכות אותה בגין התקופה בה היחידות מושכרות לאחרים.
כל זאת, בניגוד להסכם ביניהן.
התובעת הוסיפה, כי בשנת 1987, הנתבעות נטלו ממנה הלוואה בסך 2,100 ש"ח לצורך שיפוץ המלון, ולא עשו כן
(להלן:"הסכם ההלוואה").
לתובעת טענות רבות כנגד התנהלות הנתבעות, והפרתן את ההסכמים ביניהם. לתובעת אף טענות כנגד ההסכם עצמו, המהווה לטענתה חוזה אחיד, שלא אושר ע"י ביה"ד לחוזים אחידים, הכולל תנאים מקפחים.
התובעת מבקשת, לבטל את ההסכם והסכם ההלוואה ולחייב את הנתבעות להשיב לה את הכספים ששלמה עבור יחידות הנופש, פיצוי בגין התקופה בה נמנע ממנה להשתמש ביחידת הנופש בצרוף עגמת נפש, וכן את סכום ההלוואה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית. ביום 06.09.06, התובעת הגישה תביעה לתשלום סך של 128,737 ש"ח.
הנתבעות מכחישות את טענות התובעת.
לטענתן, יש לסלק את התביעה על הסף מחמת, בין היתר, התיישנות, העדר עילה, שיהוי ומניעות וחוסר תום לב. הנתבעות טוענות, בין היתר, כי על ביטול חוזה להעשות תוך פרק זמן סביר, דבר שלא נעשה במקרה דנן. כמו כן, הנתבעות טוענות שהתביעה נגועה בחוסר תום לב, באשר התובעת ניצלה את זכות הנופש במלון משך שנים רבות ולא ציינה זאת בתביעתה.
הנתבעות מסבירות, כי התובעת ובעלה המנוח התקשרו בהסכם עם חברת טבריה קלאב הוטל בע"מ, בעליה הקודמים של המלון.
נתבעת 1 רכשה את המלון מכונס הנכסים והמפרק של חברת טבריה קלאב הוטל בע"מ (בפירוק). בשנת 1996, לטענת הנתבעות, מטעמים טכניים, ההסכם פוצל לשני הסכמים נפרדים.
הנתבעות מסבירות כי ביום 08.12.86, בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דן בפירוק חברת טבריה קלאב הוטלס בע"מ, אישר את הסדר הרכישה, לרבות ההסכם עם עמותת בעלי הנופש
(להלן:"העמותה"). לטענת הנתבעות, בעלי זכויות הנופש חויבו להצטרף להסכם עליו חתמה הנתבעת 1 עם העמותה ולקבל על עצמם את כל ההסכמות שהושגו על פיו. כמו כן, לטענת הנתבעות, בעלי זכויות הנופש במלון חתמו על ייפוי כח בלתי חוזר המייפה את כוחה של העמותה לייצג אותם באופן בלעדי מול הנתבעות.
בהסכם עם העמותה נקבע, בין היתר, כי כל הנספחים בהסכם יבוטלו וההסכם ישאר בתוקף ללא נספחיהם.
הנתבעות טוענות, כי התובעת ובעלה המנוח התחייבו לשלם דמי אחזקה שנתיים עפ"י ההסכם אך לאחר מספר שנים, הפסיקו לשלם את דמי האחזקה. לטענתה, יש לקזז את סכום זה.
הנתבעות הגישו אף ביום 02.11.06 תביעה שכנגד לתשלום הסך של 41,140 ש"ח בגין חוב עבור דמי האחזקה השנתיים. התובעת-הנתבעת שכנגד מכחישה את טענות התביעה שכנגד וטוענת , בין היתר, כי התובעות שכנגד הפרו את התחייבותן לרשום בטאבו את יחידות הנופש.
ביום 28.11.06 הוגש כתב תשובה לתביעה העיקרית.
ביום 11.03.07 הנתבעות הגישו בקשה למחיקת חלקים מכתב התשובה בטענה כי מדובר בהרחבת חזית. ביום 15.04.07 נעתרתי לבקשה זו.
ביום 10.04.07, התובעת הגישה בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים. ביום 15.04.07, נעתרתי לבקשה.
