החלטה בתיק א 50883/05

מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

התובעת, חברה בע"מ, עוסקת במכירה והשכרה של מכונות העתקה, פקסמיליה ובמתן שירותים נלווים.

ביום 11/12/97 הנתבע התקשר  עם התובעת בהסכם שרות עבור מכונת העתקה שברשותו (להלן: "המכונה").

בהתאם להסכם תקופת ההתקשרות הינה 5 שנים ובסיומה מתחדש ההסכם אוטומטית לשנה נוספת כל פעם, בהעדר הודעה בכתב מטעם מי מהצדדים חודשיים מראש. הנתבע התחייב לשלם סך של 900 ש"ח עבור שרות לשנה או בגין 10,000 העתקים ע"פ המוקדם.

ביום 16/05/04 חדל  הנתבע מלשלם חרף העובדה שהמשיך לקבל את שירותי התובעת.

מנגד טען הנתבע בבקשת הרשות להתגונן כי ההתקשרות עמו הסתיימה וכי השירותים נתנו לחברת אי.זד.אן הנדסת מכונות ושינוע בע"מ (להלן: "החברה") שהקים שכן העביר לה את הבעלות על המכונה.

לטענת הנתבע החשבוניות הוצאו לפקודת החברה ששילמה עבור השירות ולאחר שהחברה קרסה אין סיבה לדרישת התשלום מהנתבע באופן אישי.

דיון:

בחינת בקשותיו של הנתבע  בשלב הבקשת רשות להתגונן אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'   פ"ד כ(2) 520, 522).

כמו-כן הלכה פסוקה היא כי על המבקש רשות להתגונן לפרט את טענותיו פירוט ראוי ומלא (ראה ע"א  594/85 זהבי נ' נגרית בע"מ ואח' פד"י מב(1)721).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן  הדין  הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו, אלא אם כן שוכנע שאין כל טעם בהמשך ההליך המשפטי.

בחקירת הנתבע על תצהירו מיום 06/02/06 הובהר כי הנתבע אינו זוכר את התאריך בו הודיע לתובעת על העברת המכונה לבעלות החברה, אינו זוכר באיזה אופן הודיע לתובע אם בכתב ואם בע"פ, כך גם לא זכר אל מי פנה בתובעת ומי אישר את הודעתו. הנתבע אפילו לא צירף לתצהירו את ההסכם בינו לחברה על העברת המכונות ע"ש החברה, לא חשבונית או שיק מהחברה המוכיח תמורה בגין כך או מאזן של החברה המראה שאכן המכונה נרשמה בספריה כרכוש החברה.

ההגיון הבריא מצביע על כך שבאם הנתבע באמת רצה להעביר את הזכויות והחובות של ההסכם ממנו לחברה שבשליטתו, היה עליו להודיע בצורה מסודרת ובכתב על הפסקת ההתקשרות עימו והיה עליו לחתום על הסכם חדש בין החברה שבשליטתו לבין התובעת.

יתרה מזו, החובה ליתן הודעה כזו בכתב מצויינת בחוזה שבין התובעת לנתבע בס'   3 ב' בצורה ברורה, כך שגם אם ניתן את מלוא האמינות לדברי הנתבע בדבר אותה שיחה טלפונית שניהל, בו "הודיע" חד-צדדית על המחאת הזכויות לחברה, הדבר אינו יכול לסייע לו.

אציין עוד שאיני סבור כי רק בשל העובדה שחשבונית מסויימת הוצאה על שם החברה ולא על שמו של הנתבע יש בכדי לאשרר את גרסתו שכן העובדה שהנתבע ביקש להוציא חשבונית ע"ש החברה, אינה פותרת אותו מהתחייבויותיו החוזיות, ושוכנעתי כי אין כל היגיון בטענותיו וכל מבוקשו "למשוך" זמן.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת הרשות להתגונן וב"כ התובעת רשאי להגיש פסיקתא מאושרת לבית המשפט.

הוצאות הבקשה והדיון בסך 1,000 ש"ח + מע"מ ישולמו ע"י המבקש.