הרקע והצדדים
בפני תביעה סך 70,891 ש"ח שהוגשה בסדר דין מקוצר. התביעה במקורה הייתה על סך של 35,607 ש"ח הנתבע 2 הגיש בקשת רשות להגן. בהסכמת הצדדים תוקן כתב התביעה וביום 23/1/05 הוגשה בקשה מתוקנת למתן רשות להגן מטעם הנתבע 2/המבקש התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, ביבוא ושיווק ציוד מכני. הנתבעת 1, הינה חברה אשר נמנתה על חוג לקוחותיה של התובעת, ובמסגרת זו רכשה ממנה חלקי חילוף שונים.
הנתבע 2, ערב בכתב למילוי התחייבויותיה של החברה כלפי התובעת (העתק כתב הערבות צורף לכתב התביעה וסומן ב').
טענות התובעת/המשיבה
במהלך השנים 2002-2003, רכשה הנתבעת 1 מוצרים שונים המסופקים ע"י התובעת, בגינם נותרה חייבת לתובעת, בהתאם לכרטיס החשבון של הנתבעת אצל התובעת, סך של 63,072.70 ש"ח (קרן) בצרוף סך של 5,478 ש"ח (ריבית), ובסך הכל - 68,550.70 ש"ח
במהלך חודש אוקטובר 2003, בסמוך לאחר פטירת אביו של הנתבע, שהיה מנהל החברה באותה עת, פנה הנתבע אל התובעת, וזאת בשל רצונו להמשיך ולקיים מערכת יחסי עבודה תקינה עם התובעת.
משכך, ולאור רצונו של הנתבע להמשיך את הקשרים העסקיים עם התובעת, דרשה האחרונה מאת הנתבע לדאוג לפרעון חובה של החברה כלפי התובעת, אשר עמד, נכון לאותה עת, על סך כולל של 68,550.70 ש"ח, וכן לערוב אישית להתחייבויותיה של החברה כלפי התובעת.
בנסיבות אלה, ובהתאם לדרישת התובעת, מסר הנתבע לתובעת 21 המחאות מעותדות בסך כולל של 63,072.70 ש"ח לתשלום קרן החוב, וכן חתם על כתב ערבות, נספח ב' לכתב התביעה, לפיו התחייב לשלם לתובעת
כל סכום המגיע ו/או שיגיע
לה מאת החברה.
בנוסף, מסר הנתבע לתובעת, 3 המחאות בסך כולל של 5,478 ש"ח. רק המחאה אחת בסך של סך 835 ש"ח כובדה בעוד ששאר ההמחאות אשר הוצגו בהגיע מועד פרעונן, לא כובדו ע"י הבנק הנמשך, בהעדר כיסוי מספיק, ובהיות חשבונה של החברה "מוגבל" ו"סגור".
לאחר חתימתו של הנתבע 2 על כתב הערבות ולאחר מסירת ההמחאות, המפורטות בסעיף 11 לכתב תביעה זה, פנה הנתבע אל התובעת, והפעם בכובעו כמנהל ובעל מניות בחברת "שוורץ ח.צ. שיווק והפצה בע"מ" (להלן: "שוורץ ח.צ."), וזאת לצורך רכישת ציוד, כאשר בסופו של יום ביצע רכישה בסך כולל של 4,414.50 ש"ח.
משלא עמדו הנתבעים בהתחייבויותיהם כלפי התובעת, פנתה אליהם האחרונה על מנת שיסדירו את חובם. ואולם, חרף פניותיה של התובעת ושל בא כוחה, לא פרעו הנתבעים את מלוא חובם לתובעת.
בנסיבות אלה, ומשהנתבעים הפרו את התחייבותם כלפי התובעת, נשארו הנתבעים חבים לה, ביחד ולחוד, סך כולל 68,550.70 ש"ח, בקיזוז סך של 835 ש"ח - בגין ההמחאה שנפרעה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין בסך כולל של 3,176 ש"ח, ובסך הכל - 70,891 ש"ח הוא הסכום הנתבע.
טענות הנתבע 2/המבקש
הנתבעת מס' 1 חברת ד.מ. או"ש רזגד בע"מ הינה חברה שהוקמה על ידי אביו של הנתבע 2 והיתה בבעלותם ובשליטתם של הוריו, החברה נוהלה ע"י האב שנפטר ביום 23/6/2002.
התובעת פסקה לחלוטין מלספק לנתבעת מס' 1 מוצרים בסמוך לחודש יוני 2003. הנתבע 2 מעולם לא ניהל את הנתבעת מס' 1, ובכל הזמנים עבד בה כשכיר בלבד. מעולם לא ניתנה הוראת ביטול בגין השיקים נשוא כתב התביעה.
מרגע שחזרו השיקים שניתנו ליום 30/6/03 הפסיקה התובעת לחלוטין לספק סחורה לנתבעת 1. הנתבע 2 רדף במשך מספר חודשים אחר התובעת על מנת להסדיר את חובה של הנתבעת 1 לתובעת. הדבר לא צלח בשל אחוזי ריבית גבוהים שדרשה התובעת. למיטב זכרונו של הנתבע 2 נמסרו השיקים נשוא כתב התביעה ונחתם כתב הערבות על ידיו בסוף שנת 2003 (בחודש נובמבר או דצמבר)- בעת שנסע במיוחד אל משרדי התובעת בתל-אביב. הנתבע 2 מסר לתובעת 21 שיקים כמפורט בכתב התביעה המתוקן בסך כולל של 63,072 ש"ח וזאת כנגד חובה הכולל של הנתבעת 1 לתובעת (כולל ריבית שדרשה התובעת) ולאחר מכן חתם על כתב ערבות והתחייבות.
הנתבע 2 טוען, על פי יעוץ משפטי, שכתב הערבות עליו חתם צופן פני עתיד, וניתן על מנת להבטיח חוב של הנתבעת כלפי התובעת רק לעניין עסקאות שבין הנתבעת והתובעת מיום חתימת הערבות ואילך. ערבותו נועדה על מנת לחדש את הקשר העסקי בין התובעת לנתבעת, ועל מנת לנסות לאושש את עסקיה של הנתבעת. ואולם, כבר במועד מסירת השיקים על ידיו, ביקש לרכוש סחורה נוספת מאת הנתבעת, אך סורב .
גם לאחר הסדר החוב באמצעות השיקים שמסר לתובעת, התובעת לא סיפקה סחורה לנתבעת ולמעשה חדלה התובעת לספק סחורה לנתבעת כבר במחצית שנת 2003.
לטענת הנתבע 2 הוא איננו חייב לתובעת מאום בגין חובה זה של הנתבעת, שכן החוב נוצר בטרם נתן ערבותו לחובות הנתבעת, וערבותו איננה כוללת חוב זה אלא צופה פני עתיד בלבד. הן מתן השיקים והן החתימה על כתב הערבות וההתחייבות ניתנו על מנת לחדש את קשרי המסחר עם התובעת שאם לא כן, לא היה כל טעם במתן ערבות אישית לחובות בלתי מובטחים של הנתבעת מס' 1.
