עניינו של תיק זה החל כ"תביעה קטנה" במסגרתה נטען על ידי התובעת כי הנתבעת מס' 1 [ להלן: "הנתבעת" ], מאפרת במקצועה, גרמה לה נזק גוף ברשלנותה והביאה לידי פגיעה בקרנית העין של התובעת אשר נזקקה לטיפול רפואי ונעדרה מעבודתה לתקופה משמעותית [ ראה פרוט בסעיף ו' לכתב התביעה ].
מטבע הדברים, אין תביעה לפיצוי בשל נזקי גוף מתאימה בדרך כלל לדיון בבית המשפט לתביעות קטנות כאשר כרוכות בה שאלות, לעתים מסובכות, של רפואה ומשפט ואולי גם שאלות ביטוחיות [ הנתבעת מס' 2 היא מבטחתה של הנתבעת ומייצגת אותה בהליכים אלה ].
ראוי עוד להוסיף כי בירורה של שאלה רפואית צורך בדרך כלל גם המצאתה של חוות דעת רפואית נאותה; התובעת אמנם צרפה לתביעתה אישורים רפואיים אולם אין הם בגדר "חוות דעת" והסברי בעניין זה, ככל שיכול וראוי שבית משפט יסביר, נפלו על אוזניים ערלות, כפי שקרה גם בנושאים אחרים והדברים יפורטו.
מכל מקום, לאור האמור לעיל קבעתי ביום 17.7.07 כי הדיון יועבר לבית משפט השלום לדיון בפני בסמכותי כבית משפט שלום.
באותה עת הסברתי גם לתובעת כי מהראוי הוא שתקבל ייעוץ משפטי הולם ובין היתר עקב כך שהמדובר בתביעה לנזק גוף וייתכן ואין היא יודעת כיצד לגבש את נזקיה האמיתיים והופעתה בבית המשפט, ללא עורך דין יודע חוק לצידה, עשויה לפגוע בה.
דברים אלה לא נרשמו כמובן בפרוטוקול הדיון אולם הם זכורים לי היטב [ לאו דווקא מילולית אולם בתכנם ] וכידוע אין בית משפט לתביעות קטנות רושם בפרוטוקול אלא את עיקרי הדברים ובוודאי שאין הוא רושם דברים שהם "מחוץ לפרוטוקול" [ ראה תקנה 14 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976 ].
הדיון נקבע ל"קדם משפט" ליום 16.12.07; התובעת המגדירה את עצמה כ"מחפשת צדק" [ ראה פרוטוקול הדיון בקדם המשפט ] וכתובעת ב"אופן עקרוני" [ כפי כתב תלונתה שיוגדר להלן ] לא סברה, למרות עצת בית המשפט, כי היא זקוקה לייעוץ כלשהו ועל כן, ככל הנראה, לא הבינה את ההבדל שבין ישיבת "קדם משפט" לבין מועד שנקבע לשמיעת הראיות, ומה המשמעות של איזה מהדיונים הנ"ל ועל כן, כך בתלונתה, הגיעה לבית המשפט במועד שנקבע לקדם המשפט כשהיא מלווה בבני משפחתה ובכל מי שהיא סברה שראוי שילווה אותה, לפי בחירתה, והתאכזבה, כך נראה, מהעובדה שבית המשפט קבע באותו יום מועד נוסף לשמיעת הראיות.
בעקבות אותו דיון הוגשה על ידי התובעת תלונה, הנזכרת לעיל, לנציבת תלונות הציבור על השופטים ובית משפט זה התבקש להשיב לתלונה.
בתלונתה התייחסה התובעת להתבטאויותיו של בית המשפט במהלך הדיון בקדם המשפט.
איני זוכר, כמובן, את נוסח ההתבטאות המדויק בה נקטתי אולם מוכן אני לצאת מתוך הנחה שהדברים המובאים על ידי התובעת נכונים.
שלשה דברים מציינת התובעת בתלונתה ואתייחס להם אחד לאחד.
ראשית, טוענת התובעת, אמר בית המשפט את הדברים הבאים: "מכל 50,000 עורכי הדין שיש בישראל בחרת להגיע ללא ייצוג, האם ברורות לך ההשלכות, האם גם את הברזים ואת הריצוף בבית את מתקנת לבד ?".
דומני שכל בר דעת יכול להבין את מגמת הדברים, אשר נותקו, ככל הנראה, מכלל השיח שהתנהל; הדיון הועבר לבית משפט השלום מבית המשפט לתביעות קטנות לא בשל גחמה או רצון להפטר מהתיק, שכן הוא נשאר לדיון בפני, אלא על מנת לאפשר לתובעת, חסרת הידע המשפטי, לצערי כפי שמסתבר גם חסרת הבנה, להיות מיוצגת כדבעי באופן שעניינה יובא לדיון באופן הראוי וזכויותיה לא תקופחנה.
הואיל והתובעת סוברת שעצם רדיפת הצדק ובייחוד העובדה שהיא סבורה שהיא צודקת, די בהם כדי להביא לזכייתה בדין, ניסיתי להבהיר לה שעריכת דין הוא מקצוע, כמו כל מקצוע אחר, וכשם שלא יעלה על דעתה לתקן את הצנרת בביתה ללא איש מקצוע כך גם בבית המשפט, רצוי שאיש מקצוע יטפל בעניינה.
על כך כותבת התובעת בתלונתה: "משטענתי כי אני מאמינה בצדקתי ורק אחרי הצדק אני תרה השיב [ בית המשפט - צ.כ. ]: צדק ונפט הם אותו דבר למצוא אותם זה נדיר".
ההשוואה לחיפושי נפט אכן זכורה לי; ככל שיכולתי ניסיתי, וברוח קלה ככל האפשר, להבהיר לתובעת שעניינה הוא חשוב מידי מכדי שתייצג את עצמה לבדה וכי אין די באמונה בצדק וברדיפת הצדק על מנת למצות את הדין וכמסתבר, לא עלה בידי.
נראה שלבד מרדיפת הצדק ועקשנות מחד ואי ידיעת הדין מאידך, נעדרת התובעת גם חוש הומור ואין לה רצון להבין את המוסבר לה על ידי איש מקצוע
[ בית המשפט ], למרות שלושת התארים האקדמיים בהם היא מתהדרת באשר לסיכויי השרידות שלה בעולם שאינו מוכר לה; אכן דבריי לא הובנו כפי שהיה ברצוני שיובנו ועל כך אין לי אלא להצר.
התלונה השלישית של התובעת היא לכך שבית המשפט ביקש,ואפילו לא דרש, מבעלה של התובעת, אשר ישב בקהל, שלא להתערב בדיון.