החלטה בתיק א 50479/07

מבוא:

1.      התובעת, משתלת יהלום רוני בע"מ, המשיבה לבש"א (להלן:" התובעת") חברה פרטית שפעילותה העסקית נחלקת בין משתלה לצמחי נוי ועסק להשכרת ציוד לאירועים וציוד מעוצב לאירועים הגישה ביום 13.8.07  תביעה כספית ונזיקית על סך של 800,000 ש"ח כנגד הנתבעים 1- 4 בגין שריפה שארעה ביום 18.10.06 (להלן: השריפה").

2.      התביעה הוגשה כנגד הנתבעים כדלקמן: נתבע מס' 1 מיכה פרץ פרח לי בע"מ בית העסק לעיצוב והשכרת ציוד לאירועים השוכן במבנה בו אירעה השריפה (להלן:" פרח לי"), נתבע 2 הוא מיכה פרץ (להלן:" מיכה פרץ") בעל המניות בפרח לי אשר שהה בבית העסק ופיקח על ביצוע הפריקה במקום, נתבעת 3 הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן:" המבטחת") אשר בטחה, עפ"י הנטען, את אחריות הנתבעים עפ"י פוליסה ברת תוקף לטענתה, בגין נזקים שנגרמו בשריפה לציוד ולמבנה. כן הוגשה התביעה כנגד נתבע מס' 4 (להלן :" תומר אהרון") בעל הקרקע והמבנה בו אירעה השריפה (להלן: " המקרקעין"), אשר מהם שכרה התובעת  את המקרקעין.

3.      לטענת התובעת, הנזק נגרם על ידי אש או עקב אש אשר יצאה משטח שבבעלות הנתבעים החבים מכוח רשלנותם בכך שאחסנו ערימות של בדים , קרטונים , נרות וסחורות דליקות בסמוך למערכת החשמל. עוד טענה התובעת כי בשל השריפה נגרם לה ,על פי דו"ח שמאי, נזק ישיר בסך של 1,039,660 ש"ח בגין אובדן מלאי צמחים וחומרים;ציוד להשכרה ונזק לריהוט;נזק לרהיטים שעוצבו על ידי התובעת ושימשו להשכרה; מכשירים חשמליים; ציוד משרדי; וכן הפסד רווחים. התובעת קיבלה תגמולי ביטוח בסך של 300,000 ש"ח אותם יש להפחית  מהנזק שנגרם.

נשוא הבקשה:

4. ביום 7.11.07 תומר אהרון הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף (בש"א 178139/07). לטענת תומר אהרון, לא התובעת שכרה את הנכס אלא רוני יהלום מבעלי המניות של התובעת (להלן: " רוני יהלום"); הוא עצמו אינו בעל המקרקעין אלא גיסו של בעל המקרקעין; ביום 28.10.07 ניתן פסק דין שנתן תוקף להסכם הפשרה שבין הצדדים בין בעל המקרקעין לבין רוני יהלום (להלן: " הסכם הפשרה") ובמסגרתו סולקו באופן סופי ומלא כל התביעות ההדדיות שבין הצדדים-  משכך , קם מעשה בית דין ויש לדחות על הסף את התביעה.  מוסיף וטוען תומר אהרון כי התובעת הגישה את התביעה ביום 13.8.07 אך התביעה נמסרה לידיו  רק ביום 29.10.07 .

הבקשה לא נתמכה בתצהיר.

5. בתגובה לבקשה טענה התובעת כי דין הבקשה להידחות שכן היא רצופה בעובדות שאינן נתמכות בתצהיר; ההפניה לפסק הדין שנתן תוקף להסדר הפשרה אינה מאמתת נתונים. עוד מוסיפה וטוענת התובעת כי הסכם הפשרה הינו בין רוני יהלום ולא עם התובעת והוא עוסק אך ורק בתביעת הפינוי שהגיש התובע עיון יצחק  (בעל הקרקע) הנוגעת לשימוש במושכר. הסכם פשרה באותו הליך לא סלק סכסוכים בגין שריפה שיצאה ממושכר אחר בה. מוסיפה וטוענת התובעת כי תומר אהרון הציג עצמו בהסכם השכירות כבעל הזכות להשכיר את המקרקעין וכן הוציא חשבוניות לתשלומי השכירות מכאן שבמסמכים משפטיים ובפעולות הודיע ופעל כבעל המקרקעין. מטעמים אלה טוענת התובעת כי יתכן ויש להוסיף לתובענה את מר עיון יצחק אך אין לדחות את התביעה כנגד תומר אהרון. התובעת תמכה את תגובתה בתצהיר מנהלה מר רוני יהלום לאימות העובדות.

6.      בתשובהלטענות התובעת, השיב תומר אהרון כי מנהל התובעת מר רוני יהלום ידע והבין את פסק הדין שניתן בבית המשפט ואת הסכם הפשרה ולעניין זהות בעל המקרקעין  הובהר כי מר עיון הוא הבעלים ותומר אהרון פועל בשמו מכוח יפוי כח. עוד נטען  כי התובעת ומנהלה נוהגים בחוסר תום לב וכן בתרמית.
תגובת המבקש נתמכה בתצהיר.

7. התובעת בתגובה לתגובה טוענת כי הסכם הפשרה שניתן לאחר הגשת התביעה, ותביעה שגם היא הוגשה לאחר התביעה בתיק זה, אינם יכולים ליצור תשתית עובדתית המאיינת את מערך העובדות שתואר בתביעה ובתגובת התובעת. כמו כן חוזרת התובעת על טענותיה כי אין בהסכם הפשרה באותו הליך כדי לסלק סכסוכים בגין השריפה.

8. בהודעה שהוגשה לבית המשפט ביום 10.04.08 בתגובה לשאלת ביהמ"ש הוסיפה התובעת וחזרה על טענתה כי תומר אהרון ידע על הכוונה להגיש את התביעה עוד בחודש מאי 2007 ומשנשלחה התביעה בדואר ולא נתקבל אישור מסירה נשלחה שוב ביום 28.10.08 כתב התביעה. עוד מוסיפה ב"כ התובעת כי משרד ב"כ המשיבה מייצג את התובעת רק בהליך זה ולא ידעה ולא היתה מעורבת בכל הליך נוסף ובכך התייחסה להסכם הפשרה .עוד מבקשת התובעת בהודעתה כי התביעה לא תידחה על הסף משום שהתובעת לא תוכל לקבל את הסעד המבוקש ויש מקום לבירור מחלוקות עובדתיות רבות שיש לבררן במהלך שמיעת הראיות ולא באמצעות הבקשה.

דיון ומסקנות:

9.      אקדים ואומר כי מצאתי כי דין הבקשה להדחות. הסכם הפשרה מתייחס, לכאורה, לתביעת פינוי המושכר על ידי מיכה פרץ וספק אם יש בו כדי להוות מעשה בית דין. בקשת תומר אהרון לא נתמכה בתצהיר וזה צורף לתגובתו בלבד. לא ניתן ללמוד מהסכם הפשרה מה היתה כוונת הצדדים ומכל מקום כתב התביעה נמסר לידי תומר אהרון בשלב מאוחר יותר ועל כן עולה השאלה האם נוצר מפגש רצונות בין הצדדים שכן כתב התביעה נמסר לידי תומר אהרון.

10.  מחיקת תובענה או דחיתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה" (ע"א 693/83, שמש נ' רשם המקרקעין , פ"ד מ(2) 668).  בית המשפט יורה על דחיית תביעה בשלב מקדמי רק אם יתברר לו כי גם אם תוכחנה כל העובדות הנטענות בכתב התביעה עדיין לא יוכל לזכות בסעד המבוקש  בשלב הסף - אין בית המשפט שומע ראיות ואיננו מברר עובדות, אלא חי הוא בשלב זה מכתבי הטענות בלבד .

די בכך כי קיימת אפשרות, אפילו הקלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה (ע"א 35/83, חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721 ).

11.  כל האמור לעיל דורש ליבון ובחינה במסגרת שמיעת הראיות ועל כן אין מקום לדחיה על הסף.

12.  מובהר ומודגש בזאת כי על התובעת  להוכיח את נזקיה בסעיפים 28-43 לכתב התביעה ואין בהחלטה זו כדי לסייע בידיה בעניין זה.