1. עסקינן, בבקשה להתיר לנתבעת (להלן:
"המבקשת") להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי מיום 2.6.04, לפיה נותרה לתובע (להלן:
"המשיב") נכות צמיתה בשיעור של 30% כולל תוספת לפי
תקנה 15 בגין פגיעתו בתאונת דרכים מיום 29.10.01 המחייבת גם בתביעה שבפני לפי
סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד, תשל"ה - 1975.
2.
טענות הצדדים
א. לטענת המבקשת, נמצא חומר רפואי, המצביע כי למשיב עבר רפואי עשיר בתחום האורטופדי בכלל וברגליו בפרט, באופן שהיה בו בכדי להשפיע על גובה הנכות אשר נקבעה ע"י הועדה הרפואית של המל"ל, לו היה מונח בפניה.
לטענתה, המל"ל אינו אוסף חומר רפואי ואין בידו דרך להיחשף לפרטי עברו הרפואי, אלא באמצעות החומר המוצג בפניה ע"י המשיב. לדידה, במידה והיתה מעיינת הועדה בפרטי עברו הרפואי של המשיב, לא היתה מייחסת נכותו כולה, לתאונה, נשוא התובענה.
ב. המבקשת מציינת מעברו הרפואי כדלקמן:
"ביום 13.10.96 נפגע המשיב בתאונת דרכים, בה נפגע בברך ימין, בעקבותיה נותח לשחזור הרצועה הצולבת.
ביום 26.6.97, נפגע המשיב בתאונה נוספת, בה נפגע בכתף ובברך ימין, סבל מהגבלות בתנועה וטופל בפיזיוטרפיה. במהלך 1997 ולאחר תלונות מרובות על ברך שמאל ואי יציבות בוצע צילום, בו נמצא כי המשיב סובל משינויי שחיקה, בשל מאמץ יתר בעקבותה ניתוח בברכו הימנית.
ביום 15.3.99 נפל המשיב לבור במהלך עבודתו ונחבל ברגליו ובגבו".
ג. מנגד, טוען המשיב, כי המבקשת לא הוכיחה כי החומר הרפואי אותו ציינה, לא עמד בפני הוועדה הרפואית של המל"ל, עת קבע נכותו וכי חזקה על המל"ל שידע על מצבו הרפואי עובר לתאונה.
לטענתו, אף בחוות הדעת של פרופ' נרובאי, אשר הוגשה למל"ל, נזכר הניתוח בברכו הימנית.
לטענת המשיב, אין הוכחה כי המל"ל לא עשה שימוש בכתבי הוס"ר ויתכן כי קיבל מידע על עברו הרפואי וגם אם לא עשה בו שימוש, הרי שהיתה לו האפשרות
לעשות כן.
ד. בתשובת המבקשת לתגובת המשיב, נטען כי ברור בענייננו שחומר רפואי בדבר מצבו הרפואי עובר לתאונה, לא נאסף ועל כן, לא נבחן ע"י הוועדה. בפרוטוקול הוועדה מצויינים המסמכים אשר עמדו בפניה, וביניהם לא מצויים המסמכים המפורטים בבקשה, בדבר מצבו הרפואי ובפרט באשר למצב ברכו, של המשיב. בשל כך שהחומר הנ"ל לא עמד בפני הוועדה, בבואה לקבוע נכותו של המשיב, די בכך בכדי להצדיק הבאת ראיות לסתור, ולמנות מומחה מטעם בית המשפט.
ה. כן עותרת המבקשת בבקשה להורות כי חוות דעתו של פרופ' נרובאי אשר צורפה לתגובה לבקשה, תוצא מתיק בית המשפט, שכן אין לצרפה בתביעה בהתאם לחוק הפלת"ד.
3.
דיון ומסקנות
א. כאמור ב
סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד, התשל"ה - 1975:
"נקבעה על לפי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה. ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
כאמור בבר"א 634/85
אבו עליון עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ
, פד"י לט (4) 505, בעמ' 509:
"
בהקשר זה הכלל הוא, שהקביעה הקודמת מחייבת, אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. מן הראוי, שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה, תוך בדיקת כל מקרה נתון על פי נסיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש. אולם בקווים כלליים ניתן, לדעתי, להצביע על שני סוגי טעמים:
