החלטה בתיק א 50394/05

בפניי בקשה לתשלום תכוף.

טענות התובעת:

על פי טענת התובעת שהיא גם המבקשת בבקשה דנן, היא נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 8.5.05 בשעה 10:30 סמוך למרפאת ליימן בקרית ים.

הפגיעה היתה בעינה הימנית מזכוכית של דלת מונית. על פי הנטען, המונית המעורבת הסתלקה ממקום התאונה מבלי שנהגה הותיר פרטיו ומשום כך למעט צבע המונית ומספר הטלפון של תחנת המוניות שממנה היא הוזמנה על ידי המבקשת, אין בידי המבקשת פרטים על זהות הנהג, המונית או מבטחיהם.

לכן, טוענת התובעת כי המקרה בא בגדר תאונת דרכים, ובשים לב שזהות הנהג והרכב הפוגע אינם ידועים, ראתה לתבוע בתביעה דנן את המשיבה - קרנית, קרן לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת בכתב הגנתה, בין היתר, כי האירוע הנטען כלל לא ארע ולכן אין המדובר בתאונת דרכים, וכי סיפור הפגיעה ממונית לא נולד אלא על מנת להוציא מהנתבעת כספים בתואנת שווא. ולכן התובעת אינה זכאית להיפרע ממנה פיצויים בגין נזקי גוף בכלל, ותשלום תכוף בפרט.

דיון:

הפגיעה בעיניים:

הצדדים החליטו ביום 13.2.06 על מינויו של פרופ' אליהו ניימן מחיפה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום העיניים. פרופ' ניימן קבע בחוות דעתו בין  היתר כי אין לו ספק שהעין הימנית של התובעת התעוורה והצטמקה כתוצאה מהתאונה הנידונה. מאחר שהעין השמאלית היחידה עיוורת, למעשה נכותה של התובעת הוא 100% לצמיתות. באשר לנכות שקדמה לתאונה, קובע פרופ' ניימן כי הליקוי שהיה בחדות הראייה של שתי העיניים, נבע משינויים ברשתית עקב מיופיה דגנרטיבית ללא קשר עם תאונה כלשהי.

לפיכך, קובע פרופ' ניימן כי הנכות הכוללת שקדמה לתאונה היתה 75% והמשוקללת 66%. פרופ' ניימן קובע כי הנכות הנובעת מהתאונה הנדונה, היא 34% (ההפרש בין 100 ל-66) בתוספת אריתמטית של 5% בגין הצטמקות העין הימנית, כלומר נכות של 39% שנובעת מהתאונה דנן.

כך גם מציין פרופ' ניימן בחוות דעתו שמידת הנכות הזו אינה משקפת את מלוא המשמעות של העובדה שהנפגעת הפכה מאישה עצמאית מבחינת הראייה לעיוורת התלויה באחרים.

נסיבות האירוע:

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת, ילידת שנת 1923, בת 83, נפגעה בעינה. עיקר טענת הנתבעת היא שהפגיעה בעין ארעה בנסיבות אחרות מאלה אשר להן טוענת התובעת.

בחקירתה הנגדית מספרת התובעת כי יצאה מקופת חולים אחרי שנכנסה לבדיקות אצל ד"ר ספוז'ניק. התובעת מספרת כי הזמינה מונית כפי שעושה עשרות שנים ומאותה תחנה, וביקשה שמונית תאסוף אותה בקופת חולים ליימן. לדבריה, הגיעה מצד שמאל מהרחוב, מונית סקודה לבנה קטנה, הדלת של הסקודה היתה קצת פתוחה, הנהג פתח לה קצת את הדלת והיא פתחה את הדלת כדי שיהיה לה מקום להיכנס, נכנסה למונית וישבה ליד הנהג. הדלת היתה כמעט סגורה ופתאום הנהג התחיל לנסוע. זאת עוד לפני שהספיקה להקשר בחגורת בטיחות. היא נפלה, לטענתה, קדימה ואחורה ובנקודת זמן זו אמר לה הנהג לרדת מהר ולחזור לקופת החולים כי לדבריו ה"עין שלה הלכה". התובעת יצאה מהמונית ולאחר שיצאה מהמונית, הבחינה כי לדבריה היא רטובה.

הנתבעת טוענת כי התובעת סיפרה בקשר להתרחשות התאונה, שלוש גרסאות. גרסה אחת, ההודעה על תאונת דרכים כפי שנמסרה למשטרה, בהודעה על תאונת דרכים, נספח ד' לבקשה, שבה נכתב שהיא ניסתה לפתוח את דלת המונית ונתקעה עם עין ימין בזכוכית דלת המונית, ודוח מד"א שגם בו נכתב שלדבריה נפגעה מדלת מונית כאשר ניסתה להכנס. הגרסה השניה שהתאונה ארעה בהיות התובעת יושבת בתוך המונית, וזאת על ידי זכוכית דלת המונית שהיתה פתוחה חלקית, ככתוב בסעיפים 1-4 לתצהירה של התובעת בבקשה לתשלום תכוף. גרסה שלישית, כאשר פירטה את נסיבות האירוע בבית המשפט, מספרת התובעת שכאשר הנהג התחיל בנסיעה היא הטלטלה קדימה ואחורה, התובעת לא הרגישה בכאב או בחבלה כלשהי, עד אשר הסב הנהג תשומת לבה לדם הזולג מן העין.

אשר על כן, טוענת הנתבעת שנוכח ריבוי גרסאותיה של התובעת, אין ליתן אמון בגרסתה, שכן לטעמה של הנתבעת, התובעת טרם החליטה מהן נסיבות התאונה.

לא זו אף זו, טוענת הנתבעת כי בשאלות הבהרה שנשאל פרופ' ניימן הוא ענה שסביר שהמשקפיים ייפגעו ושיישארו סימנים כלשהם לפגיעה גם מחוץ לעין, וקשה לו לדמיין כיצד בדיוק ארעה פגיעה בקרנית העין. לכן, סבורה הנתבעת כי סיפורה של התובעת נדחה כבלתי מתקבל על הדעת גם בידי המומחה המוסכם.

בדוח מד"א נ/9, נכתב "הנ"ל לדבריה נפגעה מדלת מונית כאשר ניסתה להכנס, נבדקה בידי רופא בקופת חולים, הופנתה לבית החולים רמב"ם בנסיעה דחופה ובצירוף הפנייה".