החלטה בתיק א 50292/06

המבקש נתבע על ידי הבנק  התובע [ להלן: "הבנק" ] לתשלום חובו לבנק בחשבון שמספרו 447537 שנוהל על ידיו בסניף הבנק מס' 555 [ להלן: "החשבון האישי" ו  "הסניף" בהתאמה ] כפי המפורט בתביעת הבנק שהוגשה נגדו בתיק העיקרי ב"סדר דין מקוצר".

בתצהירו האמור לתמוך בבקשתו למתן רשות להתגונן, אין המבקש מכחיש את החוב וגובה החוב ואת נתוני התביעה.

בנוסף לחשבון האישי נוהל בסניף גם חשבון נוסף הקשור למבקש והוא חשבונה של חברה בשם מ.א.ד עיצוב באבן בע"מ [ להלן: "החברה" ו "חשבון החברה"  בהתאמה ]  כמפורט בסעיפים 13 עד 18 לתצהיר המבקש.

בתצהירו מציין המבקש כי הבנק הגיש בזמנו תביעה נגדו ונגד החברה גם יחד, וזו נמחקה עקב כך שהבנק לא המציא מסמכים כפי שנדרש על ידי בית המשפט.

עתה הגיש הבנק שתי תביעות בנפרד: התביעה בתיק זה בעניין החשבון האישי ותביעה נוספת בגין החוב בחשבון החברה.

תצהירו של המבקש תופס 12 עמודים המכילים 126 סעיפים ואין בהם דבר שיש בו כדי להקים הגנה, ולו הגנה לכאורה למבקש.

למרות שידוע לכל כי מחיקת תביעה אינה מהווה "מעשה בית דין" חוזר המבקש שוב ושוב על העובדה שהתביעה הקודמת נמחקה.

למרות העובדה הידועה לכל שלחברה בע"מ אישיות משפטית נפרדת מבעליה, אין בתצהיר המבקש דבר שיש בו הגנה כלשהי בעניין החוב בחשבון האישי וכולו מופנה בטענות שונות, כאלו ואחרות, כלפי "התניית שרות בשרות" בכל  הנוגע לאשראי החברה, עצירת האשראי לחברה והגבלת חשבונה על ידי הסניף ועל פעולותיו של מנהל הסניף בכל הנוגע לחשבון החברה.

במאמר מוסגר אוסיף שלא גיליתי בין נבכי הסעיפים בתצהיר ראיה כלשהי לכך שהמבקש פעל לפי חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981 על מנת להסיר את ההגבלה מעל חשבון החברה אם באמת היו לו טענות טובות לכך.

גם הטענה לפיה לא זכה המבקש לקבל מסמכים הדרושים לו להגנתו ואפילו בשלב דיונים אלה אינה טענה שיש לתת לה משקל כלשהו שכן היא נוגעת גם כן לעניינו של חשבון החברה ולא לעניין החשבון האישי [ סעיפים 11, 12 לתצהיר המבקש ].

עניין אחד יכול היה לבוא בגדר הגנה ראויה, אם היו נמסרים עליו פרטים נדרשים, והדעת נותנת שלא בכדי לא נמסרו עליו הפרטים.

הדברים אמורים בכך שלטענת המבקש ניתן היה לפרוע את החוב בחשבון האישי על ידי הזרמת כספי תכנית חסכון, העולים על סכום החוב בתיק זה, לחשבון האישי, אלא שהבנק העדיף להשתמש בכספי התכנית להפחתתו של חוב החברה [ סעיפים 25 עד 30 לתצהיר המבקש; להלן: "התכנית" ].

לכאורה, שימוש לא נאות בכספי המבקש; בפועל, חסרות חוליות בתיאור הדברים; המבקש נמנע מלציין אם הייתה התכנית משועבדת גם לכיסוי חוב החברה בנוסף לשעבודה לחשבון האישי;  המבקש נמנע מלציין מה ביקש הוא מהבנק באותה עת; המבקש נמנע מלציין מה היה שיעור החוב לבנק בחשבון החברה באותה עת [ למרות שידע לציין מה היה החוב בחשבון האישי ], המבקש נמנע מלציין מה היה שיעור הריבית בחשבון החברה, אשר נחסך כתוצאה מהזרמת כספי התכנית לחשבון זה, בעוד שלטענתו, למרות שהחוב בחשבון האישי היה נמוך יחסית [ -.30,000 ש"ח ], העדיף הבנק להשאיר את החוב בעינו כי נשא "ריבית מקסימלית" [ סעיף 30 לתצהירו ] ועוד החסיר  פרטים שהיה בהם כדי לשפוך אור בהיר יותר על נושא זה.

כלל הוא כי "לא תנתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" [ ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית בע"מ פד"י מב1 עמ' 721 בעמ' 722; ע"א 217/85 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ. בנק צפון אמריקה בע"מ, פד"י מג4 עמ' 614 בעמ' 615; ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ'  WARNER HOME VIDEO (U.K.) LTD. פד"י מו2 עמ' 273 בעמ'  278; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133; ע"א 592/89 אחים רייך (שדה אילן) בע"מ (בפירוק( ואח' נ. בנק ה מזרחי המאוחד בע"מ, "דינים" עליון  מג 302; ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נט3 עמ' 41  ].

לא למותר לציין את הסתירה הלוגית בטענה זו של המבקש; לאורך כל תצהירו עושה המבקש ניסיון בלתי נלאה לשכנע את בית המשפט כי יש להתייחס לחשבון האישי ולחשבון החברה כאחד וכי טענותיו בכל הקשור לחשבון החברה מההוות הגנה גם לעניין החוב נשוא התביעה בחשבון האישי, ככל שיש בהן הגנה לעניין החוב בחשבון החברה [ ראה, במפורש, סעיף 15 לתצהיר המבקש ].

אולם בעניין זה, כשנראה למבקש כנוח, טענתו  היא שיש להבחין הבחנה ברורה בין שני החשבונות וכי הזרמת כספי התכנית הנ"ל אל חשבון החברה על ידי הבנק, לא רק שאינה ראויה אלא נעשית שלא בתום לב [ סעיף 30 הנ"ל לתצהיר ].

סוף דבר הוא שלא מצאתי כלום בתצהירו הארוך והמיותר של המבקש. הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות הבנק בבקשה זו בסך של -.4,000 ש"ח ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה כדין.

ניתנה היום ז' בשבט, תשס"ח (14 בינואר 2008) בהעדר הצדדים