החלטה בתיק א 50158/06

עניינה של החלטה זו הוא בטענות סף שנטענו על ידי הנתבעות כנגד תביעה שהוגשה נגדן על ידי התובעת ב"סדר דין מקוצר" ועניינה הוא השבה של תשלומי "משכורת ותנאים סוציאליים" ששילמה התובעת לעובד שלה שנפגע בתאונת דרכים באשר לה חבות הנתבעות בתשלום פיצוייו של אותו עובד [ סעיפים 4.1, 4.4 ו 4.5 לכתב התביעה ].

התביעה מבוססת על בעיקרה על הוראות חוק לתיקון דיני הנזיקין (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד - 1964 ועל דיני "עשיית עושר ולא במשפט" [ סעיפים 2.4. ו 4.3 לכתב התביעה ].

יאמר במאמר מוסגר כי די בקיומה של העילה החילופית לתביעה כדי להביא לקבלת טענת הסף הראשונה, והיא בקשת הנתבעת למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" מעל התביעה, אולם איני רואה צורך להידרש לכך; סיבה לכך  היא שלא מכבר ניתנה על ידי החלטה [ וב"כ הנתבעות גם הביאה במסגרת תגובתו לתגובת התובעת ] לפיה קבעתי כי תביעות ממין אלו אינן ראויות להיות נידונות ב"סדר דין מקוצר" ומחקתי את הכותרת מעל כתב התביעה באותו המקרה; איני רואה סיבה לשנות מדעתי הקודמת וגם איני רואה צורך לחזור על הנמקת ההחלטה [ ראה: ת.א (ת"א) 10693/03 אל - על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' פורסם באתר "נבו" (להלן: "החלטת אל - על") ].

מכאן שדין הכותרת הנ"ל להימחק.

בראשית הדברים נטען גם על ידי הנתבעות כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף עקב התיישנותה, אולם נראה כי הנתבעות ויתרו על טענה זו, במסגרת טענותיהם לעניין סילוק התביעה על הסף עקב "שיהוי" שהוא עניינה הנוסף של החלטה זו        [ ראה סעיף 1 בפרק "שיהוי" בתגובת הנתבעות הנ"ל ].

נראה ששני הצדדים "מסכימים" כי יש וזכות התביעה תחסם עקב שיהוי, קרי מעבר  הזמן הרב שבין מועד רכישת זכות התביעה ועד מועד הפעלתה של אותה זכות, וזאת גם אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות וכי הכללים לעניין השיהוי נוסחו בפסק הדין רע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ. הוועדה לתכנון ובניה ירושלים, פד"י נז5 עמ' 433 [ להלן: "פסק תלמוד תורה" ].

עוד מקובל על הכל כי כדי להצליח בטענת השיהוי, על הטוען אותה להוכיח שלשה תנאים:

כי יש לראות בנסיבות המקרה את התובע כמי שזנח את התביעה; הנתבע שינה את מצבו לרעה; השיהוי נגרם בחוסר תום לב של התובע; יאמר כי לעניין התנאי השלישי, לא ברור מחוות דעתה של כב' השופטת פרוקצ'יה, שכתבה את חוות הדעת העיקרית,  ב"פסק תלמוד תורה" האם הוא תנאי חילופי, או תנאי מצטבר או האם יש לראות בו תנאי שדי בו לבדו, כפי חוות דעתו של כב' הנשיא ברק, שהדגש בדבריו הוא לעניין כך שעשוי כי הגשת התביעה בשיהוי היא הפעלת זכות התביעה בחוסר תום לב, ומכאן מניעתה, להבדיל מהגישה הראשונה, לפיה צריך שהשיהוי ייגרם בחוסר תום לב.

ברור על כל פנים מ"פסק תלמוד תורה", לפחות מחוות דעתה של כב' השופטת פרוקצ'יה, כי עצם השיהוי כשלעצמו אינו מצביע על חוסר תום לב.

ברור על כן מהדברים האמורים לעיל שלא ניתן, בוודאי לא בשלב זה של הדברים, לקבוע ממצא כלשהו באשר למניעתה של התובעת לתבוע את הנתבעות רק בגין האיחור הרב בהגשת התביעה, כאשר נסיבות הגשתה המאוחרת טרם התבררו, ולטעמי, קשה יהיה ביותר לנתבעות  להוכיח חוסר תום לב מצידה של התובעת.

מכל מקום, דין הטענה, ולו בשלב זה, להדחות.

הנתבעות יגישו כתב הגנה בתוך 30 יום מעת מסירת החלטה זו לידי בא כוחן והן רשאיות, כמובן, להגיש הודעה לצד ג'.

אשר להוצאות הבקשה; ב"החלטת אל - על" נתתי דעתי והבעתי את דעתי להגשת תביעות ממין זו ב"סדר דין מקוצר" ועל העומס הרב שהן מטילות על בתי המשפט הנדרשים לדון חדשות לבקרים בטענות סף הנוגעות לתביעות אלו.

די שאציין כי בתגובתה לבקשת הנתבעות ציינה התובעת לא פחות מעשר החלטות ופסקי דין של בתי המשפט השונים שדנו בנושאים אלו.

נראה כי דבריי נופלים על אוזניים ערלות וכסף וזמן ציבורי מבוזבזים לריק בטיעונים שעיסוקם בתביעות קטנות ביחס ואשר באי כח הצדדים מוצאים להם כר נרחב להתגדר בהם, אולי להנאתם, אך בוודאי תוך גרימת נזק לציבור.

לשם הדוגמה אציין כי הבקשה נשוא הדיון מכילה לא פחות משמונה עמודים מודפסים בצפיפות, לא כולל נספחים, התגובה לה משתרעת על פני 16 עמודים צפופים, לא כולל עשרות עמודי נספחי אסמכתאות והתגובה לתגובה כוללת גם היא 14 עמודי דפוס צפופים.

ייתכן והמדובר בנושאים עקרוניים, לפחות לסוג מסוים של תובעים/מיטיבים אולם לא ראיתי נטייה לפנות בתביעה עקרונית אחת, שתעמיד הלכה על מכונה, אם יש צורך אמיתי בכך לעניין פרוצדורלי זה, ובמקום זאת מוטרדים בתי המשפט שוב ושוב בתביעות המוגשות ב"סדר דין מקוצר" בבקשות למחיקת כותרת, וכו' וכו' וכל בית משפט, עושה שבת פרשנית לעצמו והחגיגה מושלמת.

"פסטיבלים עולים כסף" אמר פעם שופט ידוע של בית המשפט העליון ועל כן מהראוי שגם התובעת תהיה רגישה לעניין זה [ ויצוין כי באת כח התובעת הייתה גם המייצגת בפרשת שהניבה את "החלטת אל - על" הנ"ל, ומכל מקום זו נודעה לה לפחות עם קבלת תגובת הנתבעות ].

אני מחייב על כן את התובעת לשלם לנתבעות את הוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד  בסך כולל של -.2,000 ש"ח ומע"מ וכן בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום כולל של -.3,000 ש"ח.