החלטה בתיק א 49839/06

1.      בפני בקשה לעשות שימוש בסמכותי על פי תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"), ולהורות על פיצול סעדים בתיק.

2.      המשיבה הינה חברה המפעילה את שלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל. המבקש הינו בעל זכויות החכירה במתחם, בשטח של  כחמישה דונם הנמצא ברחוב זכויות היוצרים 2, באזור התעשייה הצפוני של אור יהודה הידוע כגוש 6226 חלקה 65 (להלן: "המתחם").

3.      ביום 30.8.06 הגישה המשיבה תביעת פיצויים כנגד המבקש בגין נזקים שנגרמו לה לכאורה בשל התנהלות המבקש, שהתקשר עם המשיבה בחודש מאי 2005 בהסכם שכירות ביחס למתחם, וביום 3.10.06 הגיש המבקש תביעה שכנגד לסלק את ידי המשיבה מהמתחם בגין הפרה לכאורה של הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים.

4.      לטענת המבקש, בעת הגשת התביעה שכנגד, לא ניתן היה להעריך את היקף חובה של המשיבה כלפיו במלואה, שכן המשיבה שכנה אז, ועודנה שוכנת במתחם, בלא ששילמה את התמורה בגין כך למבקש ותוך שהיא גורמת למבקש נזקים.

5.      המבקש טוען, כי סילוק המשיבה מן המתחם יעניק לו אפשרות לתבוע דמי שכירות עד למועד סילוק ידה וכן יעניק למבקש אפשרות לתבוע פיצויים בגין נזקיו ובגין הוצאות התאמת המתחם לשוכר אחר ו/או פיצוי בגין השבתת המתחם לתקופה מסוימת. לטענתו, כל עוד המשיבה שוכנת במתחם, חסרים לו נתונים הדרושים לו עבור תביעתו בגין נזקיו הכספיים.

6.      תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי:

"מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו."

7.      הכלל העולה מתקנה זו מדגיש את החשיבות שבבירור כל הסעדים הנובעים מעילת תביעה נתונה, במסגרת תובענה אחת בלבד. בע"א 466/89 יאיר ותמר צברי נגד יואל ושונה מסוארי, פד"י מ"ה (1) 177, 182, כתבה כבוד השופטת נתניהו לאמור:

"ככלל, האינטרס הציבורי מחייב, כאמור, ריכוז כל ההליכים הנובעים מאותה עילה כדי לא להטריד את היריב ולא להעסיק את בתי המשפט בהתדיינויות כפולות ומכופלות. אך, כפי שמעיד הסיפא לתקנה 45, יתכנו מקרים ראויים שיצדיקו סטיה מהכלל".  

8.      ובאותה רוח פסק כבוד הנשיא שמגר בע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נגד שפיר דוידוביץ (שותפות רשומה), פד"י ל"ח (1) עמ' 613 בעמ' 620 (להלן: "פרשת חברת החשמל"):

"לגבי דידי, חובה יתרה על המתדיינים להקפיד על מיצוי זכויותיהם בדרך יעילה ככל האפשר ולהמנע מתמרונים היוצרים עומס יתר דיוני אשר אותו ניתן למנוע. "כפל הדיון הוא אכן מן התופעות שיש למונען"...".

(ראו גם: בש"א (חיפה) 7589/00 - יורם בוסקילה נ' איל גולדינר . תק-מח 2001(2), 8188 ,עמ' 8190).

9.      סטייה מהכלל הקבוע בתקנה 45 לתקנות, הקובע כאמור כי מי שזכאי למספר סעדים בשל עילה אחת עליו לתבוע את כולן במסגרת תובענה אחת,  תותר רק במקרים יוצאי דופן בלבד, מכוח טעם מוצדק או אינטרס לגיטימי, בדרך כלל כאשר לא ניתן לתבוע סעד מסוים או כאשר בית המשפט סבור שפיצול הסעדים יתרום ליעילות הדיון בתובענה. (ראו דברי כבוד הנשיא שמגר בפרשת חברת החשמל, לעיל, בעמ' 623).

10.  מסקירת פסיקת בית המשפט העליון במקרים של הפרת חוזה נמשכת, עולה ההבחנה בין אותן עילות הפרה חוזה שנתגבשו לפני הגשת התביעה לבין עילות שנתגבשו לאחר הגשת התביעה. לגבי אלו הראשונות נקבע ,כי הן כולן מהוות חלק מאותה עילת תביעה. מאידך, לגבי האחרונות נקבע ,כי הן מקימות עילת תביעה נפרדת. ובלשון אחרת, הפסיקה קובעת כי אין זהות בין אותן עילות שנתגבשו לפני הגשתה של תביעה פלונית ובין אותן עילות שנתגבשו לאחר הגשתה של אותה תביעה.

11.  עמדה על כך בהרחבה כבוד השופטת ולנשטיין בע"א 830/86  ס.א.ר.  חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון פ"ד מב(4), 805 , 807:

"בתביעה שמוגשת במועד מסויים בגין הפרה נמשכת של חוזה, אין התובע יכול לתבוע נזק עתידי, באשר אותה עת אין לדעת אם מעשה ההפרה ימשך. "

12.  פסק-דין דומה ניתן גם מפי כבוד השופט לנדוי (כתוארו אז) בנסיבות של "מעשה נזיקין נמשך":

"הסגת-גבול במקרקעין היא מעשה נזיקין נמשך, במובן זה שהיא מתחדשת מיום ליום. משום כך יכול בעל המקרקעין לתבוע פיצויים בגלל הנזק שנגרם לו רק עד ליום הגשת התביעה ואין הוא יכול לתבוע נזק סיכוי בעתיד, כי הרי הנתבע יכול לחדול בכל רגע מהסגת-הגבול ולכן אין זה ברור שאמנם יימשך הנזק גם בעתיד. מכאן שאם הנתבע ממשיך בהסגת-הגבול גם אחרי הגשת התביעה נוצרת בכך עילת תביעה נוספת והתובע יכול לתבוע שוב על-פיה בתביעה שניה וחוזר חלילה".

(ע"א 47/68 שרמן ובנו נ' שר העבודה (פד"י כג(2ב) 52, 56).