1. בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "
הבנק") הגיש נגד איסקוב אסף (להלן: "
נתבע 1"), זיינלוב פריד (להלן: "
המבקש") ואילגנייב זאור (להלן: "
נתבע 3") תביעה בסדר דין מקוצר.
אליבא דכתב התביעה, נתבע 1 נטל הלוואה בחשבונו בבנק בסך של 120,000 ש"ח. כתוצאה ממשיכות יתר שביצע נתבע 1 בחשבון העו"ש ואי עמידה בתנאי פירעון ההלוואה, העמיד הבנק את ההלוואה לפירעון מיידי. הבנק תובע את נתבע 1 בגין יתרת החובה בחשבונו ואת המבקש ונתבע 3 מכוח חתימתם כערבים בערבות ללא הגבלה בסכום לכל חיוביו של נתבע 1 בגין ההלוואה שנטל נתבע 1.
ביום 4.12.07 ניתנו פסקי דין בהעדר הגנה נגד נתבע 1 ונתבע 3. המבקש הגיש בקשת רשות להגן. בקשה זו הינה נשוא החלטתי זו.
להלן אדון בטענות ההגנה שפורטו בתצהירו של המבקש;
2.
לא ניתן לתבוע את המבקש ואת נתבע 1 (החייב) באותו כתב תביעה
לטענת הערב, הוא "
ערב מוגן" כהגדרתו ב
חוק הערבות, התשכ"ז - 1967 (להלן: "
חוק הערבות") ולפיכך, בהתאם ל
סעיף 27 לחוק הערבות, היה על הבנק לפנות לנתבע 1 תחילה ורק לאחר שניתן נגד נתבע 1 פסק דין והבנק קיבל את אישורו של ראש ההוצאה לפועל על "
מיצוי הליכים" נגד החייב העיקרי, היה רשאי לתבוע את המבקש.
לא קיבלתי טענה זו. "
ערב מוגן" מוגדר ב
סעיף 19 לחוק הערבות כאחד משני אלה:
"(1) ערב יחיד, שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 60,000 שקלים חדשים;
(2) ערב יחיד, שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 500,000 שקלים חדשים, ובלבד שהחיוב הנערב נועד לרכישת זכויות בדירה המיועדת למגורי החייב, ילדיו הבגירים או הוריו"
אמנם המבקש הינו "
ערב יחיד" כהגדרתו בחוק, אולם חתם על חוזה ערבות בו סכום ההלוואה עולה על 60,000 ש"ח ולכן אינו "
ערב מוגן".
אשר על כן, אני דוחה טענה זו של המבקש, שכן החובה המוטלת על הבנק לפעול לפי הוראת
סע' 27 לחוק הערבות מתייחסת לתביעה המוגשת נגד "
ערב מוגן".
3.
ניתן לתבוע מהמבקש רק מחצית מסכום הערבות
טענה נוספת של המבקש, המסתמכת גם כן על טענתו שהינו "
ערב מוגן" הינה, כי כיוון שהוא "
ערב מוגן" ניתן לתבוע ממנו רק מחצית מסכום הערבות, לנוכח הוראת
סעיף 29 (א) לחוק הערבות הקובע: "
ערבים מוגנים יהיו חייבים כלפי הנושה בחלקים שווים".
אני דוחה גם טענה זו, שכן כאמור, המבקש אינו "
ערב מוגן".
4.
המבקש הוטעה על ידי פקידת הבנק כאשר הוחתם על כתב הערבות
לגרסת המבקש, כאשר ניגש לבנק לחתום על כתב הערבות, כל תהליך ההחתמה לא ארך יותר ממספר דקות. הוא התבקש לחתום רק במקומות, שהצביעה עליהם פקידת הבנק, מבלי שניתן לו הסבר כלשהו אודות חתימתו ואודות מהות המסמך עליו חתם. זאת ועוד, המבקש טוען, כי עלה לארץ בשנת 1992 ואינו שולט היטב בשפה העברית: "
שליטתי בשפה העברית, בפרט בקריאה, הייתה והנה אפסית" (סע' 12 לתצהירו). לאחר שבמעמד נטילת ההלוואה, נתבע 1 הפקיד מזומן בסך של 50,000 ש"ח וכן שיעבד את רכבו ששויו כ 70,000 ש"ח, פקידת הבנק (שהחתימה את המבקש על כתב הערבות ואשר אינה דוברת רוסית) אמרה למבקש, שנתבע 1 נתן בטחונות לפירעון מלוא ההלוואה ולפיכך אין למבקש מה לדאוג. לטענת המבקש, פקידת הבנק הטעתה אותו ורק בשל דבריה הסכים לחתום על כתב הערבות.
גרסתו של המבקש מעט תמוהה. הוא אינו מכחיש, כי ידע שהוא חותם על מסמך ההלוואה כערב, אולם לא טרח לבקש מפקידת הבנק, שיסבירו לו בשפה המובנת לו מה מהות המסמך עליו הוא חותם. לחלופין, גם לא ביקש שימסרו לו את מסמך ההלוואה בטרם יחתום עליו, כדי שיוכל לקחתו למי שדובר את שפתו, למען יסביר לו על מה הוא עומד לחתום. כמו כן, המבקש טוען, כי הליך ההחתמה לקח מספר דקות, לא הוסבר לו מאומה על המסמך עליו הוא חתם, אך באותן מספר דקות הצליח לנהל שיחה עם פקידת הבנק, ממנה הבין, כי קיימים ביטחונות מספיקים לפירעון מלוא ההלוואה כולל רכב ששועבד לטובת הבנק (כיצד הבין הסבר זה?).
בנסיבות אלו, החלטתי ליתן למבקש רשות להגן מותנית. אני משתמשת בסמכותי לפי
תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ומתנה את הרשות להגן בנקודה זו בהפקדת סך של 7,500 ש"ח עד לא יאוחר מיום 13.4.08 בקופת בית המשפט. אם לא יופקד הסך הנ"ל תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת הרשות להגן בטענה זו.
5.
המבקש לא קיבל הודעה מהבנק, כי נתבע 1 אינו פורע את ההלוואה
