1. במהלך ישיבת ההוכחות עותר מבקש התובע שבית המשפט יפסול עצמו מלשבת בדין.
תחילתם של ההליכים, בתובענה כספית על סך 100,320 ש"ח, שהוגשה לראשונה בביהמ"ש השלום באשקלון והועברה לביהמ"ש זה.
ביום 18.09.05 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים, וב"כ בעלי הדין לא הצליחו לגבש כל הסכמה ביניהם, לפיכך נקבע התיק לשמיעת ראיות.
2. בפתח הדיון שנקבע כאמור לישיבת הוכחות ביום 16.06.05, הודיעו ב"כ בעלי הדין כי הם לא הגיעו לכל הסדר, ומסכת שמיעת הראיות החלה.
3. במהלך שמיעת עדות התובע, העיר ביהמ"ש לא אחת לתובע כי הוא לא משיב לשאלות בהן נשאל וכן נאנח בעת מתן התשובות.
במהלך עדותו של עד תביעה מס' 2, ביקש ב"כ התובע, עו"ד גבאי, כי בימ"ש זה יפסול עצמו מלשבת בדין (להלן: "
הבקשה").
4. הנסיבות שהובילו להשמעת הבקשה מטעם ב"כ התובע, כדבריו:-
"אני חושב שביהמ"ש מתנקם בתובע, הוא לא מאפשר קיומה של חקירה הולמת.
אני מרגיש שהתובע לא יזכה במשפט צדק" (עמ' 15 לפרוטוקול).
עוד טען ב"כ התובע, כי לשיטתו
"סימני חוסר הסובלנות שהובעו מצד ביהמ"ש, הערות הן כלפי התובע והן כלפי בא כוחו - יוצרות חשש ממשי למשוא פנים..." (עמ' 16 לפרוטוקול).
5. ב"כ הנתבעים, העלתה מחאה כנגד צורת ההתנהלות של התובע בתיק זה, וטענה עוד כי ההפרעות של ב"כ התובע במהלך החקירה, הן בלתי נסבלות, ואלו "
נועדות ליתן לעדים הדרכה ושהות למחשבה, במקום לענות באמת, בזמן אמת, ונסיונתיו החוזרים של ב"כ התובע לקרוא אותו לסדר ראויים לכל שבח..." (עמ' 16 לפרוטוקול).
גם במהלך מתן התגובה של ב"כ הנתבעים, הפריע ב"כ התובע לקיום הדיון וטען כי מה שנאמר הינו "
חוצפה ממדרגה ראשונה", ושוב העיר ביהמ"ש לב"כ התובע כי הוא ממשיך להתפרץ לדברי ב"כ הנתבעים ולא מאפשר קיומו של הדיון בצורה נאותה.
6. לאחר ששמעתי כל אחד מב"כ בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה - להדחות, וקבעתי כי נימוקים להחלטתי זו ינתנו בנפרד, אחר שב"כ התובע הודיע כי יש בדעתו לערער על החלטה זו לביהמ"ש העליון.
7. אשר על כן, אלו נימוקיי לדחיית בקשת התובע.
בסעיף 77 א' (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984 (להלן: "
החוק"), נקבע, בין היתר, כי:
"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".
נקבע לא אחת, כי טענת פסלות מלשבת בדין יש לטעון בהזדמנות הראשונה, מיד לאחר שנודעה למבקש עילת הפסלות, וראה תקנה 471 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "
התקנות") ואין חולק, כי התובע העלה טענתו בהזדמנות הראשונה שעמדה לו.
עוד נקבע, כי לא די בתחושות ורגשות סובייקטיביים של התובע, למרות שיש להצטער עליהן, כדי לבסס עילת פסלות מלשבת בדין, וכי על המבקש בקשה זו, להצביע על סיבות בהן יש ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט או על דעה מוקדמת של ביהמ"ש, וראה סעיף 77 א. (א) לחוק.
חשש סובייקטיבי אין די בו כדי להביא לפסלות שופט, וכי רק קיומה של אפשרות ממשית, אובייקטיבית לקיום משוא פנים, היא שתצדיק פסילה, וכי על המבקש להוכיח חשש אובייקטיבי כזה.
וראה בע.א. 5/82
אבוחצירה נ. מדינת ישראל, פ"ד מ"י ל"ו (1) 247 ובבג"צ 2148/94
גלברט ואח' נ. יו"ר ועדת החקירה, פ"ד מ"ח (3) 573, והאסמכתאות שם.
