החלטה בתיק א 48964/07

1.      מונחת בפני בקשה דחייה על הסף של  התביעה כנגד הנתבעים 2-4.

2.      חברת מוטי אריאל ניהול עסקים בע"מ ומר מרדכי אריאל (להלן: "התובעים") הגישו תביעה כספית  נגד עיריית תל - אביב - יפו (להלן: "הנתבעת") וכן כנגד מר מרק עובדיה, הגב' ורד שאול וגב' בילי שנקמן (להלן: "הנתבעים") תביעה בסך 22,624 ש"ח.

3.      עילתה של התביעה הינה רשלנותם של הנתבעים בכל הנוגע לחיובי ארנונה של שני נכסים אשר מצויים בבעלותם ברחוב חירותנו בעיר. כשלים אלו הינם חיוב כפול (לטענת התובעים) של תשלום ארנונה חודשי של אחד הנתבעים. בלבול בין שני הנכסים (הצמודים אחד לשני) וכן משלוח החשבונות לחיוב ארנונה לכתובת הנכס במקום לכתובתם הנכונה של התובעים בעיר רחובות.

4.      מחדלים אלו של הנתבעים גרמו לתובעים להוצאות מרובות, לרבות אובדן 15 שעות עבודה ועוגמת נפש לאחר שפקידי הנתבעת, לא ביצעו עבודתם לשם תיקון הטעויות דנן ובכך ש "הנתבעים השפילו את התובעים, פגעו בכבודם, נהגו בהם מנהג אדנות לא ראוי וגרמו להם לסיוט ועננה מתמשכים" (סע' 48 לכתב התביעה).

5.      הנתבעת והנתבעים הגישו כתב הגנה משותף. בו, בין היתר נטען לחוסר יריבות בין הנתבעים 2-4 לתובעים.

6.      מר עובדיה הינו מנהל האגף לגביית ארנונה ומים, גב' שאול עובדת במחלקת חברות - באגף לגביית ארנונה ומים וגב' שנקמן הינה מנהלת יחידת פניות בכתב באגף לגביית ארנונה ומים. לשיטתם של המבקשים בתור היותם נושאי תפקידים המכהנים במשרות שונות אצל הנתבעת, אין הם אחראים באופן אישי לכל פעולת אכיפה מנהלית, אין כל יריבות משפטית בינם לבין התובעים,  ומכל מקום עומדת להם חסינות עפ"י החוק.

דיון

7.      ב"כ הנתבעים המלומדת מבססת טענה זו על פי סעיף 7ג' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש](להלן: "החוק") הקובע כדלקמן -

"(א)     הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א.

(ב)        קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו - תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית."

8.      התביעה הינה נזיקית. אף התובעים מציינים זאת בכתב תביעתם בסעיף 42 ("רשלנותם"). אין כל ויכוח כי עילת התביעה מבוססת רובה ככולה על עניין אי תשלום חוב ארנונה על ידי התובעים וכל פעולותיהם של הנתבעים נבעו מתוקף תפקידם, במהלך עבודתם הרגיל מבלי שהכירו את התובעים היכרות מוקדמת ומבלי שהיתה להם כל עניין אישי בטיפול (או אי טיפול כפי שנטען)  בענייניהם של התובעים.

9.      בתאריך ה - 31/12/07 התקיים בפני דיון בתיק לעניין מחיקת הנתבעים מן התביעה. התובעים הפנו את בית המשפט לסעיף 6 לפקודת הנזיקין וכן לדבריהם בכתב התשובה שהוגש כנגד כתב ההגנה. לשיטתם של התובעים התביעה כנגד הנתבעים הוגשה כדין שכן התובעים ביקשו מהם את תיקון העוול שנגרם להם ואילו הם לא שעו לבקשה זו משכך -

"שלושתם התרשלו בתפקידם וגרמו נזק באופן אישי" (עמ' 2 ש' 10 לפרוטוקול)

10.  לדידי, בתוך משפט זה מצויה התשובה מדוע כן יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים. כל רשלנות שבוצעה, אם בוצעה, הרי שהיא נעשתה מתוקף תפקידם של הנתבעים כעובדי הרשות ומשכך, אין להגיש כנגדם תביעה אישית ואם אכן הוגשה תביעה שכזו, יש לדחותה כנגדם ולצרף את הרשות כנתבעת ישירה.

11.  התובעים הפנו את בית המשפט לסעיף 7א' תוך הפנייה לסייפא שבו על פיו קיימים חריגים לחסינות המוענקת על ידי החוק. אינני סבור שמתקיים בעניינו אף אחד מהחריגים.  המשמעות בסייפת הסעיף הינה למנוע מצב בו עובד ינצל לרעה את  ניצל תפקידו בכדי לגרום נזק לאחר. הנתבעים לא הכירו את התובעים עובר לסכסוך זה, לא חברו יחדיו לקנוניה ש"מטרתה גרימת נזקים ועוגמת נפש" למרדכי אריאל ולחברה שלו. משכך הרי שלא היה כל מקום להגשת התביעה כנגדם.

12.  יצויין כי התובעים אף שלחו מכתב לכבוד ראש העיר, מר רון חולדאי (נספח ו' לכתב התביעה) אשר אף הוא נותר ללא מלבד אלא מכתב תשובה ממנהלת פניות הציבור הגב' הראל - באם נקבל את טענות התובעים הרי שהיה עליהם להגיש תביעה זו גם כנגדם, ואין לדבר סוף.

13.  עילת החסינות לעובדי המגזר הציבורי נובע משני טעמים, הראשון הוא שהמדינה או לחילופין, רשות ציבורית הינן בעלי "כיס עמוק" אשר ניתן להיפרע מהם באם התביעה תתקבל. שנית, בתור מערכת מרובת עובדים, ראוי להגן עליהם מפני תביעות שאילולי הגנה זו המערכות במשק יפסיקו מלפעול. אף אדם לא יסכים לקחת על עצמו תפקיד או עבודה אשר תסכן את קורת גגו ופת לחמו למרות שפעל בשם האינטרס הציבורי.  בתור מדיניות שיפוטית ראויה, אינני רואה איזה תועלת יכולה לצמוח מכך שבית משפט יכשיר מצב בו מי שנזקק לשירות הציבורי, ילך אימים על פקידי הציבור אליהם הוא פונה בדרישה שיענה לדרישותיו ש"אם לא כן" יגיש  תביעות אישיות נגדם. הדבר הוא בלתי מתקבל על הדעת. תפקידו של בית המשפט הוא ליתן סעד ראוי למי שבידיו עילה לקבלו. אין זה המקום "לנקום" בפקידי ציבור, "ללמד אותם לקח" או "לחנכם" (לעתיד וורוד יותר?) כפי שמבקש התובע לעשות.

14.  בשאר טענות התובעים הרי שאין בהם ממש. אין כל קשר בין תביעה זו לבין יכולתה של הנתבעת להגיש תביעה עצמאית כנגד עובדיה באם יתגלה שהתרשלו. כמו כן, לא מקובלת עלי פרשנותם של התובעים שכן סעיף 6 לחוק נוגע לעניין הגנה בעוולות שאינן רשלנות ופרשנותם של התובעים לעניין סעיף 7ב' (ב) שגויה מן היסוד כאשר נטען שהסעיף לא חל אולם החלתו אכן קיימת במקרה דנן על דרך ההפניה. 

15.  אי לכך ולאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. הנני מוחק את נתבעים 2-4 מהתביעה.

16.  התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים 3,2 ו-4 הוצאות בסך 1,800 ש"ח תוך 30 יום  מהיום וזאת ללא קשר להמשך המשפט.