בהחלטה שנתתי הבוקר הוריתי על מחיקת התובענה לאור כך שהתובע נמנע מלהתייצב לשלושת הדיונים שהתקיימו בתיק, ביניהם לישיבת ההוכחות אשר נקבעה להיום, חרף החלטה מפורשת של ביהמ"ש הקובעת, כי אם לא יתייצב התובע לדיון "
ייחשב הדבר כאי התייצבות למשפט ותביעתו תימחק".
כאשר תובע אינו מתייצב לדיון מוסמך ביהמ"ש, לפי תקנה 157 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, להורות על
מחיקת התובענה או
דחייתה. בנסיבות העניין, חרף הזלזול הבוטה שהפגין התובע בביהמ"ש מצאתי שלא "לסגור" את דלתו של בית המשפט בפני התובע ולכן הסתפקתי בסעד של מחיקת התביעה. מיד לאחר שנתתי את פסק הדין המורה על מחיקת התביעה הודיע ב"כ התובע על כוונתו של התובע
"להגיש
מחר את תביעתו פעם נוספת".
בהחלטה זו אתייחס אך ורק לשאלת הוצאות המשפט בקשר עם ניהול ההליכים, וזאת לאחר שניתנה לכל אחד מהצדדים אפשרות להשמיע את טיעוניו בע"פ.
ב"כ הנתבע טען, בין היתר, כי כל הפעולות בתיק לוו בקשיים שהערים התובע, כי התובע נמנע מלהשיב על השאלון והנתבע נזקק לפנות לבית המשפט ליתן צו בעניין זה. ב"כ הנתבע ביקש שההוצאות ושכר הטרחה שייפסקו לחובת התובע יביאו בחשבון את הזלזול שהפגין התובע בהחלטות בית המשפט. כמו כן, ביקש ב"כ הנתבע שבית המשפט יביא בחשבון במסגרת השיקולים את העובדה שהתובע מתכוון להגיש את תביעתו מחדש כבר מחר. בסיכומו של דבר ביקש הנתבע שהתובע יחוייב בהוצאות ריאליות ביחס לתובענה, תוך התחשבות בשלושת הישיבות שהתקיימו והצורך בהכנת התיק להוכחות.
ב"כ התובע טען, כי התובע אינו מזלזל בבית המשפט וכי התכוון להופיע לישיבה ולשיטתו הנתבע ניצל את מקום מושבו של התובע בחו"ל, כדי להקשות עליו את ניהול התובענה. ב"כ התובע הפנה להוצאות שנפסקו בהליכי הביניים וביקש להתחשב בכך וטען שאין מקום לחייב את התובע בהוצאות נוספות.
לאור התנהגותו של התובע והזלזול שהפגין בבית המשפט והצהרת ב"כ התובע על הכוונה להגיש תביעה נוספת, כבר מחר, אפשרתי לב"כ התובע להתייחס גם לאפשרות שבית המשפט יפסוק לחובת התובע הוצאות לטובת אוצר המדינה. בעניין זה טען ב"כ התובע, שהתובע לא זלזל בבית המשפט וכי לשיטתו (למרות שהוריתי על מחיקת התובענה) ניתן לשמוע את הראיות או לדחות את המועד שנקבע תחת פסיקת הוצאות
"וכך נוכל לחסוך מירוץ מחדש של אותה תביעה".
הכלל הוא שיש לפסוק לבעל דין שזכה בתביעתו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב לשלם לבא כוחו. פסיקת שכ"ט עו"ד מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט שלפניו נדון העניין, כאשר הכלל הוא, שבעל דין שזכה - זכאי לקבל את הוצאותיו "שלא יצא שכרו בהפסדו". מקצת משיקולי בית המשפט, בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן, מפורטים בתקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "
התקנות"), ביניהם, שווי הסעד השנוי במחלוקת; שווי הסעד שנפסק בתום הדיון והתחשבות בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. רשימת השיקולים אינה "רשימה סגורה" וישנם גורמים נוספים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה כגון אופי התביעה ומידת מורכבותה; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין וכיוצ"ב שיקולים נוספים. כמו כן, רשאי בית המשפט להטיל הוצאות על בעל דין, אשר האריך את הדיון שלא לצורך (תקנה 514 לתקנות).
בעת קביעת שיעור שכ"ט עו"ד התחשבתי, בכל השיקולים המצוינים לעיל, תוך שנתתי את דעתי להליכים שהתקיימו עד כה, לרבות בקשות הביניים, אשר הוגשו ע"י הצדדים.
מכל האמור לעיל, ראיתי לנכון לחייב את התובע לשלם לנתבע סכומים כדלקמן:-
א. הוצאות משפט בסך של 2,000 ש"ח.
ב. שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בתוספת מע"מ מהסכום הנתבע בתביעה (89,293 ש"ח).
מזכירות ביהמ"ש תעביר את הפיקדונות המופקדים בקופה, באופן הבא:-
א. סך של 2,000 ש"ח, אשר הופקד להבטחת שכרו של עו"ד שיפמן, יועבר לעו"ד שיפמן.
ב. סך של 9,000 ש"ח שהפקיד התובע להבטחת הוצאות הנתבע, יועבר לנתבע, באמצעות בא כוחו, על חשבון הסכומים שפסקתי לזכותו של הנתבע.
סבורני שלא ניתן לעבור לסדר היום על התנהגות כזו מצד תובע מבלי שבית המשפט יתייחס לאפשרות של חיוב התובע בהוצאות לטובת אוצר המדינה, שכן לא ייתכן מצב בו התובע מגלה זלזול כה בוטה בהליכים ולאחר שנמחקת תביעתו הוא מצהיר על הכוונה להגיש את התביעה מחדש, כבר מחר. בשאלת ההוצאות, נפסק מפי כב' השופט א' גרוניס בבית המשפט העליון, ברע"א 1514/06
תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ. אמיר שהי שאול (טרם פורסם), כי יש מקום לפסיקת הוצאות
לטובת אוצר המדינה במצב בו נקט המבקש בהליך שהוא טורדני, או המבזבז זמן שיפוטי שלא לצורך, ואף מהווה "הארכת דיון", כפי המצוין בתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי:-
"נשאלת השאלה, האם קיים בידי בית המשפט כלי או מכשיר שניתן לעשות בו שימוש במקרה מתאים על מנת לפצות על אי ניצול מיטבי של זמן שיפוטי ולהתריע מפני בזבוז משאב זה, שעה שמוגשת בקשה חסרת שחר, בצד פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד? התשובה נמצאת בכלי של הוצאות לטובת אוצר המדינה....
... האמצעי האמור נותן בידי בית המשפט כלי ניהולי, שיש לו אף פן שניתן לכנותו משמעתי. הארכת הדיון שלא לצורך מביאה לכך שביהמ"ש מקדיש זמן להליך מסוים בלא הצדקה. המשמעות מבחינת בעלי הדין האחרים שתיקיהם תלויים בבית המשפט הינה ברורה: ממשאב הזמן העומד לרשות בית המשפט נגרעות יחידות שניתן היה להקדישן לטיפול בתיקים אחרים. במילים אחרות, אבדן זמן שיפוטי בשל הארכת דיון שלא לצורך פוגע בכלל בעלי הדין ולאו דווקא באלה שבתיק המסוים... כלומר, נפגעת היכולת לנצל באופן מיטבי את הזמן השיפוטי".
הסנקציה המתאימה, במקרים כאלו, של בזבוז זמנו של ביהמ"ש, שלא בתום לב, תהא על דרך של פסיקת הוצאות. בנסיבות העניין מצאתי לחייב את התובע בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 8,000 ש"ח. ההוצאות לטובת אוצר המדינה ישולמו
רק אם תוגש ע"י התובע תביעה נוספת בגין אותה עילה ששימשה יסוד להגשת תובענה זו וכתנאי להגשת התביעה הנוספת.