החלטה בתיק א 48478/00

בפני בקשת הנתבעת 2 (להלן: " הנתבעת") להורות על פסילת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר דניאל מאיר, אשר מונה בעניינו של התובע 2. הבקשה הועלתה בתום חקירתו של המומחה בבית המשפט ביום 13.3.07. התובעים התנגדו לבקשה. להלן החלטתי.

רקע

1. ביום 1.6.97 נפגע התובע 1, יליד 1993, בתאונת דרכים בעת שהיה הולך רגל. בעת התאונה היה עמו אחיו, התובע 2, יליד 1992, אשר לא נפגע בגופו בתאונה. התביעה נשוא תיק זה, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן:" חוק הפיצויים"), הוגשה ביום 3.5.00. לגבי שני התובעים התבקש מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, כאשר לגבי התובע 2 נטען כי הוא זכאי לפיצוי בגין התאונה בהיותו קרוב אשר נכח בתאונה ונגרם לו נזק בר פיצוי. לגבי התובע 1 מינה בית המשפט (כב' השופטת דודקביץ) את ד"ר פאהום טארק. ד"ר טארק קבע בחוות דעתו מיום 15.10.03 כי לתובע 1 נותרה נכות בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של 5% לצמיתות, על פי סעיף 34 א-ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (ולהלן: " תקנות הביטוח הלאומי")  בשל תסמונת פוסט טראומטית. לגבי התובע 2, החליט בית המשפט (כב' השופטת קוברסקי) ביום 25.1.05 למנות את ד"ר דניאל מאיר כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בעניינו. למינוי קדם רצף של דין ודברים בין הצדדים, תוך מתן הודעות שונות לבית המשפט, במהלך מספר חודשים, בעניין חיפוש מומחה בתחום הפסיכיאטרייה של הילד אשר דובר  השפה הערבית. כמו כן המתינו הצדדים ובית המשפט להמצאת תיקו הרפואי של התובע 2 ממרפאתו של הפסיכולוג ד"ר חסן עמאר מכפר קאסם, אשר נטען כי טיפל בתובע לאחר התאונה. בסופו של דבר הומצא התיק רק כאשר ד"ר עמאר עצמו הוזמן והתייצב בבית המשפט. ביום 25.1.05 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי ד"ר מאיר הוא פסיכיאטר בתחום הילד, דובר השפה  הערבית, וכי מינויו מקובל עליהם.

חוות הדעת

2. ד"ר מאיר הגיש חוות דעתו ביום 10.7.05 (למרות שנכתב בה כי בדק את התובע עוד ביום 17.2.05). בחוות דעתו כתב כי הסתמך על שני מכתבי שחרור מבי"ח "השרון" מהשנים 1992, 1995; על מכתבים חתומים בידי ד"ר בשארה אוסאמה, נוירולוג ופסיכיאטר, מהשנים 2000- 2001; על תיק רפואי מקופ"ח מהשנים 2000 - 2002 ועל תיק טיפולים מנוהל בידי ד"ר חסאן עמאר, פסיכולוג, מנובמבר 1999 ועד ינואר 2004. 

3.  בחוות דעתו ציין ד"ר מאיר כי בדק את התובע במרפאתו בנוכחות אביו אשר שימש כמתורגמן. מתברר כי ד"ר מאיר אינו דובר כלל ערבית, למרות שזה היה אחד הגורמים העיקריים למינויו. חוות הדעת, בת כשלושה וחצי עמודים, בנויה מחמישה סעיפים. הראשון, " תיאור המקרה". הדברים שנרשמו הם  "לדברי בני המשפחה", לרבות התלונות על התנהגות התובע לאחר התאונה. השני, " רקע משפחתי  וההתפתחותי". ברקע המשפחתי נרשם כי עומר הוא השני מבין חמישה ילדים, נרשמו עיסוקי ההורים, נרשם כי לא ידוע על בעיות פסיכיאטריות במשפחה, הכל כפי שעלה מדברי האב. הרקע ההתפתחותי נסקר על פי שתי התעודות הרפואיות מבי"ח השרון. על פי תעודות אלו נרשם בחוות הדעת כי התובע נולד פג  לאחר הריון בן 32 שבועות, הונשם יומיים ונשאר בביה"ח כחמישה שבועות. התפתחותו המוקדמת הייתה איטית, אושפז שוב בגיל חודשיים. בגיל שלוש וחצי אושפז ביחידת היום של בי"ח השרון בשל פעילות יתר ומנהגו לדפוק את הראש בקיר לפני שנרדם. התרשמו מפיגור התפתחותי ולכן הילד הופנה לטיפול בריפוי בעיסוק. השלישי, " התפקוד כיום". כאן נרשמו באופן מפורט התלונות על התנהגות התובע 2. בין היתר נרשם " לדברי האם, אי אפשר להשאירו לבד". הרביעי, " בבדיקה הפסיכיאטרית". מדובר בסעיף קצר בן  13 שורות. נרשם כי התובע נראה צעיר מגילו, מסודר בהופעתו החיצונית, בעת שיחת המומחה עם אביו ישב ונענע ראשו, נגע בחפצים, צבע עצמו בלורד וזרק אותו. נרשם כי התובע סרב לדבר עם המומחה ורק בעזרת האב הסכים לענות. נרשם כי ההתמצאות בזמן ובמקום חלקית והשפה דלה, אין הפרעות באסוציאציה ולא ניכר תוכן פסיכוטי או פרנואידי. נרשם כי התובע אוהב הקשר עם הפסיכולוג ואת בית הספר ואוהב ללוות את אביו במשאית. התובע רשם את שמו, פתר שאלה בסיסית בחשבון וטעה במספר שאלות נוספות. נרשם כי רמת הציור נמוכה. עוד נרשם כי לא זכר את התאונה, כי התלונן על סיוטים והפרעות בשינה, כי מתפקד ברמה נמוכה. נרשם כי תשובותיו בעת שלא נדנד את ראשו היו ברורות מאד. 

4. הסעיף החמישי בחוות הדעת הוא " סיכום". בסעיף זה רשם המומחה כי התובע חווה טראומה נפשית קשה בגיל חמש, כאשר אחיו הצעיר ממנו שהיה אתו נפצע. הוא רשם כי לדברי ההורים לאחר מכן החל הילד להתנהג בצורה עצבנית ואלימה והחל להרטיב. נרשם כי לפי המסמכים הופנה לטיפול פסיכולוגי לראשונה רק כשנתיים וחצי לאחר הארוע והוא מטופל על ידי הפסיכולוג "עד היום". עוד נרשם כי הילד היה גם בטיפול נוירולוג שנתן לו טיפול תרופתי לשיפור הריכוז ובעיית ההרטבה. המומחה מציין כי התובע נולד פג, נשאר בביה"ח כחמישה שבועות לאחר הלידה, שבועיים לאחר שחרורו אושפז שוב ובגיל שלוש וחצי אושפז בגין פעילות יתר, איחור בהתפתחות ומנהגו לדפוק את הראש בקיר לפני שנרדם, כאשר הועלה חשד להפרעת קשב וריכוז. נרשם כי כיום לומד בחינוך מיוחד, מתפרץ, אינו ישן טוב וסובל מסיוטי לילה. הוא הפסיק להרטיב. בסופו של דבר קובע המומחה: " אני סבור כי התמונה הקלינית היא ביטוי של תסמונת שלאחר טראומה נפשית. היא החמירה את מצבו של הילד, שסבל עוד קודם לכן מאיחור התפתחות ומהפרעה נפשית כתוצאה מכך שנולד פג. על כן הנני ממליץ על נכות של 20% מאז הארוע הטראומטי ועד לפני שנה, לפי סעיף 34(ג) של הביטוח הלאומי. מאחר ובשנה האחרונה הילד הפסיק להרטיב, הנני ממליץ על 15% נכות צמיתה לפי סעיף 34 ב-ג של הביטוח הלאומי".

חקירת המומחה

5. הצדדים לא הצליחו להגיע להסדר פשרה בתיק, התיק הועבר לטיפולי ונקבע להוכחות ליום 13.3.07. לדיון הוזמן על ידי הנתבעת המומחה ד"ר מאיר להיחקר על חוות דעתו בהתייחס לתובע 2. המומחה נשאל בחקירתו לגבי האופן בו הגיע למסקנות בחוות דעתו, בין היתר, לאור העדר כל טיפול בתחום הנפשי כשנתיים וחצי מאז הארוע, עד סוף שנת 1999 ולאור אי בצוע מבחני עזר אובייקטיבים לתובע כמו מבחנים נוירופסיכולוגיים או מבדקים פסיכודיאגנוסטיים. הוא נשאל לגבי חוסר האפשרות שלו לתקשר עם התובע בשל אי ידיעתו את השפה הערבית והסתמכות על תרגומו של האב בלבד. כמו כן  נשאל מדוע רשם "לדברי האם" בעוד שרק האב היה בבדיקה. המומחה השיב כי לא מצא לנכון לשלוח את התובע למבדקים אובייקטיביים כלשהם וחזר מספר פעמים על תשובתו כי יש להסתמך על נסיון  הפסיכולוג שטיפל בו ( עמ' 10 שורה 23, שורות 27-28).  כאשר נשאל לגבי האם השיב כי דיבר עמה בטלפון (עמ' 12 שורה 6) אך אינו זוכר מתי והנושא לא רשום ברישומיו. בשלב זה התבקש המומחה להציג את הרישומים שערך בעת הבדיקה והוא הגיש שלושה דפים כתובים בכתב ידו (ב"מ /2). באותם רישומים לא מופיעה תרשומת שיחה עם האם. המומחה השיב כי ייתכן שרשם מפי האב דברים שנאמרו לאב על ידי האם (עמ' 12 שורות 19-20).

6. בתשובה  לשאלות בדבר העדר ממצאים אובייקטיביים לאחר התאונה והעדר דיווחים ורישומים על הבעיות הנטענות בהתנהגות התובע 2 במהלך התקופה שלאחר התאונה אלא רק כשנתיים וחצי לאחר מכן השיב המומחה  " אין לי ממצאים אובייקטיביים מאחרי 1997, ואני רק יכול להאמין להורים ולפסיכיאטר ולפסיכולוג שטיפלו בילד" (עמ' 13 שורות 21-22).המומחה השיב כי אינו יכול לקשור בין שיבוץ התובע במסגרת חינוך מיוחד  ובין התאונה (עמ' 14 שורות 18-19).

7. המומחה נשאל לגבי תיק הטיפולים אצל הפסיכולוג ד"ר עמאר והופנה לכך שהתיק אינו נושא תאריכים, מלבד בעמוד האחרון, ולחשד הנתבעת כי כל התיק נרשם, למעשה, ברצף אחד ובדיעבד. הוא נשאל אם אכן הושתתה חוות דעתו על אותו תיק רפואי והשיב בחיוב. בשלב זה הוסיף וציין  המומחה כי שוחח טלפונית עם ד"ר עמאר "כמה ימים אחרי שבדקתי את הילד"  (דהיינו, בפברואר 2005) והפנה לרישומיו ב"מ/2. ברישומים אלו נרשם בכתב יד כך (קיימות כמה  מילים שאינן קריאות):

" שיחת טלפון עם חסן עאמר. טיפול פסיכולוגי עד לפני כחודש. לא עקבי. פעם פעמיים בחודש. הוא ראש השירות הפסיכולוגי בכפר קאסם. קשר קבוע עם מוריו של הילד. ברור לו שמדובר ב - PTSD . לא היה בטיפול קודם. התפתחות תקינה. הוא נדחה על ידי חברים, מקבל מכות ממורים.... רמה נמוכה. ADHD   כחלק מ-  PTSD . אין פיגור ראשוני. רק חלק מהתהליך."

מועד השיחה אינו מצוין על גבי הרישומים.

8. המומחה נשאל לגבי אותה תרשומת: " האם קיבלת את כל הדברים האלה כנכונים" והשיב " כן" (עמ' 18 שורות 14-15). לשאלת בית המשפט מדוע התקשר לפסיכולוג ד"ר עמאר השיב כי עשה זאת כי לא היו רשומים תאריכים בכרטיס הטיפולים. לשאלה מדוע לא ציין בחוות דעתו כי ערך שיחת טלפון כאמור עם ד"ר עמאר ומה היו פרטיה השיב כי זו טעות שלא עשה כן. (עמ' 19 שורות 1-4). יש לציין כי באותה התרשומת לא נרשם כי הפנייה הייתה לצורך בירור תאריכים ולמעשה לא נרשם דבר לעניין התאריכים החסרים. המומחה עמד על דעתו, גם בסיום חקירתו, כי לא היה מקום לשלוח את התובע למבחנים אובייקטיביים וכי סמך על דבריו של ד"ר עמאר, אשר מהווים עבורו ממצא " אובייקטיבי" (עמ' 22 שורות 23-24).  

טענות הצדדים

9. בתום חקירת המומחה בקשה הנתבעת  לפסול את חוות דעתו ולמנות מומחה אחר תחתיו. הבקשה נסמכת על שני ראשים עיקריים. הראש הראשון עניינו תקיפת ממצאי ומסקנות חוות הדעת. השני - תקיפת הליך הכנת חוות הדעת.

ראשית, תקף ב"כ הנתבעת את ממצאי חוות הדעת עצמה. נטענו טענות באשר להתעלמות המומחה מהמסמכים המעידים על פיגור התפתחותי של התובע לפני התאונה, כפי הנראה על רקע היותו פג, כאשר כבר בשנת 1995  הופנה לבי"ח השרון בחשד ADHD , פעילות יתר ודפיקת ראשו בכרית ובקיר, נמצא שאינו מכיר צבעים, אומר חלקי משפטים, אינו יודע מילות שירים, אחיזת עט/צבע לא טובה, מחקה עיגול בצורה לא טובה, אינו מצליח לחקות צלב, מתוסכל ומשתולל בעת משחקים בגן, אירועים חוזרים של קוצר נשימה. נטען כי כל הממצאים שנמצאו מעידים כי אין מדובר ב   PTSD , במיוחד כאשר התובע כלל אינו זוכר את האירוע וכאשר אין כל תלונות, ממצאים או טיפול במשך כשנתיים וחצי לאחר האירוע. עוד נטען כי המומחה היה צריך להתייחס ולקבוע את נכותו הכוללת של התובע, גם  ללא קשר לאירוע, והוא לא עשה כן.

שנית, נטען כי המומחה יצר קשר טלפוני ישיר עם אמו של התובע ועם הפסיכולוג המטפל, קיבל מהם מידע, התבסס עליו ולא רשם על כך דבר בחוות דעתו. עוד נטען כי מהימנותו של המומחה נפגעה בשל כך שתחילה אמר ששוחח עם אם התובע ולאחר מכן השיב שיתכן ולא עשה כן אלא שמע הדברים מפי האב.

ושלישית, נטען כי היה על המומחה לערוך בדיקות אובייקטיביות ולא להסתמך רק על דברי האב, בעל עניין, אשר שימש גם כמתורגמן, היות שהמומחה לא דובר ערבית, ועל דברי הפסיכולוג, אשר מהימנות הכרטיס הרפואי שערך מוטלת בספק.