1. לפניי בקשה לדחיית תובענה על הסף מחוסר סמכות עניינית.
2. בשנת 2003 שכר המשיב את ביתם של הנתבעים 1,2 בסכום של 3,750$ לחודש. על פי ההסכם הוקנתה למשיב האופציה להמשיך ולהתגורר במושכר וכך עשה. לטענתו, עובר לסיום התקופה השלישית בא בדברים עם הנתבעים, באמצעות בא כוחם, המבקש, לגבי תקופת שכירות נוספת, מחד גיסא, ולשיפור מצב המושכר, מאידך גיסא.
3. על-פי הנטען בכתב התביעה שלפני, מונה המבקש כנאמן על המחאות המשיב בגין תקופת שכירות נוספת. לטענת המשיב, הפר המבקש את חובות הנאמנות שלו, כאשר אפשר לנתבעים 2-1 לקבל את ההמחאות ולגבותן בניגוד לכתב הנאמנות שנחתם בינו לבין המשיב.
4. הסעד לו עותר המשיב בתביעתו כנגד המבקש, הוא להורות על השבת הסכום שהופקד בנאמנות המבקש ושוחרר על-ידו שלא כדין. בנוסף, מבוקש להורות למבקש להמציא חשבונות וקבלות בגין סכומי הנאמנות שקיבל לידיו.
5. כנגד הנתבעים 1,2 נטען כי עליהם להשיב למשיב סכום של 183,000 ש"ח בגין תשלומי ייתר ששילם, בין היתר בעקבות מצבו של המושכר.
טענות הצדדים
6. לטענת המבקש, הואיל וכל הטענות כלפיו נובעות מיחסי הנאמנות, ומכוח חוק הנאמנות, תשל"ט-1979, מוסמך בית המשפט המחוזי לדון בתביעה.
7. המשיב טוען מנגד, כי עילות התביעה כנגד המבקש אינן מעלות אך סוגיות המופנות כלפיו כנאמן, אלא גם סוגיות חוזיות ונזיקיות, כגון חובת תום לב במו"מ, הטעיה, תרמית ועוד. לטענת המשיב, בכתב התביעה הובהר, כי הוא מבקש לשמור את זכויותיו בגין העילות שנצמחו מכוח חוק הנאמנות, ולהגישן, בבוא העת, לבית המשפט המחוזי. עוד הוא מוסיף, כי לבית משפט זה יש סמכות כללית ליתן סעד ואף סמכות נגררת, וזאת מכוח הוראות סעיפים 75 ו-76 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.
דיון
8. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, הנני מורה על מחיקת התביעה כנגד המבקש, על הסף.
9. כידוע, המבחן הנקוט בכל הנוגע לשאלת הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד, ולפיו נקבעת הסמכות על-פי הסעד שעותר לו התובע בכתב התביעה (ע"א 510/82
רינה חסן ואח' נ' יפה פלדמן, פ"ד לז(3) 1, 12).
10. סעיף 37 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 קובע, כי "
בית המשפט המוסמך לפי חוק זה - למעט הליכים לפי סעיף 31 - הוא בית המשפט המחוזי". מתוך לשון החוק וההלכה הפסוקה למדים אנו, כי הסמכות העניינית לדון בענייני נאמנות, לרבות תביעות שבהן השאלות המרכזיות העומדות לדיון הן עצם היווצרות הנאמנות ותנאיה, מסורה לסמכותו של בית המשפט המחוזי, יהא סכום התביעה והסעד המתבקש אשר יהא.
11. ודוק - אין פירוש הדבר שהסמכות לדון בתביעה שעילתה בנזיקין ושאינה קשורה לאחריותו של הנאמן לנזק הנגרם לנכסי הנאמנות או לנהנים עקב הפרת חובתו כנאמן, מוקנית אוטומטית לבית המשפט המחוזי. במקרים כגון דא, תיקבע הסמכות בהתאם לסכום התביעה (ת"א 2372/04 (בש"א 19583/05)
זוהיר חיט נ' כוכבי, ניתן ביום 30.11.2005, פורסם במאגר המשפט "נבו").
אולם, לא כך הוא בענייננו.
12. בין המבקש לבין המשיב נחתם כתב נאמנות, לפיו מונה המבקש כנאמן על המחאות המשיב ובו נקבעו הוראות לשחרור סכומי ההפקדה. לטענת המשיב, הוצאו ההמחאות מידי המבקש כנאמן ונפדו על-ידי הנתבעים 2-1, וזאת בניגוד לכתב הנאמנות ושלא כדין. טענתו העיקרית של המשיב הינה, כי המבקש הפר את חובות הנאמנות וסיכל בהתנהגותו המפרה את עצם המטרה שלשמה הוקמה הנאמנות מלכתחילה.
13. תביעתו של המשיב כנגד המבקש נסבה כ כולה סביב ענייני נאמנות שהדיון בהם בא בגדרו של חוק הנאמנות. במסגרת זו, יהא על בית המשפט לעסוק בשאלות הנוגעות לחובותיו וסמכויותיו של המבקש כנאמן, אחריותו לנזק שנגרם עקב הפרת חובותיו כנאמן, מתן חשבונות ודיווח על כספי הנאמנות וכיוצ"ב. הסעדים הכספיים והאחרים הנתבעים מהמבקש, כמפורט לעיל, נובעים במישרין מיחסי הנאמנות בין הצדדים, כפי שהועלו על הכתב במסגרת כתב הנאמנות, ולכן הסמכות העניינית לגביהם מוקנית לבית המשפט המחוזי מכוח חוק הנאמנות.
14. טענותיו הנוספות של המשיב דינן להידחות. סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, נועד אך להבהיר את אופן הפעלת הסמכות בעניין המצוי בתחום סמכותו של בית המשפט, וממילא אינו מסמיך את בית המשפט ליתן סעדים בעניינים שיוצאים מגדר סמכותו, כבמקרה דנן. אף אין לומר, כי בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה כנגד המבקש מכוח סמכותו הנגררת (סעיף 76 לחוק בתי המשפט), הואיל והתרשמתי, כי נושא הנאמנות אינו אגבי לתביעה, כי אם בגדר עניין מרכזי בה.
15. יחד עם זאת, הואיל ולטעמי עיקר הסכסוך ועילת התביעה הינה השבת כספים ששילם המשיב ביתר (לטענתו) לנתבעים 1,2, וממנה אף נובע הסעד הכספי, אינני מורה על העברת התובענה או פיצולה אלא על מחיקת התביעה כנגד המבקש, הנתבע 3.
המשיב ישא בהוצאות המבקש בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ.
