החלטה בתיק א 47284/05

1.         בפני בקשה מטעם הנתבעים להתיר הבאת ראיות לסתור, בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

2.         בתיק זה מתבררת תביעת השבה מכח סעיף 36(א)(2) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) - התשי"ט 1959 (להלן: " חוק הנכים"), בגין תאונת דרכים שעבר החייל דב רוזנבלט (להלן: " הנפגע") ביום 5.1.1998.  

הנפגע הוכר כנכה צה"ל עפ"י חוק הנכים. ביום 8.7.2002 קבעה הועדה העליונה מטעם קצין התגמולים כי לנפגע נותרה  נכות צמיתה בשיעור 38% בתחום האורטופדי, מתוכה יש לייחס שליש למצב עמוד השדרה כתוצאה מן התאונה. 

3.         המבקשים מפרטים בבקשתם את טענותיהם כנגד קביעה זו. לדבריהם, נכותו של הנפגע נקבעה בהתאם למדיניות מקלה הנוהגת בתביעות עפ"י חוק הנכים. לטענתם,  משלא עמדה בפניהם האפשרות לטעון את שיש בפיהם אל מול חברי הוועדה הרפואית ובפני ביהמ"ש, יש בכך כדי לפגוע בעקרונות הצדק. בנוסף, טוענים המבקשים כי משהתבססה החלטת ביהמ"ש על חוו"ד רפואית שהוגשה מטעם הנפגע יש בכך כדי להוות עילה המצדיקה הבאת ראיות לסתור.  

4.         המשיבה מתנגדת לבקשה, ואינה רואה כל עילה המצדיקה הבאת ראיות לסתור.

5.         הבאת ראיות לסתור תותר רק במקרים חריגים. ההלכה בעניין זה הודגשה בע.א. 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נגד טיארה , פ"ד מה (4) 77, 82:  

"יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית משפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות דעת שתהיה שונה ממסקנות הוועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הוועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לענין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".

6.         בענייננו, דין  הבקשה להדחות.

לא ניתן לקבל את טענת המבקשים כי משלא ניתנה להם הזדמנות להביא בפני הועדה או בפני ביהמ"ש את טענותיהם נפגעו כללי הצדק. משחל סעיף 6ב' לחוק הפיצויים על תביעת השבה של המדינה המוגשת מכח חוק הנכים ממילא מתקבלת דרגת הנכות עפ"י דין מבלי שניתנת אפשרות להשיג על קביעה זו, אלא במקרים חריגים כאמור. מטרתו של סעיף 6ב' לחוק הפיצויים הינה לייתר את הצורך בהתדיינות נוספת מקום בו נקבעה לנפגע דרגת נכות עפ"י דין וראו רע"א 1193/90 מדינת ישראל נ' "הפול" חברות הביטוח הישראליות בע"מ פ"ד מה(4) 230) וכן אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שנייה, תש"ן - 1990) בעמ' 302. 

לא ניתן גם לקבל את טענת הנתבעים כי הצגת חוות הדעת מטעם הנפגע בפני הועדה מהווה עילה המצדיקה הבאת ראיות לסתור. אכן, מקום בו קביעת הועדה התבססה כולה  על חוות הדעת ומקום בו התעוררו ספקות אם הוצגה לעני הועדה תמונה אמיתית התיר ביהמ"ש הבאת ראיות לסתור (ראו המ' 534/93 חסון נ' רטנר, צלטנר 1055). אולם, כאשר מדו"ח הועדה עולה כי קביעתה התבססה על מסמכים וממצאים רפואיים נוספים  לא יהא  בהצגת חוות הדעת כשלעצמה כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור (המ' 522/93 סאלם נ' זליג , צלטנר 1478).

מעיון בדו"ח הועדה בענייננו (נספח א' לכתב התביעה) עולה, כי הנפגע נבדק ע"י הועדה. כמו כן, ניתן ללמוד מן הדו"ח כי בפני הועדה עמדו תוצאות של בדיקות שונות אותן ביצע הנפגע לרבות צילומים, בדיקת תנועתיות ובדיקת ENG. משלא ניתן לומר כי הועדה הסתמכה בקביעתה על חוות הדעת בלבד, אין בהצגת חוות הדעת  בפני הועדה כדי להוות עילה מספקת המצדיקה מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

הבקשה, אם כן, נדחית.

ניתנה היום, ג'  בתמוז תשס"ו (29 ביוני 2006), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.