החלטה בתיק א 47269/07

1. לפני בקשה שהוגשה מטעם הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעתו של המוסד לביטוח לאומי (להלן:" המל"ל") מיום 22/8/07.

העובדות והמחלוקת

2. התובע יליד 21.1.84,  נפגע בתאונת דרכים ביום 9.6.06, בגינה הוא הגיש תביעה לפצותו.

3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל ונכותו הרפואית של התובע נדונה בוועדה רפואית לעררים, אשר קבעה ביום 22.8.07, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 14.26% בגין מצב אורטופדי ( 5% בגין הגבלת התנועה בברך ימין וכן 5% בגין הגבלת תנועה בברך שמאל מכוח תקנה 35(1) (א)-(ב) מותאם וכן 10% בגין הגבלת תנועה בעמוד השדרה המותני מכוח תקנה 37 (7) א', כאשר הורדו 5% בגין מצב קודם).

דרגת נכותו הצמיתה של התובע נקבעה עוד ביום 16.5.07, כאשר ביום 22.8.07 סיכמה הועדה הרפואית החלטתה לאחר שקיבלה לידיה את חוו"ד הרשות.

4. כאמור, עותרת הנתבעת, כי בית המשפט יתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בדבר נכותו של התובע.

הבאת ראיות לסתור    

5. לטענת הנתבעת, ביהמ"ש התירו להביא ראיות לסתור, כאשר החומר הרפואי בוועדה אינו שלם ואינו משקף את המצב הרפואי לאשורו או כשחל שינוי משמעותי במצב הנפגע מיום קביעת הועדה ועד לדיון בביהמ"ש, או כי לא היו בפני הוועדה עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה שלו היו בפניה, היו מביאים לתוצאה שונה.

הנתבעת צירפה לבקשתה מסמכים רפואיים בדבר מצבו הרפואי של התובע, עליהם מבקשת לבסס את בקשתה.

עוד טוענת הנתבעת כי בסיכום ובמסקנות של הועדה הרפואית לעררים יש התייחסות למצב קודם לפי ס' 37 (8) א' הקשור לשבר גוף חוליה בעמוד השדרה שהתרפא.

6.   התובע מתנגד לבקשה.

לשיטתו, בניגוד לטענת הנתבעת, בפני הוועדות הרפואיות הן זו מדרג ראשון  והן זו של הערר, אשר הוגש על-ידו, עמד מלוא תיקו הרפואי של התובע, כאשר שתי הוועדות התייחסו לעברו הרפואי של התובע.

התובע ממשיך וטוען כי מעיון במסמכים אשר צורפו לבקשת הנתבעת אין כל רישומים מיוחדים או ממצאים משמעותיים לעניין פגיעה קודמת הרלוונטית לפגיעתו הנוכחית של התובע אלא האמור בתלונות על כאבים ותו לא.

דיון

7. בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ , פ"ד לט(4) 505, קבע בית המשפט העליון, כי היתר להביא ראיות לסתור קביעה קודמת של דרגת נכות על פי דין ינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, ובקווים כללים הצביע על שני סוגים של טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר:

א.      טעמים משפטיים, לדוגמא כשהליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית;

ב.       טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים.

בין היתר נקבע, כי המקרים המצדיקים מתן היתר הם אלה, שבהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו/או אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' פלבינסקי תק- על 94(3) 847).

כן נקבע, כי נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן.