א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
46203-06
28/11/2006
|
בפני השופט:
מארק - הורנצ'יק דליה
|
| - נגד - |
התובע:
פרץ ובנו תכשיטי איכות בע"מ
|
הנתבע:
מדינת ישראל - האוצר/אגף המכס
|
|
1. החלטה זו עניינה בשאלת הסמכות העניינית של בית משפט השלום לדון בתובענה דנא.
2. נסיבותיו של התיק העיקרי עיקרן בתביעה להשבת טובין שעוכבו ע"י הנתבעת מתוקף סמכותה לעכב טובין הנחשדים כמפרים סימן מסחר לפי סעיף 200א לפקודת המכס.
3. ביום 7.11.06 ניתנה על ידי החלטה כדלקמן:
"תואיל התובעת לפרט ולנמק מניין קמה הסמכות העניינית לבית משפט השלום לדון בתובענה ועל פי הוראות סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984...".
4. כחלק מנימוקיה שפורטו בהודעתה מיום 13.11.06, ציינה התובעת כי שוויים של הטובין שעוכבו הינו בגדר סמכותו של בית משפט זה.
5. עוד ציינה התובעת כי שאלת הפרת סימן המסחר היא שאלת "אגב אורחא", וכי הסעד העיקרי המבוקש ע"י התובעת ושעל פיו נגזרת סמכותו של בית המשפט, הינו כאמור השבת טובין.
6. התובעת אף ביקשה להדגיש כי אף הנתבעת עצמה, מדינת ישראל, המתורגלת בתביעות מסוג זה, איננה טוענת כי בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה.
דיון
7. בפני תביעה להשבת טובין, בה מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת לשחרר סחורה שעוכבה בגין היותה נחשדת כמפירה סימן מסחר של חברת "ורסאצ'ה".
התובעת טוענת כי אין ולא יכולה להיות הפרת סימן מסחר של "ורסאצ'ה" בתכשיטים נשוא התביעה, מאחר והם שונים בתכלית בכל הנוגע למראם וטיבם.
הנתבעת חולקת על האמור. לטענתה, סימן המסחר בו עסקינן הינו "דמות ראש מדוזה", סימנה של חברת Gianniu Versace S.p.A האיטלקית, המוגן בסימן מסחר רשום סוג 14, שמספרו 148217. בשל כך, טוענת התובעת, תפיסת וחילוט הטובין בוצעה כדין, שכן מדובר ב"טובין אסורים בייבוא" לפי מובנו של סעיף 41 לפקודת המכס.
8. אין עוררין כי במידה ויוחלט שהתביעה נמצאת תחת סמכותו של בית משפט השלום - בית המשפט ידרש, כחלק מבירור שאלת השבת הטובין, להכריע גם בדבר שאלת הפרת סימן המסחר המצויה לפי סעיף 40(4)(ו) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי.
9. סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מסדיר את "דוקטרינת הסמכות הנגררת" כפ שהיא מקבלת את ביטויה במשפט הישראלי:
"הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר."
10. שמה של תקנה 76, "סמכות נגררת", עשוי לבלבל. סעיף זה אינו דן בסעדים נגררים, אלא בשאלה, "שהכרעתה דרושה לבירור העניין", המתעוררת מבירורו של 'ענין' אחר, שהובא כדין לפני בית המשפט (ראו: רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מ"י - אגף המכס והבלו, פ"ד מד (3) 812, 816-815).
11. סעיף זה קובע כי לבית המשפט סמכות נגררת לפסוק בכל שאלה המתעוררת
אגב דונו בענין המצוי בגדר סמכותו, גם אם אותה שאלה גופה, לא הועמדה לדיון בפני אותו בית משפט כשאלה ישירה והינה מחוץ לגדר סמכותו העניינית (ראו למשל: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995] 59).
12. עיינתי בטענות הצדדים ומצאתי - בענייננו אין מקום להחיל את דוקטרינת הסמכות הנגררת. הוראת סעיף 76 לחוק בתי-המשפט נועדו לפתור מצבים בהם בית-משפט דן בתביעה, ותוך כדי הדיון מתעוררת בו, דרך אגב, שאלה שהכרעתה נדרשת לבירור העניין. במקרים כאלה אכן מוסמך בית-המשפט להכריע באותה שאלה אף אם הכרעת-מישרין בה נתונה לסמכותם הייחודית של בית-משפט או של בית דין אחר (ע"א 2618/03 פי.או.אס.(רסטורנט סוליושנס) בע"מ ואח' נ' נחום ליפקונסקי ואח' . פ"ד נט(3), 497 ,515;
13. אלא שבענייננו לא כך פני הדברים. טענת התובעים כי לא מתקיימת הפרה של סימן מסחר איננה טענה אגבית המתעוררת אגב דונו של בית המשפט בשאלת השבת הטובין. המדובר בשאלה המרכזית סביבה נוסבת תביעה זו. השבת הטובין היא רק הסעד שינתן או לא ינתן בהתאם לתוצאה אליה יגיע בית המשפט ביחס לשאלת ההפרה.
14. לשון אחר: לשאלת הפרת סימן המסחר יישות עצמאית משלה וקשה לומר כי היא שאלה אינצידנטאלית הנגררת אחר שאלת השבת הטובין. ההיפך הוא הנכון, דווקא לשאלת השבת הטובין אין קיום משלה ללא הכרעה בשאלת הפרת סימן המסחר שהרי רק משלילתה שואב סעד השבת הטובין את תוקפו.
תוצאה
15. הנימוקים והעקרונות עליהם עמדתי מובילים למסקנה כי התביעה אינה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.