החלטה בתיק א 45437/06

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

התובע הינו מיסוי המקרקעין, אשר עותר לחייב את הנתבע בהיותו יורש המנוח משה ברג ז"ל.

אין מחלוקת כי ביום 21.10.99 בוצעה על ידי המנוח עסקה במקרקעין.

אין מחלוקת כי הוגשה שומה עצמית שנדחתה, וכי על השומה הוגשה השגה.

אין מחלוקת כי ביום 23.5.00 ניתן צו ירושה על פיו נכסי המנוח הוענקו לגב' ברג ז"ל ולנתבע בחלקים שווים.

טענות הנתבע:

טענת הנתבע הינה כי לאחר הגשת התובענה בדק ומצא כי אביו, המנוח, הותיר בידיו צוואה על פיה היורשת היחידה הינה אמו, הגב' שרה ברג ז"ל, שבינתיים הלכה לבית עולמה.

הנתבע טוען כי בשל כך פנה לרשם הירושות בבקשה לביטול צו הירושה שניתן ביום 23.5.00 ולפיכך, לאור הועבדה כי התגלתה צוואה חדשה והוגשה בקשה לביטול צו הירושה, נטען כי ככל הנראה הבקשה תתקבל, והנתבע כלל אינו יורש.

טענה נוספת הינה כי בא כוח המנוח, עו"ד שילר לא היה מוסמך לקבל את התשובה בעניין ההשגה שהוגשה על ידי המנוח, הואיל במועד הוצאת השומה המנוח כבר לא היה בין החיים ולכן פג ייפוי הכוח שניתן לעו"ד שילר.

לפיכך, עותר הנתבע להורות על מתן רשות להתגונן.

טענות התובע:

התובע טוען כי נכסי עזבונו של המנוח חולקו על פי צו הירושה שניתן עוד ביום 23.5.00 וכי במועד הגשת התביעה הנתבע הינו יורש, ואין להתייחס לבקשתו לביטול צו הירושה, אשר כל מטרתה להתחמק מתשלום החוב.

עוד נטען כי על פי הדין על התובע למסור את הודעה בעניין ההשגה בשומה לכתובת כפי שנמסרה על ידי המנוח , הכתובת הייתה אצל עו"ד שילר ולכן מסירת ההחלטה בהשגה לעו"ד שילר מהווה מסירה כדין.

כמו כן נטען כי הנתבע מודע לחובות העזבון לפחות משנת 2005, עת הוזמן למשרדי התובע, והצדדים הגיעו להסכם פשרה על פיו יופחתו הריביות והקנסות, אלא שהנתבע לא עמד בהסדר הפשרה.

כמו כן נטען כי על פי חוק הירושה על הנתבע לדאוג לתשלום חובות העזבון, אשר עליהם נודע לו בכל דרך.

לפיכך, מבקש התובע לדחות את הבקשה.

דיון:

הנתבע מעלה שתי טענות:

הראשונה כי הוא אינו היורש, אלא אימו המנוחה, ולכן יש להמתין להחלטה בעניין תיקון צו הירושה.