החלטה בתיק א 45018/05

בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה  בסדר דין מקוצר.

התובע הינו הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ.

לטענת התובע הנתבע חתם על הסכם ניהול חשבון עו"ש. הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו כלפי התובע בכל הנוגע לסילוק חובותיו ונוצרה לחובתו יתרה שלילית בסך של  10,095ש"ח.

כל פניותיו של התובע אל הנתבעת בדבר סילוק החוב לא נענו.

מנגד טען הנתבע כי במהלך חודש 05/05 ביקש לסגור את חשבונו בתובע ולבטל את הוראות הקבע ולחסום את כרטיסי האשראי שבחשבון ואף הגיע להסדר תשלומים לפירעון יתרת החובה בסך 7,000 ש"ח. לטענת התובע כאשר הפקיד כשלושה שיקים בהתאם להסדר קיבל את כתב התביעה וזאת ללא כל הודעה מוקדמת וללא המצאה כדין.

לטענת הנתבע מבירור שערך עם מנהל סניף התובע בו הופקדו השיקים נאמר לו על ידי האחרון כי אינו מכיר את חשבונו של הנתבע ולכן הפנה אותו לסגניתו הגב' מיכל אוסטרייך שמבדיקתה התברר כי שני שיקים כלל לא הופקדו בחשבונו אלא נפרעו על ידי צדדי ג' כלשהם שהסבו את השיקים וזאת ללא ידיעת או רשות הנתבע.

לטענת הנתבע מרשלנות התובע בכך שלאחר שהשיקים הופקדו בתיבת האל - תור נגנבו ונפרעו שלא על ידי הנפרע המקורי.

הנתבע טען כי לאחר שהגיש תלונה במשטרה בגין איבוד, גניבה וקבלת דבר במרמה של שיק 1, זיכה התובע את חשבונו בסך של 800 ש"ח אך לא מיום הערך המקורי. ביום 26/10/05 הפקיד הנתבע סך נוסף של 2,000 ש"ח ופניותיו בדבר סילוק יתרת החוב לא נענו.

הנתבע טוען כי פעולות אלו של התובע גרמו לו לנזקים אותם הוא מבקש לקזז מסך התביעה.

לאחר שהנתבע נחקר על תצהירו טען ב"כ התובע שאין טעם ליתן רשות להתגונן שכן טענות ההגנה אינן מפורטות דיים (כגון עניין הסדר התשלומים), טענות אחרות בדבר סיכומים שהיו והוראות שניתנו לפקידי הבנק הם שיקריים והמדובר בטענות  בעל פה כנגד מסמך בכתב, הכל כמפורט להלן.

דיון

אמנם מצויים אנו בהליך של סדר דין מקוצר אך גם בזאת, אין על ביהמ"ש להיחפז ולעשות שימוש בסמכותו להכריע בתובענה אלא אם ברור הדבר ונעלה מכל ספק כי לנתבע אין סיכוי להצליח בהגנתו. ( ראה ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה(1), 66, 70).   

בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעים יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

בשלב זה, עלינו לזכור כי אין מוטלת על הנתבע החובה, לשכנע את השופט בצדקת דבריו או כי יזכה בעתיד בהליך השיפוטי אלא אך כי גרסתו מציבה "נקודה הגיונית" בה ניתן להיאחז על מנת להפריך את טענות התביעה (ד. בר-אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (פרלשטיין-גינוסר, מהדורה רביעית, תשנ"א) 86).

ב"כ התובע טען בסיכומיו כי הנתבע לא צירף כל מסמך התומך בקיומו של ההסדר, והראייה שאין הסדר שכן כל הסדר שעורך התובע מועלה תמיד  על הכתב.

לעובדה ששיק של הנתבע לא הופקד בחשבונו הודה ב"כ התובע כי המדובר בטעות שכן השיק הופקד לאותו מספר חשבון אך לסניף אחר.

ב"כ הנתבעת המלומדת חזרה על הטענה כי אכן נכרת הסכם בין הצדדים וכי הנתבע עמד בהתחייבויותי כלפי התובע והפקיד כספים ולכן התובע לא היה צריך לפעול בצורה חד צדדית ולהגיש את התביעה, במיוחד לאור העובדה שהתביעה הוגשה רק מספר ימים לאחר הפקדת השיק האחרון.